מחקר חדש של אוניברסיטת תל אביב ואוניברסיטת חיפה זיהה שישה מנגנונים פסיכולוגיים, שמזינים את התופעה הרווחת של הכחשת שינויי האקלים ומציע מגוון אסטרטגיות להתמודדות איתם. החוקרים מסבירים שהתופעה ההרסנית, שמתפשטת כיום בשיח הפוליטי ברחבי העולם, מועצמת על ידי פוליטיקאים פופוליסטיים ובעלי אינטרסים המבקשים לסכל את המאבק במשבר האקלים. לשם כך, הם עושים שימוש מכוון במנגנונים פסיכולוגיים הטבועים בקהלי היעד שלהם.
המחקר נערך בהובלת פרופ' אלון טל מהחוג למדיניות ציבורית באוניברסיטת תל אביב, בשיתוף עם פרופ' שלומית פז מבית הספר למדעי הסביבה באוניברסיטת חיפה. המאמר פורסם בכתב העת Nature Climate Change - מהחשובים והמשפיעים בעולם בתחום שינויי האקלים.
פרופ' טל הסביר: "הכחשת האקלים, שבעבר סברנו כי היא תופעה שולית, צוברת כיום תאוצה בעיקר בשל השפעה גוברת של פוליטיקאים פופוליסטיים, מניפולטיביים ובעלי אינטרסים. כדי לקדם אג'נדות פוליטיות הם מציגים את המדע כלא אמין או שנוי במחלוקת, ואת הרגולציה הסביבתית כיוזמה של 'האליטות'. בנוסף, הם טוענים שהמאבק במשבר האקלים מאיים על הכלכלה ועל מקומות עבודה. קביעות אלה מנצלות מנגנונים פסיכולוגיים שמפעילים את תומכיהם, וגורמים להם להתכחש לעובדות או לפרש אותן באופן שמתאים לעמדותיהם הרגשיות. מכיוון שההכחשה מבוססת על רגש ועל זהות – עובדות לבדן אינן מספיקות".
על מנת להתמודד עם התופעה הגוברת, ערכו החוקרים סקירת ספרות מקיפה וזיהו שישה גורמים פסיכולוגיים עיקריים המזינים את הכחשת האקלים. לאור התובנות הללו פיתחו אסטרטגיות תקשורתיות ממוקדות להתמודדות עם כל מנגנון.
ששת המנגנונים הפסיכולוגיים שזוהו והדרכים להיאבק בהם:
1. מרחק פסיכולוגי - התחושה ששינויי האקלים "רחוקים" מאיתנו בגיאוגרפיה או בזמן, ולכן אינם מאיימים.
2. הטיית הזמינות - נעדרי חוויה אישית של שינויי אקלים נוטים להתעלם מהתחממות ארוכת הטווח.
3. דיסוננס קוגניטיבי וחשיבה מבוססת מניעים - שינוי נדרש באורח החיים גורם לאיום רגשי, שמוביל להעדפת סיפורים מנחמים המחלישים את האיום.
4. הטיית אישוש - העדפת מידע שמאשש עמדות קיימות, תוך התעלמות מעובדות סותרות, במיוחד ברשתות החברתיות.
5. רתיעה מהפסד - פחד מהפסד כלכלי, למשל אובדן מקומות עבודה בתעשיות מזהמות.
6. חרדה קיומית – האימה שמייצרים אירועי קיצון ותחזיות קודרות מובילה להכחשה כמנגנון הגנה.
לצד המנגנונים הללו מציעים החוקרים אסטרטגיות תקשורתיות שמוכחות במחקר כיעילות במיוחד - למשל הצגת השפעות אקלימיות מקומיות ומיידיות, חיבור המאבק לרווחים כלכליים ולחוסן לאומי, ושימוש בדמויות מפתח הנחשבות אמינות בעיני קהל היעד. בנוסף, מדגישים החוקרים כי מסרים אפקטיביים צריכים להתחבר לרגש ולזהות של הציבור, ולא להישען רק על עובדות; כאשר התקשורת מעוצבת באופן שמתחבר לערכים, לדימוי העצמי ולחששות של קהלי היעד - היא מסוגלת להפחית את ההכחשה ולשנות עמדות באופן משמעותי.
פרופ' טל הסביר: "הכחשת אקלים אינה נובעת לרוב מבורות פשוטה. היא ניזונה ממנגנוני הגנה פסיכולוגיים, מנאמנות קבוצתית ומפחד כלכלי המנוצלים על־ידי מנהיגים פופוליסטיים. תקשורת אפקטיבית בנושא אקלים חייבת לפנות לרגש ולזהות. במחקר זה זיהינו את המנגנונים הללו ופיתחנו אסטרטגיות שמסוגלות להשפיע על המכחישים באמת".
לדבריו, בישראל הכחשת האקלים אינה רווחת כמו במדינות אחרות - ומציין לטובה שרים וחברי כנסת משני צדי המפה הפוליטית שפעלו לחיזוק מדיניות אקלימית מתקדמת. יחד עם זאת, הוא מזהיר מפני מיעוט פוליטי בעל השפעה המאמצים עמדות אנטי־מדעיות, וקורא לפעול למניעת קיטוב פוליטי בנושא – שכן נזקי ההתחממות הגלובלית משפיעים על כולם.
