בפורום הכלכלי העולמי האחרון בדאבוס, הציג מנכ״ל אנבידיה, ג׳נסן הואנג, את מודל "עוגת חמש השכבות" של הבינה המלאכותית. על פי הואנג, העוגה מורכבת משכבות של אנרגיה, שבבים ותשתיות, מרכזי נתונים וענן, מודלים ויישומים. בתוך כך, האנרגיה, שבבסיס העוגה, היא זו שמניעה את חוות השרתים, אם בצריכה של חשמל לטובת הפעלת המערכות ואם בצריכה של אנרגיה בצורה ישירה או עקיפה לסילוק חום מהמערכות על מנת לשמור על יעילותן ולמנוע פגיעה ברכיבי המערכת.
חוות השרתים הפכו לאחרונה לאחד מהתחומים הלוהטים ביותר להשקעה בעולם ובישראל. בשנים האחרונות הוקמו בארץ חוות חדשות בגדלים שונים ועוד חוות רבות נוספות מתוכננות להצטרף אליהן בקרוב. כל אלו כדי לאפשר אחסון של נתונים בענן, שימוש במודלי AI ועוד ועוד, לצרכים מקומיים אך גם למשתמשים מהעולם כולו.
לצד התועלות הרבות שחוות השרתים מספקות, יש להן גם חצר אחורית והשפעות סביבתיות שליליות לא מעטות. הן דורשת שטח רב, שהוא מצרך נדיר במדינה קטנה וצפופה כמו מדינת ישראל, והן גם דורשות אנרגיה רבה ומים רבים, שרובם מופקים כיום בהתפלה שצורכת אנרגיה עצומה. יתרה מכך, בישראל רובה ככולה של האנרגיה עדיין מיוצרת על ידי שרפת דלקים מאובנים ומלווה בפליטה של מזהמי אוויר רבים לצד גזי חממה.
סוגיית החיבור בין תשתיות אנרגיה לתשתיות מחשוב בישראל מעלה גם לא מעט שאלות לגבי משק האנרגיה הלאומי. השאלה הראשונה היא האם אנחנו יכולים להרשות לעצמנו להקים כל כך הרבה חוות שרתים שזוללות אנרגיה, בזמן שמשק האנרגיה המקומי כל הזמן על סף משבר, בשגרה ובטח ובטח בחירום. כל זאת כאשר אנחנו מייצאים יותר ויותר גז טבעי עד שלא יישאר לנו מספיק גז מקומי לייצור חשמל ואז מחירי האנרגיה ושירותי המחשוב יעלו מאוד. ובכלל, לאן נעלמו כל הדיבורים על ביטחון אנרגטי?
סוגיה נוספת היא שבשל הצורך בזמינות ובאמינות אספקת חשמל 24/7, חוות השרתים חייבות להיות מגובות במערכות עצמיות ליצור אנרגיה. הגיבוי הזה מבוסס בעיקר על מנועים המונעים בסולר, שהוא דלק הרבה יותר מזהם מגז טבעי. הסולר גם נאגר בסמיכות לחוות ופולט מזהמי אוויר, וביניהם חומרים אורגניים נדיפים ומסרטנים. כמו כן, המערכות מופעלות מדי פעם לזמן קצר לבדיקת השמישות, כך שהזיהום נפלט גם בשגרה.
סוגיה מהותית נוספת היא שהחוות הללו משמשות גם משתמשים מחו"ל, כך שהאנרגיה המקומית למעשה מנוצלת לצרכים עולמיים. כלומר, בפועל אנחנו בעצם מייצאים אנרגיה דרך דאטה. אך בד בבד העלויות של הדלקים והעלויות החיצוניות בגין הזיהום הן עלינו.
כדי למתן את חלק מההשפעות הסביבתיות והכלכליות הללו חייבים לחשוב אחרת. בראש ובראשונה חשוב להתייעל אנרגטית. כיוון שנתח ניכר מצריכת האנרגיה בחוות השרתים משמש לקירור של המערכות, כלומר לסילוק חום באמצעות מאווררים, הזרמת מי קירור ועוד, חשוב לבחון אפשרות להשתמש באמצעי קירור אחרים. בעולם כולו מיושמות טכנולוגיות של הטבעת השרתים בנוזלים שונים שמקיפים את המערכות וממתנים את הצורך בסילוק אנרגיה, והחברות הגדולות והמוכרות בתחום מחפשות חלופות חדשות כל הזמן.
אמצעי נוסף שניתן לשלב במערכת הוא הפקת אנרגיה מאנרגיה מתחדשת ובמיוחד באמצעות אנרגיה סולארית בגיבוי של אגירה, שיכולה לשמש גם לגיבוי בתקלות ובחירום. גם שימוש בחום שמסולק מהמערכות, שמכונה "פסולת אנרגיה", לתהליכים ומערכות שצורכים חום, יכול להוביל לניצול מושכל יותר של האנרגיה בתהליך.
במקומות שונים בעולם, ובעיקר במדינות קרות, יש פרויקטים לאספקת חום שנפלט מחוות שרתים למערכות עירוניות שונות לשימושים במרחב הציבורי. שימוש זה אומנם פחות מתאימים לישראל, אבל שימוש במים החמים שספגו את החום מחוות השרתים לחימום ראשוני של מים במתקנים ציבוריים כמו בתי חולים, במפעלים קטנים, במערכות חקלאיות, למשל בגידול אצות, ועוד, יכול להיות דרך לניצול יעיל של פסולת האנרגיה.
פרופ' עדי וולפסוןצילום: דודו גרינשפןלבסוף, כדי למקסם את התועלות של חוות שרתים והשירותים שהן מספקות, יש לראות בחוות הללו חלק מאקו-סיסטם אנרגטי, המשלב הפקה של אנרגיה מתחדשת עם אגירה, התייעלות אנרגטית ואספקת חום. אקו-סיסטם אנרגטי שכזה מחייב תכנון מקדים של המיקום של החוות, בקרבה למקומות בהן ניתן להפיק אנרגיה סולארית בדו-שימוש מחד גיסא ולצרכנים של חום מאידך גיסא.
דרך אגב, ניתן לייצר סינרגיה שתפחית את ההשפעות הסביבתיות השליליות על ידי שימוש בנתונים שנאגרים בחוות השרתים ושימוש במודלים השונים ובכלי AI שמתבססים עליהן לטובת התייעלות אנרגטית במשק האנרגיה הלאומי ככלל ובשימושי האנרגיה השונים בחוות השרתים בפרט. ובכלל, מגזר חוות השרתים יכול להיות גם גורם שיניע את משק האנרגיה המתחדשת עם אגירה בישראל ויאיץ תכנון חכם של הרשת.
בזמן שחוות שרתים חדשות קמות כפטריות אחר הגשם וצריכת החשמל במשק רק הולכת וגדלה, מדינת ישראל חייבת לגבש מדיניות ורגולציה שתתאם ותאזן בין תשתיות מחשוב לתשתיות אנרגיה. מדיניות שכזו חייבת להבחין בין שרתים המשמשים לצרכים לאומיים לבין אלו שמשמשים לצרכים בינלאומיים, ולהגדיר כללי תכנון ותפעול שיפחיתו את צריכת האנרגיה ואת בזבוז האנרגיה ויטמיעו כמה שיותר אנרגיה מתחדשת.
פרופ' עדי וולפסון הוא ראש המסלול לתואר שני בהנדסה ירוקה במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספרים "המשבר הגדול – עידן האדם: בין מבט מקרוסקופי למבט מיקרוסקופי" (פרדס, 2023) ו"צריך לקיים – אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד"
