מדבר אטבאי (Atbai) הוא אזור מדברי צחיח השוכן בצפון-מזרח סודן ובדרום-מזרח מצרים. הוא מהווה חלק מהמדבר הנובי, וממוקם בין נהר הנילוס לבין הים האדום. אזור זה עשיר במינרלים, מה שהופך אותו למוקד למרוץ בינלאומי להשקעות באנרגיה נקייה, אולם כעת התגלו ונחקרו בשטחו 280 מתחמי קבורה עתיקים מאבן (260 מתוכם התגלו לראשונה), ממזרח לנהר הנילוס, על פני כמעט 1,000 קילומטרים מדבריים.
6 צפייה בגלריה
מתחמי קבורה במדבר אטבאי
(צילום: Piotr Osypiński/Museo Castiglioni/African Archaeological Review)
צוות ארכאולוגים מאוניברסיטת מקווארי, יחידת המחקר HiSoMA (ראשי תיבות של Histoire et Sources des Mondes Antiques – היסטוריה ומקורות של עולמות עתיקים) בצרפת והאקדמיה הפולנית למדעים – רצו לספר את סיפורו של אזור מדברי זה. במחקרם, שפורסם בכתב העת African Archaeological Review, השתמשו החוקרים בצילומי לוויין לחיפוש שיטתי וקפדני אחר מאפיינים ארכאולוגיים במדבר שמהווה חלק קטן ממדבר הסהרה הגדול בהרבה.
החוקרים גילו קברים גדולים ועגולים, מלאים בעצמות של אנשים ובעלי חיים, לעתים קרובות מסודרים בקפידה סביב דמות מפתח במרכז. המבנים העגולים נבנו על פי הערכות החוקרים בסביבות האלף הרביעי והשלישי לפני הספירה, בקוטר של עד 80 מטרים, ובתוכם נקברו בני אדם, בקר, כבשים ועיזים.
מה שנראה בעבר כדוגמאות מבודדות התגלה כעת כדפוס עקבי. זה מרמז על תרבות נוודים משותפת המשתרעת על פני שטח מדברי עצום. רוב מתחמי הקבורה נמצא בתוך גבולותיה של סודן המודרנית. "מתיארוך הממצאים של מתחמי הקבורה המעטים שנחפרו עד כה עולה כי מדובר באנשים שחיו בערך בין השנים 4000-3000 לפני הספירה, רגע לפני שהמצרים הקימו ממלכה טריטוריאלית שאנו מכירים כמצרים הפרעונית", אמר ד"ר ג'וליאן קופר, מאוניברסיטת מקווארי, שנמנה עם מחברי המחקר.
אבל לנוודים הללו לא היה קשר למצרים. הם חיו במדבר וגידלו שם את עדרי הצאן והבקר שלהם. כאמור, חלק מהמתחמים מאופיינים בקבורה "משנית" המסודרת סביב קבורה "ראשית" של אדם שנטמן במרכז – אולי ראש קהילה או חבר חשוב אחר בקהילה של אותה העת. "עבור ארכאולוגים, אלו נתונים חשובים להבחנה בין מעמדות והיררכיה בחברות פרהיסטוריות", הסביר ד"ר קופר.
6 צפייה בגלריה
רוב מתחמי הקבורה התגלו בסודן, לרוב באזורים בהם היו מקורות מים שהתייבשו
(צילום: Julien Cooper, Maël Crépy, Marie Bourgeois)
השאלה מתי נוודי הסהרה הפכו לפחות שוויוניים העסיקה ארכאולוגים במשך עשרות שנים, אך רובם מסכימים שסביב האלף הרביעי לפני הספירה צץ מעמד "אליטה" ייחודי. זה עדיין רחוק מאוד מהפערים העצומים בין שליט לנשלטים כפי שנראו במצרים בתקופת הפרעונים. כמו כן, נראה כי לעדרי הבקר והצאן היה מעמד גבוה עבור נוודים פרהיסטוריים אלה (תיאוריה הנתמכת גם על ידי אמנות סלע עתיקה באזור). "העובדה שנוודים אלה נקברו לצד עדריהם מעידה על הערכתם לבעלי החיים שלהם", אמר ד"ר קופר.
אלפי שנים לאחר מכן, נוודים מקומיים בחרו לעשות שימוש חוזר במתחמים הללו כחלקות קבורתם – לפעמים כמעט 4,000 שנים לאחר שנבנו לראשונה. במילים אחרות, הנוודים הפרהיסטוריים יצרו מרחבי בתי קברות שנמשכו אלפי שנים. תיארוך המתחמים קרוב לסוף "התקופה הלחה באפריקה" – תקופה שבה שרר אקלים לח בצפון אפריקה ומדבר הסהרה היה מכוסה צמחייה. הירידה בכמות המשקעים הוביל לצמצום שטחי המרעה, מה שאילץ את הנוודים להגביר את ניידות עדריהם, לנדוד דרומה או לברוח לנילוס. המונומנטים ממוקמים ברובם המכריע ליד מקורות מים עתיקים שהתייבשו.
בשלב מסוים, כאשר עשב ושיחים פינו את מקומם לחול וסלעים, גידול הבקר והצאן הפך לבלתי אפשרי. "על כן, ייתכן שהחזקת עדרים גדולים בתנאי המדבר המאתגרים, היווה דרך להשוויץ ברכוש יקר ונדיר – המקבילה של נווד פרהיסטורי לפרארי. זה עשוי לעזור להסביר מדוע בקר וצאן נקברו לעתים קרובות לצד בעליהם במתחמי הקבורה", הסביר ד"ר קופר.
המתחמים הללו הם רק חלק אחד מהסיפור הגדול יותר של ההסתגלות האנושית לשינויי האקלים ברחבי צפון אפריקה. ממדבר הסהרה ועד קניה וחצי האי ערב, גידול בקר, עיזים וכבשים שינה את החברה האנושית – לרבות מה אכלו, האופן בו נעו ומבנה ההיררכיה הקהילתית. "אין זה צירוף מקרים שקהילות שינו את אופן קבורת המתים במקביל לאימוץ אורח חיים של רעיית צאן ובקר. מתחמי קבורה אלה מספרים לנו שאפילו נוודי אותה תקופה היו אנשים שניחנו בארגון ויכולת הסתגלות. התגלית שלנו מעצבת מחדש את סיפורן של מדבריות סהרה ואת הפרהיסטוריה של אזור הנילוס", סיכם ד"ר קופר. "למרבה הצער, רבים ממתחמי הקבורה נהרסו או הושחתו כתוצאה מכרייה לא מפוקחת באזור. קבורות ייחודיות אלה שרדו במשך אלפי שנים, אך יכולות להיעלם תוך פחות משבוע".
