הם נמצאים כמעט בכל מקום - מהאיים הקפואים שליד הקוטב הצפוני ועד למדבריות הצחיחים של הנגב - ובכל זאת, רובנו חולפים על פניהם בלי לשים לב. משפחת הזאבניים, המכונים גם עכבישי זאב, היא אחת ממשפחות העכבישים הגדולות והמרתקות בעולם, ובישראל לבדה יש עשרות מינים שמאכלסים את כל בתי הגידול היבשתיים. שוחחנו עם ד"ר איגור ארמיאץ שטיינפרס, חוקר עכבישים שחקר גם באוספי הטבע הלאומיים באוניברסיטה העברית, שסיפר לנו על עולמם המסתורי של הזאבניים.
מהם עכבישי הזאב, ומה מיוחד בהם?
"זאבניים הם משפחה גדולה של עכבישים. הם נפוצים בכל העולם, חוץ מבאנטרקטיקה. כלומר, הם מאכלסים את כל בתי הגידול היבשתיים. בישראל יש כמה עשרות מינים שלהם".
"יש כמה תכונות שמבדילות את הזאבניים מעכבישים אחרים. ראשית, העיניים שלהם מסודרות בצורה ייחודית: ארבע עיניים קטנות מסודרות בשורה מקדימה, ומאחוריהן ארבע עיניים גדולות שמסודרות בריבוע. שנית, הנקבות של הזאבניים מייצרות פקעת ביצים שהן נושאות בקצה האחורי של הגוף. כאשר הצעירים בוקעים, הם מטפסים על אימם ורוכבים עליה במשך כחודש".
"באופן כללי מדובר בעכבישים שוכני קרקע. כלומר, רובם לא טווים רשת אלא צדים באופן פעיל בעזרת הראייה הטובה שלהם. בין הזאבניים יש מינים קטנים, אך חלק מהמינים גדולים. זאבן הצריחים, למשל, הוא אחד ממיני העכבישים הגדולים בישראל. התנהגות מעניינת נוספת, שלא ייחודית רק לעכבישי הזאבן אבל היא מרתקת, נקראת 'בלונינג' (Ballooning); העכבישים עפים בעזרת חוטי משי שהם מפרישים שטעונים בחשמל סטטי. לרוב, העכבישים הצעירים עושים את זה, ומהרגע שהם באוויר הם יכולים להיסחף לגובה רב ואף לחצות אוקיינוסים. התעופה הזו מאפשרת התפשטות מהירה לבתי גידול נוספים".
מה עכבישי זאב אוכלים, והאם הם מסוכנים?
"זאבניים, ככלל העכבישים, הם טורפים. בבתי גידול מסוימים הם עשויים להיות טורפים משמעותיים של חרקים. כך הם תורמים לאיזון אוכלוסיית החרקים".
"הזאבניים הגדולים, שחיים גם בארץ, נקראו בעבר בשם 'טרנטולה' על שם פרובינציית טרנטו באיטליה, שם הם נפוצים. הם נחשבו עכבישים מסוכנים, שנשיכתם גורמת לתסמינים קשים ולפעמים אף מוות. מתברר שתושבי טרנטו כנראה ננשכו על ידי אלמנות שחורות, או סבלו מתופעה מקומית אחרת. כיום השם 'טרנטולה' מתייחס לעכבישים אחרים ממשפחת הפרווניתיים. לכן חשוב לדעת שנשיכה של זאבן לא מסוכנת (למעט למי שסובלים מאלרגיה, כמובן)".
חיות את הרגע - לכל הכתבות הקודמות
מה אתה גילית על עכבישי זאב?
"כשחקרתי זאבניים בלימודי הדוקטורט שלי, תיארתי (כלומר, 'גיליתי' בשפה יום-יומית) שלושה מינים חדשים למדע: רצחול אמיתי, זאבן הדלתות וזאבן הר כרכום, כולם מהחלק המדברי של ישראל. בעקבות הגילוי של רצחול אמיתי, הוא דווח גם באיראן ובעיראק. בישראל יש עוד מיני זאבניים שטרם התגלו".
"מה שהכי הפתיע אותי היה מין של זאבן שחיפשנו במשך זמן רב. היה לנו פרט משומר אחד שלו באוסף מ-1942. חיפושינו העלו חרס עד שבלילה אחד, כשהיינו בדרך מעבודת שטח, פרופ' אפרת גביש-רגב, אוצרת אוסף העכבישנים הלאומי באוניברסיטה העברית בירושלים, שהייתה המנחה שלי בדוקטורט, עצרה בצד הדרך באחד מוואדיות הערבה והחליטה להפוך קרומי קרקע סדוקים. התגלה שהעכביש הזה, שזכה בהמשך בשם רצחול הסדקים, הסתתר במשך כל השנים האלה מתחת לאדמה הסדוקה בנחלי אכזב במדבר. הוא עצמו לא נדיר, אבל נדיר לראות אותו כי הגומחה האקולוגית הבלתי רגילה שלו מנעה אותנו מלמצוא אותו".
איך החלטת שאתה רוצה לחקור דווקא עכבישים, ואיך אתה חוקר אותם בפועל?
"גביש-רגב הציעה להנחות אותי לעבודת מאסטר על עכבישים, ואני שמח שהסכמתי. המחקר שלי הוא מחקר טקסונומי בעיקרו, כלומר מחקר שעוסק בזיהוי של מינים ושל קבוצות גדולות. הוא כולל יציאה לשדה לאיסוף העכבישים, בחינה של האנטומיה שלהם במעבדה וריצוף הדנ"א שלהם. רוב העבודה היא במעבדה. שבוע של איסוף בשטח מספק הרבה מאוד חומר לבחון ולכתוב עליו".
מהם האיומים הגדולים על עכבישי הזאב כיום?
"האיום העיקרי על הזאבניים הוא אובדן בתי הגידול שלהם. למשל, בית הגידול של זאבן הדלתות הוא מישורי הלס בנגב. לצערנו, מישורים כאלה משמשים יותר ויותר למגורים ולחקלאות, ובית הגידול של הזאבן מצטמצם. נוסף על כך, כמחצית ממיני הזאבניים בישראל חיים ליד מים מתוקים. האיומים על הנחלים ובריכות החורף מאיימים בין השאר גם עליהם".
איך משבר האקלים משפיע עליהם?
"רוב המינים מותאמים לבתי גידול מסוימים ולאקלים מסוים. כאשר תחום אזורי האקלים ישתנה, כך תשתנה גם התפוצה של הזאבניים. בישראל, למשל, יש לנו שני מינים של זאבניים מדבריים קטנים: רצחול מדברי – שחי בחלק הגשום יותר של המדבר, ורצחול הישימון – שחי בחלק השחון של המדבר. מכיוון שהנגב סובל מבצורות כבר כמה שנים, יכול להיות שהרצחול המדברי ייסוג צפונה ורצחול הישימון יתקדם בעקבותיו".
מהם מאמצי השימור שנעשים כדי להגן על עכבישי הזאבן?
"זאבניים הם לא יצורים אטרקטיביים, אז הם לא זוכים להגנה מיוחדת. אבל ההגנה הכי חשובה, כמו להרבה בעלי חיים, היא הגנה על בתי הגידול שלהם. גם פיסה קטנה של בית גידול בריא יכולה להיות בית למגוון של זאבניים מקומיים. שמרו על המדבר, על הנחלים ועל הביצות, על שטחי הבתה והחורש, והזאבניים יודו לכם".
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה
