"כחול מצרי" נחשב לפיגמנט הסינתטי הראשון בהיסטוריה, שהיה בשימוש נרחב במצרים העתיקה במשך אלפי שנים. הוא הומצא בסביבות שנת 3100 לפנה"ס, ככל הנראה כתוצאה מניסיונות של אמנים מצריים עם חומרים וטכניקות צביעה שונות.
4 צפייה בגלריה
דוגמאות לפריטים שמכילים את הפיגמנט כחול מצרי או עוטרו בו
(צילום: npj Heritage Science (2025). DOI: 10.1038/s40494-025-01699-7)
הפיגמנט העתיק שימש רבות במצרים העתיקה לקישוט מקדשים, קברים, אובייקטים דתיים, וכן פסלים, קמעות, כלי חרס וציורי קיר. צבעו העז נקשר לאל השמיים והפוריות, אמון-רע, ונחשב לסמל חיים ולידה מחדש. לאחר התקופה הרומית, השימוש בכחול מצרי הלך ופחת, ודרכי יצירתו נשכחו במשך מאות שנים. כעת, הצליחו מדענים לנתח את הרכבו הכימי ולשחזר מחדש את תהליך ייצורו.
במחקר, שפורסם בכתב העת npj Heritage Science, השתמשו החוקרים במגוון חומרי גלם וזמני חימום כדי לפתח 12 מתכונים לפיגמנטים. בכך, הצליחו לספק מידע שימושי לארכאולוגים ומדעני שימור החוקרים את החומרים המצריים הקדומים.
העבודה נעשתה בשיתוף פעולה עם מוזיאון קרנגי להיסטוריה של הטבע ומכון השימור של מוזיאון סמית'סוניאן. "אנו מקווים שזה יהיה מקרה בוחן טוב לגבי מה שהמדע יכול לתרום לחקר העבר האנושי שלנו", אמר ד"ר ג'ון מק'קלוי, מנהל בית הספר להנדסת מכונות וחומרים של אוניברסיטת וושינגטון סטייט. "המחקר וממצאיו נועדו להדגיש כיצד המדע המודרני חושף סיפורים נסתרים בחפצים מצריים עתיקים".
4 צפייה בגלריה
דוגמה לשימוש בכחול מצרי על פריט מימי מצרים העתיקה
(צילום: Carnegie Museum of Natural History)
בעוד שפיגמנט כחול מצרי היה מוערך בימי קדם, ישנן עדויות ארכאולוגיות מוגבלות לאופן ייצורו. הוא שימש כתחליף למינרלים יקרים כמו טורקיז או לפיס לזולי. בהתאם למרכיביו ולזמן העיבוד שלו, צבעו נע בין כחול עמוק לאפור או ירוק עמום.
בשנים האחרונות חלה התעוררות מחודשת של עניין בפיגמנט משום שיש לו תכונות אופטיות, מגנטיות וביולוגיות מעניינות עם יישומים טכנולוגיים חדשים פוטנציאליים. אחת התכונות המעניינות של כחול מצרי היא יכולתו לפלוט אור בתחום האינפרה-אדום (לומינסנציה), גם כאשר הוא נראה דהוי או בלתי נראה לעין האנושית. כמו כן, יש לו גם כימיה דומה למוליכי-על בטמפרטורה גבוהה.
4 צפייה בגלריה
דוגמה לשימוש בכחול מצרי על פריט מימי מצרים העתיקה
(צילום: Carnegie Museum of Natural History)
כדי להבין את הרכבו, צוות החוקרים עליו נמנו מומחי מינרלוגיה ואגיפטולוגיה, יצר 12 מתכונים שונים של הפיגמנט מתערובות של צורן דו-חמצני (סיליקון דיאוקסיד), נחושת, סידן ונתרן פחמתי. החוקרים חיממו את החומר בטמפרטורה של כ-1000 מעלות צלזיוס למשך שעה עד 11 שעות כדי לשחזר טמפרטורות אליהן הגיעו אמנים קדומים. לאחר קירור הדגימות בקצב שונה, הם חקרו את הפיגמנטים באמצעות אמצעים מיקרוסקופיים וניתוח מודרני שמעולם לא שימשו לסוג זה של מחקר, והשוו אותם לשני חפצים מצריים קדומים.
הכחול המצרי כלל מגוון צבעים כחולים, בהתאם למקום ייצורם ולאיכותם. החוקרים מצאו כי הפיגמנט הטרוגני מאוד. "היו אנשים שייצרו את הפיגמנט ואז העבירו אותו, כך שהשימוש הסופי היה במקום אחר", אמר ד"ר מק'קלוי. "אחד הדברים שראינו היה שעם הבדלים קטנים בלבד בתהליך, קיבלנו תוצאות שונות מאוד. למעשה, כדי לקבל את הצבע הכחול ביותר נדרשים רק כ-50% מהרכיבים בצבע כחול". הדגימות שנוצרו מוצגות כעת במוזיאון קרנגי להיסטוריה של הטבע בפיטסבורג שבפנסילבניה, ויהפכו לחלק מהגלריה החדשה ארוכת הטווח של המוזיאון שתתמקד במצרים העתיקה.
