קרחונים נמסים
הקוטב הצפוני מתחמם פי 4 מהר יותר משאר כדור הארץ, ומשמעות הדבר היא שקרחונים היושבים ביבשה, וקרח ים שצף על פני האוקיינוס, נמסים במהירות. שני שלישים מהקרח של הים הארקטי נעלמו מאז 1958, אז נמדד לראשונה. בין השנים 2000 ל-2019, הקרחונים בעולם איבדו מסה שנאמדת בכ-267 מיליארד טונות מדי שנה. המצב הזה לא פוסח על קרחוני ההימלאיה שנמצאים על המסלול הישיר בדרך לאיבוד שליש ממסתם עד שנת 2100, בעוד שקרחונים אלפיניים צפויים לאבד מחצית מהקרח שלהם בתקופה זו.
"המחקר שלנו הראה שהסלע שמתחת לקרח ייחשף במהירות הרבה יותר גבוהה ממה שאנחנו חושבים", אמר יורג שייפר, גיאוכימאי אקלים במצפה הכוכבים למונט-דוהרטי של בית הספר לאקלים באוניברסיטת קולומביה, החוקר את שכבת הקרח היבשתית בגרינלנד. "כל התחזיות הן שמרניות מדי במונחים של שינוי - השינוי יהיה הרבה יותר מהיר. זה נכון בכל העולם, אבל גרינלנד עלולה להיות דוגמה מובהקת לאותן תחזיות שמרניות שמייפות את המציאות העגומה".
בשל ההתחממות הגלובלית, המסת הקרח בגרינלנד עלולה להוביל לעלייה של כמעט 27 ס"מ בגובה פני הים, זאת על פי ההערכות "האופטימיות" ביותר. אם הפליטות של גזי החממה יימשכו וההמסה שוברת השיאים של גרינלנד בשנת 2012 תהפוך לנורמה, אז עלולה להתרחש עלייה של לא פחות מ-76 ס"מ או יותר של גובה פני הים, זאת לאור העובדה שאובדן הקרח ממערב וממזרח אנטארקטיקה ומקרחונים נוספים, יובילו לכך. העלייה הפוטנציאלית של פני הים כתוצאה מכך תביא לאסון עבור 680 מיליון האנשים שחיים באזורי חוף נמוכים ברחבי העולם, מספר שצפוי להגיע למיליארד עד 2050.
דלקים מאובנים ומתכות יקרות
עד לאחרונה, רוב הניצול של משאבי הנפט והגז של הארקטי היה ביבשה. אבל כיסוי הקרח בקוטב הצפוני עלול להיעלם כבר ב-2035, מה שהופך את האזור לנגיש יותר לספינות ומספק הזדמנויות חדשות להפקת דלק מאובנים ולכרייה. המכון הגיאולוגי של ארה"ב העריך שכ-30% מהגז ו-13% מהנפט שטרם התגלו בפריסה עולמית, עשויים להימצא מצפון לחוג הארקטי.
בנוסף לדלקים מאובנים אלה, שירות המחקר של הקונגרס האמריקני העריך שהקוטב הצפוני מכיל מתכות יקרות ומינרלים בשווי טריליון דולר. בגרינלנד יש מרבצים של פחם, נחושת, זהב, ניקל, קובלט, מתכות נדירות ואבץ, שייחשפו עם חשיפה של האדמה שלא הייתה נגישה כבר אלפי שנים. מתכות יקרות ערך נמצאות גם בקרקעית הים העמוקה באזור הארקטי. גושים דמויי תפוחי אדמה בקרקעית האוקיינוס הארקטי מכילים נחושת, ניקל ומתכות נדירות כמו סקנדיום, המשמשות בתעשיית התעופה והחלל.
נורבגיה, למשל, חוקרת כרייה של קרקעית האוקיינוס כדי לנצל מרבצי נחושת, אבץ, קובלט, זהב וכסף. יחד עם זאת, כריית קרקעית האוקיינוס עלולה לגרום לפגיעה חמורה במערכות אקולוגיות ימיות, כולל הסבת נזק לפלנקטון, שהם הבסיס של שרשרת המזון. לכן, ישנן כמה חברות וקבוצות סביבתיות הקוראות להקפאה מוחלטת של כריית קרקעית ים עמוקה בכל העולם, עד שהשפעותיה הסביבתיות יובנו טוב יותר.
עם זאת, הימנעות מההשפעות הקשות ביותר של שינויי האקלים פירושה מעבר מדלקים מאובנים לאנרגיה מתחדשת, הדורשת כמויות גדולות של מינרלים. עד שלושה מיליארד טונות של מתכות - כולל ליתיום, ניקל, מנגן, קובלט, נחושת, צורן, כסף, אבץ, עפרות ברזל ואלומיניום - עשויים להידרש לייצור טכנולוגיות כמו סוללות לרכב חשמלי, טורבינות רוח, פאנלים סולאריים, וטכנולוגיות נקיות וירוקות נוספות.
הבנק העולמי מעריך כי ייצור המינרלים עשוי לגדול בכמעט 500% עד 2050 כדי לענות על הביקוש הגובר לטכנולוגיות אנרגיה מתחדשת. בהקשר זה, חלופה אקולוגית אחת לכריית הקרקע החשופה או כריית קרקעית הים, הינה הפקת מתכות יקרות ערך מפסולת אלקטרונית ממוחזרת, אך המציאות היא שרק כ-20% מהפסולת האלקטרונית ממוחזרת - כמות שאיננה מספיקה כדי ליישם את הרצון לעבור לאנרגיה נקייה יותר.
המסת הקרח בגרינלנד
(רויטרס)
עלייה בשייט
המסת קרחוני הים, פתחה את הנתיבים הימיים באזור הארקטי, מה שמאפשר לספנות באזור זה לגדול ב-25% בין 2013 ל-2019. חצייתן של מכליות נפט ואוניית צובר (אוניית משא המובילה מטענים יבשים בתפזורת) את האזור, גרמה לעליית של 85% בפחמן שחור, בעיקר כתוצאה של השימוש שלהן בדלקי מזוט כבדים. כאשר פחמן שחור - סוג של זיהום אוויר הנובע משריפה לא מלאה של דלקים מאובנים - נוחת על שלג או קרח, הוא מאיץ בסופו של דבר את המסתם.
בנוסף, הוא עלול להוביל למחלות בדרכי הנשימה וכלי הדם בקרב בני האדם. אמנם הארגון הימי הבינלאומי של האו"ם אסר על שימוש בדלקי מזוט באזור הארקטי, אך האיסור לא ייכנס לתוקף עד 2029. עם המסת הקרח, גוברת גם תיירות השייט באזור. בשנת 2016, ספינת השייט הגדולה הראשונה חצתה את האזור הארקטי ועגנה בנום שבמערב אלסקה. הקיץ היו אמורות לעגון שם 27 אוניות שייט. בנוסף לכך, יותר ספינות תענוגות שכאלה, פירושו של דבר שתיווצרנה יותר פליטות פחמן שישחירו את הקרח והשלג וישבשו את המערכות האקולוגיות הימיות.
קפאת-עד (פרמפרוסט)
ההתחממות הגלובלית גורמת גם לקפאת-עד - הפשרה של קרקע שנשארה קפואה במשך שנתיים או יותר ברציפות, בקווי רוחב גבוהים ובגובה רב, בעיקר בסיביר, הרמה הטיבטית, אלסקה, צפון קנדה, גרינלנד, חלקים מסקנדינביה ורוסיה. קרקעות הפרמפרוסט, שחלקן הוקפאו במשך עשרות או מאות אלפי שנים, אוגרות שאריות גזי חממה שקפאו, טרם הספיקו להתפרק. מדענים מעריכים כי אותן קרקעות בפריסה עולמית מכילות 1.5 טריליון טונות של פחמן, כמעט כפול מכמות הפחמן כיום באטמוספירה.
