מה היה מעמדם של הזקנים בחברה בארץ ישראל של תקופת הברזל, ואיזה מקום תפסו בתוך המשפחה? פרופ' אבי פאוסט וצוותו מהמחלקה להיסטוריה כללית באוניברסיטת בר-אילן מספקים תשובות מפתיעות במחקר חדש.
8 צפייה בגלריה
תצלום רחפן של חדר B101 (אחרי הסרת פלטפורמת האבן)
(צילום: סקיי-ויו, עבור משלחת חפירות תל עיטון)
בעשורים האחרונים חלה פריחה במחקר הארכאולוגי על נשים וילדים, אך הקשישים נותרו כמעט בלתי נראים. לרוב ניסו חוקרים לזהותם באמצעות ניתוח שלדים מבתי קברות - שיטה שמספקת מידע חלקי בלבד, במיוחד בישראל של תקופת הברזל, שבה עדויות הקבורה דלות ומקוטעות. לכן, מחברי המחקר נקטו בגישה חדשנית, באמצעותה זוהו הקשישים באמצעות ניתוח השימוש במרחב והחפצים שהותירו אחריהם הקדמונים במרחב הביתי.
המחקר, שפורסם בכתב העת Cambridge Archaeological Journal, מתמקד במבנה 101 בתל עיטון שבדרום-מזרח שפלת יהודה. מדובר בבית גדול, מרובה חדרים ובן שתי קומות, שנבנה באיכות גבוהה, אך נהרס במסע צבאי אשורי בסוף המאה ה-8 לפני הספירה. ההרס הפתאומי "הקפיא בזמן" את תכולת הבית: מאות כלי חרס וממצאים נוספים נותרו חתומים בתוך שכבת החורבן – ומאפשרים הצצה נדירה ומפורטת במיוחד לחיי היומיום.
8 צפייה בגלריה
חלקה המערבי של החצר, כולל קיר האבן הנמוך שהפריד בין ה"סויטה" שבה התגוררו זקני המשפחה לשאר המבנה
(צילום: פרופ' אברהם פאוסט)
8 צפייה בגלריה
השטחים הנצפים מפתח חדר 101B, כולל פתח המבנה לבית, פתחי החדרים, והחצר כולה
(איור: ורד יעקבי, דביר רותם)
באמצעות שילוב של ניתוח ממצאים, בחינה אדריכלית, זיהוי אזורי פעילות, השוואות אתנוגרפיות לחיי הקשישים ואופי תפקודם של משקי בית, וכן ניצול מעט העדויות הכתובות על נושאים אלו, שיחזר פרופ' פאוסט את דפוסי החיים בבית.
מהממצאים עולה כי במקום התגוררה משפחה מורחבת בת שלושה דורות. אחד החדרים המרכזיים – חדר B – זוהה כחדרם של בני הזוג המבוגרים במשפחה. זה היה החדר הגדול ביותר בבית, והיחיד בקומת הקרקע ששימש למגורים ולשינה ולא לפעילות ייעודית כמו אחסון או בישול.
8 צפייה בגלריה
מפת ארץ ישראל, תוך ציון המיקום של תל עיטון ואתרים נוספים מתקופת הברזל
(איור: מתוך כתב העת Cambridge Archaeological Journal)
מיקומו של החדר בתוך המבנה חשוב ממספר בחינות. ראשית, מיקומו מול הכניסה אפשר לדייריו להשקיף על החצר ועל הכניסות לשאר החדרים - עמדה שמרמזת על סמכות ופיקוח. העובדה שזהו חדר המגורים היחיד בקומת הקרקע משקף את הקשיים שהיו לקשישים לטפס מספר פעמים ביום על סולם על מנת להגיע לחדרי המגורים האחרים, ששכנו בקומה השנייה.
בחדר נמצאו ממצאים יוצאי דופן: אמבט רגליים ייחודי, הקשור ככל הנראה לאירוח אורחים חשובים, וכן שרידי עץ ארז שרוף – אולי חלק מכיסא מרשים. לפי החוקרים, ייתכן שאב המשפחה ישב על כיסא גדול, קיבל אורחים וצפה בבאים והולכים, בעוד שדמות האם פיקחה על פעילות משק הבית.
הממצא בחללים סמוכים חיזקו את התמונה הכוללת. חדר להכנת מזון שבו נול גדול, וחצר סגורה חלקית שנקשרה לפעילויות כמו טיפול בילדים ואריגה, יצרו יחד עם חדר B מעין "סוויטה" חצי מופרדת בתוך הבית. כל אלה מצביעים על תפקידה המרכזי של האישה המבוגרת בניהול היומיומי של הבית ואחריותה על ניהול משק הבית וחינוך הילדים והנכדים.
לדברי פרופ' פאוסט, שניהל את מלאכת החפירות בתל עֵיטון, הממצאים שופכים אור על מעמדם של הקשישים, תוך חיזוק מעמדם הגבוה בחברה כפי שמשתקף במקורות הכתובים. "במשך שנים היו הקשישים 'בלתי נראים' בממצא הארכאולוגי. הם זכו להתייחסות, אם בכלל, באמצעות ניתוח שלדים שהתגלו בקברים. עם זאת, באמצעות ניתוח ממצאי הבית הצלחנו לזהות את הקשישים ולחשוף את תפקידיהם והשפעתם בתוך המשפחה, נקודת מבט שהארכאולוגיה הזניחה במשך שנים", אומר פרופ' פאוסט.
פרופ' אברהם פאוסטצילום: באדיבות אוניברסיטת בר-אילןעוד עולה מהמחקר כי קשישים השתתפו באופן פעיל בניהול משאבים, בפיקוח על עבודות הבית ובשמירה על לכידות המשפחה. בכך מדגימים מחבריו את הפוטנציאל הטמון ב"ארכאולוגיה של משקי הבית" להאיר היבטים של חיי היומיום, ששלדים או טקסטים לבדם אינם יכולים לספק. "כשבוחנים בקפידה ממצאים קטנים בתוך הבית, ומפרשים אותם לאור עדויות טקסטואליות ואתנוגרפיות, אפשר להעניק לקשישים את המקום הראוי להם בשחזור חברות העבר", סיכם פרופ' פאוסט.
