מלכודות דבק הן אמצעי קטלני שעלול לגרום למוות בייסורים וללכידה של בעלי חיים מזדמנים ובלתי מזיקים. אחת לכמה שנים עולה הנושא לכותרות בעקבות קמפיינים של עמותות לזכויות בעלי חיים, פעילות פרלמנטרית והצעות חוק. עד היום יצאו ארבע הצעות שלא התקדמו. ב-2011, בעקבות לחץ ציבורי, הסירו רשתות שיווק גדולות כמו "רמי לוי שיווק השקמה" ורשת "הום סנטר" את מלכודות הדבק מהמדפים לתקופה מוגבלת.
לאחרונה הגישה עמותת "תנו לחיות לחיות" עתירה לבג"ץ שמטרתה לחייב את המשרד להגנת הסביבה להפעיל את סמכויותיו כדי לאסור את השימוש במלכודות דבק על ידי הציבור הרחב, להגביל את השימוש בהן למדבירים מורשים ולהסדיר את אופן השימוש. שימוש חובבני ללא ידע והסמכה הוא בעייתי ופסול. הסדרת השימוש, כפי שנעשית למשל באנגליה, עשויה לצמצם במידת מה את מקרי צער בעלי החיים ואת תפיסתם הלא מכוונת והמזעזעת של נחשים, של ציפורים ושל בעלי חיים אחרים. באיזו מידה זה יצמצם? כנראה שלא במידה משמעותית. הסיבה לכך נעוצה עמוק בבסיסו של שוק ההדברה הפרוץ בישראל.
האם יש תחליף?
מבחינת אנשי המקצוע שעוסקים בבקרת מזיקים, מלכודות הדבק הן כלי חשוב ונחוץ שבמקרים מסוימים אין לו תחליף ראוי. הן נחשבות יעילות מאוד לניטור וללכידת מזיקים בשדות, בפרדסים ובמטעים. זהו אמצעי פשוט וזול שמסייע רבות לחקלאים ולאגרונומים בזיהוי מזיקים בשדה ובצמצום אוכלוסיות חרקים.
בספר "חולייתנים מזיקים והדברתם" מציין ד"ר שמואל מורן ז"ל את מלכודות הדבק כאמצעי משלים לטיפול בחולדות ובעכברים. למשל, הן משמשות לעיתים קרובות תחליף לרעלים שאיבדו את יעילותם, אם בשל תכונות הלמידה המפותחות הקיימות אצל יצורים אלה או בשל סיבות סביבתיות אחרות כמו שפע מזון.
מלכודות דבק משמשות גם כתחליף למלכודות אחרות בתוך בתים ומבנים כאשר חלל העבודה צר ולא מאפשר התקנה של אמצעי אחר או כדי לשמור על ביטחונם של שוכני הבית ולהימנע משימוש במלכודת קפיץ שעלולה לגרום לחבלה קשה.
מי לוקח אחריות
בישראל קיימים שני גופים ממשלתיים שונים ובלתי מתואמים שאמונים על תחום ההדברה: משרד החקלאות והמשרד להגנת הסביבה. הראשון אחראי על רישוי תכשירים להדברת מזיקים שפוגעים בצומח ובבעלי חיים, והשני על התכשירים שפוגעים באדם וברכושו. במקרים רבים התכשירים הם אותם התכשירים - התוויות זהות, ההרכב הכימי והריכוזים זהים, אך המטרה שונה - זה לחקלאות וזה לתברואה. פה מתחילה הבעיה.
השימוש בתכשירים התברואיים מוסדר בחוק. יש הפרדה ברורה בין תכשירים שמותרים לשימוש על ידי הציבור לבין אלה שמיועדים לאנשי המקצוע בלבד, שמחויבים ברישיון ובפיקוח. בתחום החקלאי, לעומת זאת, קיימת אנדרלמוסיה. הכול מותר, הכול נמכר, ללא הגבלה וללא פיקוח.
השימוש ה"חקלאי" שבעבר הרחוק יועד לאנשי פלחה, לרפתנים ולבעלי משקים, הוסב לשימוש כולם. מכיוון שלא נדרשת "תעודת חקלאי", על אחת כמה וכמה לא "תעודת מדביר חקלאי", כל אדם אשר חפץ בתכשיר חקלאי יכול להגדיר עצמו ככזה ולרכוש אותו באופן חופשי. כך נמכרים מדי יום בישראל תכשירי הדברה "חקלאיים" רעילים ומסוכנים שמגיעים בסופו של דבר לארונות המטבח, לחדרי הילדים, לחצרות ומהווים סכנה ממשית לאדם ולחי. השוק הזה עד כדי כך פרוץ, שרעלי עכברים בעלי תווית חקלאית משווקים כיום בחנויות אינטרנטיות לקהל הביתי תחת קטגורית "הדברה עצמית".