עם הפשרתן של הקרקעות הללו, ישוחררו גזי החממה פחמן דו חמצני ומתאן לאטמוספירה, מה שיוביל להאצת ההתחממות הגלובלית ולהאצת קפאת-עד, במעגל מחזורי בלתי הפיך. לא פחות משני שלישים מאותן קרקעות הקרובות לפני השטח הארקטי, יימסו על פי ההערכות עד לשנת 2100 - תהליך שיערער את יציבות הקרקע ויגרום למפולות סלעים ולשיטפונות. כמו כן, זה עלול להוביל לפגיעה במבנים, כבישים, קווי חשמל ותשתיות אחרות, וכן בקהילות ילדים רבות, שגורלן תלי ביציבות אותן קרקעות.
בעת הפשרת קפאת-עד, נחשפים חיידקים ווירוסים שהוחבאו מתחת לאדמה במשך עשרות אלפי שנים, כשגרם אחד של פרמפרוסט מכיל אלפי מיני חיידקים רדומים. חלק מהמינים הללו יכולים להיות וירוסים חדשים או עתיקים שבני אדם אינם מוגנים מפניהם, או מחלות שחוסלו (כמו אבעבועות שחורות או המוות השחור). בשנת 2016 אושפזו מאה בני אדם בסיביר וילד אחד נפטר לאחר שנדבק באנתרקס מפגר נגוע של אייל שקפא 75 שנה קודם לכן, כשנבגי האנתרקס חלחלו לאדמה ולמים, ובסופו של דבר עברו לאספקת המזון. דגימות ישנות הרבה יותר נחשפו גם כן, כשמדענים החיו נגיף בן 30 אלף שנים שמדביק אמבות וגילו חיידקים בני יותר מ-400 אלף שנים, כאשר בהחלט ייתכן שחלק מהמיקרואורגניזמים הללו כבר עמידים לאנטיביוטיקה.
הקוטב הצפוני, שהיה מכוסה קרח במשך חלק ניכר מההיסטוריה האנושית, הפך אזור מסוכן בשל פסולת רדיואקטיבית מכורים גרעיניים וצוללות, ניסויים גרעיניים ופסולת גרעינית שהושלכו שם ועלולים להשתחרר על ידי הפשרת הקרח. זרימת המים המוגברת הנובעת מהפשרת פרמפרוסט תאפשר למזהמים ולמיקרואורגניזמים להתפשט ביתר קלות, עם סיכונים פוטנציאליים למערכות אקולוגיות, לקהילות מקומיות ולשרשרת המזון. הגידול בספינות שייט, תיירות, כרייה ומסחר באזור הארקטי עלול גם לחשוף יותר אנשים לפתוגנים ולמזהמים.
האם יש גם צד חיובי בהפשרת הקרחונים?
מחקר מטעם אוניברסיטת בראון, שפורסם בכתב העת Proceedings of the National Academy of Sciences, מצא כי נתיבי השייט החדשים שנפתחו על ידי הפשרת קרח בקוטב הצפוני, יכולים להפחית באופן משמעותי את זמן ההפלגה בין אסיה לאירופה. המסלולים הארקטיים יתקצרו ב-30 עד 50 אחוז מהנתיבים של תעלת סואץ ותעלת פנמה ויוכלו לקצר את זמן הנסיעה ב-14 עד 20 ימים. בכך, יוכלו אוניות להפחית את פליטת גזי החממה שלהן ב-24%, תוך חיסכון בהוצאות על דלק ובלאי אוניות.
כמו כן, הזדמנויות כרייה חדשות באזורים שלא היו נגישים בעבר, יאפשרו להשיג את כמויות המתכות הנדירות והיקרות הדרושות למעבר למשק אנרגיה ירוקה. בפן הרפואי, עשוי להיות יתרון בהפשרת הקרחונים בכך שבאדמה הארקטית שהתגלתה על ידי הפשרה של קפאת-עד, גילו מדענים בקטריופאג'ים חדשים - אוכלי חיידקים - שכל אחד מהם אוכל חיידק אחר, מה שעשוי להועיל להשמדת חיידקים גורמי זיהומים ומחלות באופן דומה לאנטיביוטיקה בעתיד. כמו כן, חוקרים מצאו חיידקים שהצליחו לשרוד בסביבה שומנית קרה ויכולים לסייע בספיחה של כ-60% מכמות השמן, מה שעשוי לסייע בפירוק של נפט באזור הארקטי, שנפלטים מהספינות ששטות באזור.
