כאשר תינוקות אנושיים מאזינים לדיבור סביבם, הם לומדים באופן לא מודע את התבניות הסטטיסטיות של השפה. הם מגלים היכן מילה אחת מסתיימת והבאה מתחילה על ידי זיהוי אילו צלילים מופיעים לעתים קרובות יחד. במחקר שהתפרסם בכתב העת Science Advances, בהובלה משותפת של פרופ' ענבל ארנון מהאוניברסיטה העברית, פרופ' סיימון קירבי מאוניברסיטת אדינבורו ופרופ' קאזואו אוקאנויה מאוניברסיטת טייקיו, התגלה כי ציפורי שיר צעירות משתמשות באותה אסטרטגיה כדי ללמוד את שירתן.
למידה של תבניות דמויות-שפה אנושית בקרב ציפורי שיר
(צילום: Kazou Okanoya, Teikyo University, Japan)
צוות המחקר גילה כי השירים המועברים תרבותית של הפינק הבנגלי (Lonchura striata domestica) חולקים דמיון סטטיסטי לשפה האנושית. הממצאים מרמזים כי תכונות ליבה של שפה יכולות להתפתח באופן עצמאי במינים שונים מאוד, בכל פעם שתקשורת היא נלמדת ולא מורשת. המשמעות היא שמדענים יכולים להשתמש במה שאנו יודעים על רכישת שפה בקרב בני אדם כדי להבין טוב יותר תקשורת בבעלי חיים.
בשפות אנושיות, הדיבור מאורגן ליחידות צפויות מבחינה סטטיסטית – מילים. המילים עצמן מופיעות בהתפלגות שכיחות מסוימת המוכרת כהתפלגות זיפיאנית (Zipfian distribution). תכונות מתמטיות אלו עוזרות ללמידת השפה: הן מסייעות לתינוקות לזהות יחידות חוזרות בתוך רצף הצלילים הרציף שהם שומעים מדי יום וכך לגלות את המילים.
גלריה
פרט בוגר (מימין) מלמד פרט צעיר תבניות דמויות-שפה
(צילום: Kazou Okanoya, Teikyo University, Japan)
שירת הפינק הבנגלי
(קרדיט: Kazou Okanoya, Teikyo University, Japan)
לאחרונה, החוקרים המובילים של מחקר זה, ביחד עם ד"ר אלן גרלנד מאוניברסיטת סנט אנדרוז, מצאו תבניות סטטיסטיות דומות בשירתם של לווייתנים גדולי-סנפיר (Megaptera novaeangliae), שגם היא מועברת תרבותית. הממצא הזה הוביל לניבוי מסקרן: אם העברה תרבותית היא האחראית למבנים הללו, הם אמורים להופיע גם בכל מין שלומד רצפים קוליים מורכבים בצורה הזו.
כדי לבחון רעיון זה, החוקרים פנו אל הפינק הבנגלי, ציפור שיר המפורסמת בשירתה המורכבת והנלמדת. באמצעות שיטת ניתוח שנועדה במקור להבין איך תינוקות אנושיים מגלים מילים בדיבור, הצוות ניתח הקלטות של שירי פינק בנגלי שנאספו מציפורים לאורך ההתפתחות שלהן, מגיל מוקדם ועד שלמדו את השיר.
זוג של פינק בנגלי
(צילום: Ian Fox/Shutterstock)
התוצאות היו מרשימות. שירי הפינק הבנגלי הכילו רצפי צלילים צפויים מבחינה סטטיסטית – כמו "מילים" – ורצפים אלו עקבו אחר אותה התפלגות זיפיאנית שנצפתה בשפה האנושית. אפילו יותר מכך, תבניות אלו כבר היו נוכחות בשירים הראשוניים ביותר של הציפורים, מה שמרמז כי שהן נמצאות שם בין היתר בשביל להקל על הלמידה. "תכונות אלו מתפתחות בשל השפעתן המקלה על הלמידה", אמרה פרופ' ארנון. "מצאנו אותן במינים אלו בדיוק מכיוון שמערכות התקשורת שלהם מועברות תרבותית. לעתים קרובות אנשים חושבים ששפה היא מה שהופך את בני האדם לייחודיים. הממצאים שלנו מציעים שחלק מאבני הבניין הבסיסיות של שפה יכולות להתפתח בכל מקום שבו תקשורת נלמדת ומועברת מדור אחד לבא אחריו – אפילו בשירתן של ציפורים".
לווייתן גדול-סנפיר מגיח מן המים מול חופי אוסטרליה
(צילום: Mark Baker/AP)
זוג של פינק בנגלי יושב על ענף של עץ
(צילום: Ian Fox/Shutterstock)
מדענים יודעים זה מכבר שציפורי שיר לומדות את שירתן על ידי האזנה לציפורים בוגרות, בדומה לאופן שבו ילדים לומדים שפה מהאנשים סביבם. מחקר זה לוקח זאת צעד קדימה, שכן עולה ממנו כי השירים עצמם מאורגנים על פי אותם עקרונות סטטיסטיים המסייעים לתינוקות אנושיים ללמוד שפה. "התרגלנו לרעיון ששפה היא ייחודית בעולם הטבע. אך באמצעות תובנות מהאופן שבו תינוקות לומדים שפה, הצלחנו לבחון מקרוב את שירת הציפורים וגילנו דמיון מפתיע בין מינים אלה, המופרדים על ידי יותר מ-300 מיליון שנות אבולוציה", אמר פרופ' קירבי מבית הספר לפילוסופיה, פסיכולוגיה ומדעי השפה באוניברסיטת אדינבורו. "אנחנו, בני האדם, המין היחיד שיש לו שפה, אבל אנחנו חולקים את כדור הארץ עם כמה אחרים שיש להם גם תקשורת מתפתחת תרבותית, וזה עשוי לגרום לנו להיות דומים יותר זה לזה ממה שחשבנו בעבר".
יחד עם תגליות אחרונות בקרב לווייתנים גדולי-סנפיר, הממצאים מרמזים כי האבולוציה עשויה להגיע שוב ושוב לאותו פתרון אלגנטי בכל פעם שתקשורת מורכבת חייבת להילמד ולהיות מועברת בין דורות. במקום להיות ייחודית לבני אדם, ייתכן שחלק מהארכיטקטורה הנסתרת של השפה משקפת תוכנית אב אוניברסלית להפיכת התקשורת לקלה יותר ללמידה, לזיכרון ולהעברה הלאה.
