ב-7 באפריל 2011, בשעה 18:20, נשמע בקשר המבצעי הביטוי "אלפא" - האות שניתן ליירוט מוצלח. כיפת ברזל, שנכנסה לשירות זמן קצר קודם לכן, יירטה מעל אשקלון רקטת גראד שנורתה מרצועת עזה. היה זה היירוט המבצעי הראשון של המערכת. 15 שנה אחר כך קשה לדמיין את העורף הישראלי בלעדיה, אבל באותו ערב עוד לא היה ברור אם טכנולוגיה שפיתוחה הושלם בתוך כשנתיים וחצי בלבד אכן תצליח להתמודד לאורך זמן עם אלפי רקטות.
מערכת כיפת ברזל
(צילום: ירון שרון)
כיפת ברזל נולדה מתוך הצורך להתמודד עם איום שהלך והפך לחלק קבוע מהמציאות הישראלית: רקטות קצרות טווח שנורות לעבר יישובים וערים. האתגר לא היה רק לפגוע ברקטה שנעה במהירות באוויר, אלא לבנות מערכת שתדע להתמודד עם מטחים, להחליט בתוך שניות איזה איום באמת מסוכן ולבצע את כל התהליך שוב ושוב. הפרויקט יצא לדרך ב-2007, ובתוך זמן קצר במיוחד עברה המערכת מפיתוח וניסויים למבצעיות.
כיפת ברזל, שפותחה ברפאל, פועלת באמצעות שילוב של מכ"ם, מחשב שליטה ובקרה וטילי יירוט. המכ"ם מזהה את השיגור, המערכת מחשבת בתוך שניות את מסלול הרקטה ואת מקום נפילתה הצפוי, ורק אם היא צפויה לפגוע באזור מוגן נשלח לעברה מיירט. היכולת הזאת - להבחין בין איום שצריך להשמיד לבין רקטה שתיפול בשטח פתוח - היא חלק מרכזי ביעילותה, משום שהיא מאפשרת לשמור את המיירטים למטרות שמסכנות חיי אדם ותשתיות.
מאז 2011 מהנדסות ומהנדסי רפאל משדרגים את המערכת שוב ושוב. כיפת ברזל, שתוכננה בראשיתה להתמודד בעיקר עם רקטות קצרות טווח ופצצות מרגמה, מסוגלת כיום להתמודד גם עם איומים נוספים, בהם כלי טיס בלתי מאוישים וטילי שיוט. למשפחה נוספה גם C-Dome, הגרסה הימית של המערכת, שמותקנת בספינות סער 6 של חיל הים וביצעה את היירוט המבצעי הראשון שלה באפריל 2024. במקביל המשיכה המערכת לצבור ניסיון מבצעי בהיקפים עצומים, חצתה את רף 10,000 היירוטים והפכה לשכבה מרכזית במערך ההגנה הרב-שכבתי של ישראל.
עם השנים, גם השם "כיפת ברזל" יצא מגבולות עולם הביטחון. הוא הפך לביטוי שגור לתיאור מנגנוני הגנה גם בתחומים אחרים, נכנס לשיח הציבורי ואף זכה לאזכורים בסדרות, בסרטים ובמוזיקה. במובן הזה, מעט מאוד מערכות נשק הצליחו להפוך למושג שמובן כמעט בלי צורך להסביר אותו.
אבל גם מערכת שהפכה לסמל אינה נשארת לבדה. ככל שהאיומים משתנים ומתרבים, מערך ההגנה שסביבה ממשיך להתפתח ולהוסיף שכבות חדשות. וזה בדיוק המקום שאליו נכנסת מערכת הלייזר מבית רפאל, שנודעה במשך שנים בשם "מגן אור", ושמה המבצעי כיום הוא "אור איתן" - IRON BEAM.
במקום לשגר טיל לעבר המטרה, אור איתן ממקדת עליה קרן לייזר רבת עוצמה, עוקבת אחריה בדיוק גבוה ומחממת נקודה קריטית בה במשך שניות עד שהיא נפגעת. טכנולוגיית "אופטיקה אדפטיבית" שפיתחו ארבעה מדענים מרפאל מסייעת לתקן בזמן אמת את העיוותים שיוצרת האטמוספרה ולרכז את האנרגיה במקום הנדרש.
הדרך לשם נבחנה בהדרגה. כבר ב-2022 הצליח מדגים לייזר ישראלי ליירט רקטות, פצצות מרגמה, כטב"מים וטילי נ"ט. ב-2025 הושלמה סדרת ניסויים בתצורה המבצעית נגד מגוון מטרות, ובדצמבר נמסרה המערכת הראשונה לצה"ל. ביוני 2026 כבר נוסו תרחישים שבהם אור איתן וכיפת ברזל פעלו מתוך אותה מערכת ניהול קרב, כך שניתן יהיה לבחור בזמן אמת את אמצעי היירוט המתאים - טיל או קרן לייזר - לפי האיום והתנאים.
מערכת "אור איתן"
(צילום: אגף דוברות וקשרי ציבור במשרד הביטחון)
אור איתן היא מערכת אחת מתוך משפחת מערכות הלייזר של רפאל, הכוללת גם מערכות נוספות, קטנות יותר בעוצמתן וטקטיות באופיין. מערכות הלייזר של רפאל יירטו בהצלחה במהלך המלחמה עשרות איומים אוויריים שנורו לעבר ישראל, והיו למערכות הראשונות בעולם שהוכיחו יכולת כזו בקרב.
אור איתן נמצאת כעת בשלב ההטמעה בצה"ל, לאחר שהמערכת הראשונה נמסרה והיא משולבת במערך ההגנה האווירית. היא אינה נועדה להחליף את כיפת ברזל, אלא להוסיף שכבת הגנה נוספת למערך הרב-שכבתי של ישראל ולאפשר, לראשונה, לבחור בין מיירט לבין אנרגיה כדי לנטרל את אותו איום.
וכך, 15 שנה אחרי היירוט המבצעי הראשון שלה, כיפת ברזל כבר רחוקה מאוד מהמערכת שנכנסה אז לשירות. היא השתנתה יחד עם האיומים, הורחבה ושודרגה שוב ושוב, וכעת מקבלת לצדה שכבה חדשה. אור איתן מוסיפה למערך ההגנה יכולת חדשה, אבל כיפת ברזל נשארת במרכזו - המערכת ששינתה את הדרך שבה ישראל מגינה על העורף.
פורסם לראשונה: 10:13, 10.09.26