הקרח הנמס והפרמפרוסט המפשיר חשפו גם חפצים עתיקים שמעמיקים את הבנתם של ארכיאולוגים בהיסטוריה ובתרבות. בהרי נורבגיה, המסת הקרח חשפה מעבר הרים עתיק וחשוב ששימש להעברת בעל חיים בין אתרי מרעה ומעבר לנסיעות ולמסחר, וכן חפצים וכלי נשק מתקופת הברזל הרומית ותקופת הוויקינגים. השנה, כשכיסוי קרח הים של אנטארקטיקה הגיע לשפל, חוקרים בים וודל (Weddell Sea), חיפשו אחר שרידי הספינה "אנדיורנס" של סר ארנסט שקלטון, שנלכדה בקרח וטבעה ב-1915. הם הצליחו למצוא את הספינה כמעט 3 ק"מ מתחת למים, בין השאר בגלל המסת הקרחונים.
באדמת קפאת-עד המופשרת של היוקון, בצפון-מערב קנדה, מדענים מצאו גור זאב שמור בצורה מושלמת שחי לפני 57 אלף שנים בעידן הקרח, עצמות גמלים מלפני 75 אלף שנים עד 125 אלף שנים, ושיניים של יצור דמוי צבוע שחי לפני 850 אלף שנים עד 1.4 מיליון שנים. מכיוון שהדגימות הללו שמורות היטב ומכילות חומר גנטי, הן יכולות לעזור למדענים להבין כיצד מינים הגיבו לשינויי האקלים ולהשפעות האדם לפני זמן רב.
שינויים שמעלים שאלות מורכבות
בסופו של דבר, היתרונות הפוטנציאליים הקטנים יחסית הללו אינם יכולים לעלות על ההשפעות העצומות שיהיו לשינויי האקלים על הקהילות המקומיות ועל כדור הארץ. "האם אני מאמין ששינויים מסוג זה, כמו למשל הזדמנויות לכרייה ופתיחת נתיבי שייט, יתורגמו למשהו חיובי עבור החברה הרחבה יותר על פני כדור הארץ? ממש לא", אמר שייפר. "הם רק יעשירו עוד יותר מיעוט זעיר של בעלי הון, שממילא עשיר".
גרוע מכך, העובדה כי שמונה מדינות טוענות לטריטוריה באזור הארקטי (קנדה, דנמרק, פינלנד, איסלנד, נורבגיה, רוסיה, שבדיה וארצות הברית), הרי שככל שהאזור מתחמם, ומתעוררות הזדמנויות חדשות לניצול, כך גם מדינות כמו סין, יפן, דרום קוריאה, בריטניה וחברות האיחוד האירופי הופכות יותר ממוקדות באזור גם כן. "האזור הארקטי עומד להיות שדה הקרב העתידי על דומיננטיות כלכלית והחזקה של משאבי טבע", הזהירה אנליסטית המודיעין רבקה קופלר. שייפר מצידו, מאמין שהדבר הטוב ביותר לעשות הוא להחמיר את החוקים כך שזרים או חברות פרטיות עשירות לא יוכלו לנצל משאבים ללא כל אחריות כלפי כדור הארץ או כלפי האנשים שבבעלותם האדמה. השאלה מי ירוויח מהשפעות שינויי האקלים, ומאזורי ההמסה וההפשרה בפרט, מורכבת, אולם לשייפר ברור כי מעל הכל צריכה להיות עדיפות לצדק אקלימי וכי האנשים שחיים שם ובעלי הקרקעות צריכים להיות במרכז.
