"אשליית הצעדים" (Footsteps Illusion או Stepping Feet Illusion) הינה אשליה ראייתית של תנועה שבה שני עצמים (לרוב מלבנים בצבע צהוב וכחול) נעים יחד במהירות קבועה, אך נראים כאילו הם מאיצים ומאטים לסירוגין. הדבר קורה בדומה לצעדים, כאשר המהירות הנתפסת משתנה בהתאם לניגודיות של האובייקט מול הרקע.
הדגמה של "אשליית הצעדים"
(מתוך רשת X)
המלבנים נעים על גבי רקע מפוספס בשחור-לבן. כאשר מלבן בצבע כחול כהה נמצא על פס לבן, הניגודיות גבוהה והוא נראה מהיר יותר. כשהוא עובר לפס שחור, הניגודיות נמוכה והוא נראה איטי יותר או עוצרת. מכיוון שהמלבנים מחליפים בין פסים שחורים ללבנים, נוצר רושם תנועתי מוטעה, למרות שהמהירות הממשית שלהם אחידה לחלוטין.
האשליה נוצרה בשנת 2003 על ידי פרופ' סטיוארט אנסטיס, פסיכולוג מאוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו. היא מדגימה כיצד ניגודיות משפיעה על תפיסת המהירות. האשליה חזקה יותר בעת שמסתכלים ישירות על המלבנים, אלא על מרכז התמונה. אם מסירים את פסי הרקע, האשליה נעלמת.
פרופ' שאול הוכשטיין מהמכון למדעי החיים ע"ש אלכסנדר סילברמן וממרכז אדמונד ולילי ספרא למדעי המוח באוניברסיטה העברית הסביר, כי באשליה הזו המלבן בנוי ברוחב מתאים, כך שצד קדמי וצד אחורי עוברים באותו זמן בין הפסים הלבנים והפסים השחורים.
"כאשר הצדדים הקדמיים והאחוריים של המלבן הכהה נמצאים באזור הלבן, הם בלטו (יש הבדל גדול בעוצמת הלבן והכחול). מאידך, כאשר הצדדים האלו בתוך האזורים השחורים, ההבדל בולט פחות ונבלע לגמרי. על כן, זה נראה כאילו התנועה נפסקת ומתחילה שוב רק כאשר צדדי המלבן חוזרים לאזורים הלבנים. ההיפך קורה עם המלבנים הצהובים, שנראים היטב רק על רקע שחור ולא על הרקע הלבן", מסביר פרופ' הוכשטיין. "האשליה הזו מדגימה כיצד הרקע משפיע על תפיסת המהירות של עצם, וכיצד המוח מפרש ניגודיות נמוכה כאיטית וניגודיות גבוהה כמהירה".
בהתחשב בכך שהראייה היא השימוש בגירויים אופטיים המגיעים לעין כדי לפרש מה מתרחש בעולם ולאפשר להגיב אליה, הרי שבעת אשליה ראייתית שכזו (כמו גם אשליות ראייתיות נוספות), מתקיימת תפיסה חזותית מוטעית, שבה המוח מפרש בצורה שגויה מידע המגיע מהעין.
"אשליות אלו נוצרות כתוצאה מניצול דפוסי עיבוד של המוח, המביאים לפער בין המציאות הפיזית לבין מה שאנו רואים בפועל (גודל, צורה, צבע או תנועה) לדוגמה על ידי הדגשה של שנויים", מסביר פרופ' הוכשטיין. "בדרך כלל, הדגשת שינויים עוזרת לתפיסת חלקים חשובים בתמונה. אך לפעמים ההדגשה מטעה. המוח מפרש באופן מוטעה מידע חזותי המגיע מהעיניים, בשל תהליכי עיבוד מורכבים שהופכים ל'באגים' בתפיסת העומק והצבע. האשליה מתרחשת בין הרשתית לקליפת המוח, כאשר המוח מנסה לפענח גירויים מורכבים, מהירים או סותרים, ומייצר תמונה שגויה".
המוח מנסה "לנחש" או לפרש את התמונה לפי הקשר (קונטקסט), תאורה ופרספקטיבה. כאשר כל הגורמים הללו מטעים – נוצרת האשליה הראייתית. לדבריו של פרופ' הוכשטיין, תופעה דומה מתרחשת כאשר מעבירים מבט מלוח עם אזור שחור למעלה ואזור לבן למטה אל לוח אפור כולו. "כשזה קורה, האזור האפור למעלה ייראה בהיר, והאזור למטה ייראה כהה", מסביר פרופ' הוכשטיין. "גם במקרה הזה הסיבה נובעת ממערכת החושים שמבליטה את השינויים".
מה שמפתיע במיוחד באשליה הזאת הוא שבדרך כלל אנחנו תופסים תנועה עקבית גם כאשר עצם מוסתר. לדוגמה, אם חיה קטנה עוברת מאחורי עץ ונראית רק לפני ואחרי המעבר, מערכת הראייה מבינה שזו אותה חיה שנעה במהירות קבועה ולא חיה חדשה שנוצרת מהעץ. "במקרה של אשליית הצעדים ההיפך קורה, ואנו מתרגמים את התנועה לא כקבועה אלא כמפסיקה ומתחילה. הסיבה היא כי שני צדדי המלבנים נעלמים ונראים שוב ביחד ובפתאומיות. גירויים אלו מתגברים על ההנחה של תנועה רצופה", מסביר פרופ' הוכשטיין.