איסור נקודתי בשוק פרוץ
עמותת "תנו לחיות לחיות" צודקת; המשרד להגנת הסביבה יכול מתוקף סמכותו להגביל את השימוש במלכודות הדבק שמיועדות ללכידת מזיקים תברואיים, למדבירים בלבד. מדובר בהגבלה חשובה ונחוצה. אך לאור האמור לעיל, איסור כזה הוא חסר תכלית פרקטית כי הוא לא מכסה את השימוש החופשי הנרחב במלכודות דבק ללכידת מזיקים חקלאיים בשדות, בפרדסים ובגינות. במה שונה מלכודת שנתלתה בפרדס לעומת מלכודת על עץ בחצר?
נוסף על כך, ביום שבו תיאסר מכירת מלכודות הדבק לשימוש התברואי, תחל מכירתן של המלכודות "הכשרות" לשימוש חקלאי. כמו שנעשה עם תכשירי הדברה רעילים ומסוכנים, כך יעשה גם עם המלכודות. בג"ץ מלכודות הדבק נוגע, אם כן, רק בקצה הקרחון. בסיס הבעיה נעוץ בחוסר הפיקוח על מכירת מוצרי ההדברה החקלאיים. עד שלא יוסדר הנושא הזה, תימשך חגיגת המכירות לציבור הרחב, יימשכו מקרי ההרעלה בבני אדם, בחיות בר ובחיות מחמד, ויימשכו מקרי ההדבקה הלא מכוונת.
הפתרון נעוץ בהסדרת תחום ההדברה החקלאית, תוך שיתוף פעולה וחלוקת תחומי אחריות וסמכויות עם המשרד להגנת הסביבה. יש להכשיר מדבירים שיתמחו בהדברה לצורכי חקלאות, שיכירו את המכשור הייעודי ושידעו לתת מענה מותאם לגידול. ניתן לקבוע לצורך זה סוג רישיון מיוחד במסגרת "חוק הסדרת העיסוק בהדברה תברואית תשע"ו-2016", שגם קובע מסגרת כללים ברורה וגם מגדיר את אופן ההכשרות ומפקח על העוסקים בתחום. מכירת תכשירי ההדברה החקלאיים בצורתה הנוכחית חייבת להיפסק. רק לאחר טיפול שורש יסודי ומעמיק בתופעה, סגירת הפרצות ואכיפתן, ניתן יהיה באמת למנוע שימוש במוצרים שמסוכנים לאדם, לחי ולסביבה.
ממשרד החקלאות וביטחון המזון נמסר בתגובה: "הפרסום כולל אי דיוקים וטענות שאינן מבוססות. ככלל, האחריות לשימוש בתכשירי הדברה מוטלת על המשתמש, בהתאם לתקנות התוויות. התווית המאושרת לכל תכשיר קובעת את ייעוד השימוש, תנאי היישום, אמצעי הבטיחות, אזהרות בריאותיות וכן את אופן האחסון. שימוש בניגוד להוראות התווית מהווה עבירה על החוק. בניגוד לעולה מהפרסום, המשרד פועל באופן שוטף: מדי שנה מבצעים השירותים להגנת הצומח ולביקורת בדיקות של שאריות חומרי הדברה בתוצרת חקלאית, וכן פיקוח על חנויות המוכרות תכשירי הדברה, כדי לוודא שנמכרים רק תכשירים מאושרים ובהתאם לאריזתם המקורית.
"חשוב לציין כי תכשירי הדברה מסווגים לרמות סיכון שונות, וכי החומרים המסווגים כרעילים מהווים אחוז קטן מכלל התכשירים הרשומים. גם מוצרים בשימוש יומיומי כמו מוצרי ניקיון או תרופות עשויים להיות מסוכנים אם יגיעו לשימוש לא נכון או להישג ידם של ילדים. לאחרונה החל המשרד, בשיתוף עם המשרד להגנת הסביבה, בתהליך להגבלת מכירת תכשירי הדברה המסווגים כרעילים. באשר להכשרת מדבירים, הסמכות בנושא מצויה בידי משרד העבודה, ויש לפנות אליו".
טל ויינברג הוא דוקטורנט במחלקה לסביבה, תכנון וקיימות, אוניברסיטת בר אילן, חוקר כלים גיאו-מרחביים לבקרת מזיקים באזורים אורבניים; יו"ר עמותת מדבירי ישראל.
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה
