מספר שריפות היער באזור הארקטי נמצא במגמת עלייה. יתר על כן, השריפות הללו גדולות יותר, חמות יותר ונמשכות זמן רב יותר מאשר בעשורים קודמים. מגמות אלו קשורות ישירות לאקלים המשתנה במהירות באזור הארקטי שמתחמם כמעט פי ארבעה מהר יותר מהממוצע העולמי.
8 צפייה בגלריה
שריפת יער גדולה במערב גרינלנד, שתועדה בצילומי לוויין של נאס"א ב-3 באוגוסט 2017
(צילום: NASA Earth Observatory image by Jesse Allen using Landsat data from the U.S. Geological Survey)
על כן, נוצרים התנאים הסביבתיים שהופכים את הנוף לדליק יותר, בעוד שהברקים מהווים את מקור ההצתה העיקרי של השריפות הארקטיות. "אש תמיד הייתה חלק מנופי האזור, אבל כעת השריפות הופכות קיצוניות יותר, כפי שניתן לראות באזורים ממוזגים וטרופיים", אמרה ד"ר ג'סיקה מקארתי, סגנית ראש חטיבת מדעי כדור הארץ במרכז המחקר איימס של נאס"א ומומחית לשריפות ארקטיות.
אבל לא רק מספר השריפות באזור הארקטי מעורר דאגה, אלא גם עוצמתן. "עוצמת האש היא שמדאיגה אותנו, מכיוון שיש לה את ההשפעה המשמעותית ביותר על האופן שבו מערכות אקולוגיות משתנות", אמרה פרופ' טטיאנה לובודה, יו"ר המחלקה למדעי הגאוגרפיה באוניברסיטת מרילנד.
מכיוון שהאסוציאציות הראשונות על האזור הארקטי הן קרחונים ונוף מושלג, נשאלת השאלה כיצד שריפות כה משמעותיות יכולות להתלקח בו? רשמית, האזור הארקטי מתחיל מקו הרוחב 66.5 מעלות צפון והלאה לכיוון צפון, אם כי חוקרים ארקטיים רבים טוענים כי התחלתו נמצאת בקו הרוחב 60 מעלות צפון ומעלה. בעוד שחלק ניכר מהאזור מכוסה בשלג וקרח, האזור הארקטי מאופיין במגוון רחב של מערכות אקולוגיות המשתנות ככל שהן מתרחבות לעבר הקוטב הצפוני.
8 צפייה בגלריה
נזקי שריפת יער באלסקה, 17 ביוני 2020
(צילום: Brogan Putnam and Nate Blydenburgh/Alaska Division of Forestry/Handout/Reuters)
8 צפייה בגלריה
מיפוי מוקדי השריפות באזור הארקטי בין השנים 2002 ל-2012
(צילום: NASA Earth Observatory maps by Michala Garrison using data from NASA’s Fire Information for Resource Management System (FIRMS))
8 צפייה בגלריה
מיפוי מוקדי השריפות באזור הארקטי בין השנים 2012 ל-2024
(צילום: NASA Earth Observatory maps by Michala Garrison using data from NASA’s Fire Information for Resource Management System (FIRMS))
זה מתחיל ביערות מחטניים של עצי אשוחית, אשוח ואורן. ככל שמצפינים, היערות הללו מדלדלים ומפנים את מקומם לאדמות מרובות שיחים, עד שלבסוף מגיעים לאדמות טונדרה ולאזורים סלעיים וקרחוניים שמהווים בית עבור דובי הקוטב הלבנים. חלק ניכר מהצמחייה מכוסה בשלג במהלך החורף, אשר מפשיר באביב. כשהיא חשופה, הצמחייה מתייבשת באור השמש. כאשר היא נתונה למקור הצתה כמו מכת ברק, היא עלולה להפוך במהירות לדלק שריפות.
על פי דוח של תוכנית הניטור וההערכה הארקטית (AMAP) של המועצה הארקטית משנת 2025, הפיכת הנוף הארקטי לדליק יותר, בשילוב עם יותר מכות ברקים, גורמת לשריפות גדולות, תכופות ועוצמתיות יותר. ממוצע השריפות באזור הארקטי אף הכפיל את עצמו, בהשוואה לאמצע המאה ה-20.
השריפות העזות לא רק מחרבות את השטחים המיוערים, אלא גם מגיעות עד לעומקי האדמה העשירה בפחמן, כשהאש משנה את ההידרולוגיה של האזור ומאיצות את הפשרת השלגים. בנוסף, העשן ונזקי בתי הגידול מהווים סיכונים בריאותיים משמעותיים לקהילות אנושיות ולחיות הבר המקומיות.
באמצע העשור השני של המאה ה-21 נוצר משטר שריפות חדש. גרינלנד, לדוגמה, חוותה שריפות יער משמעותיות בשנים 2015, 2017 ו-2019. עוד התגלה, כי שריפות היער התרחשו באופן עקבי באזור הארקטי כבר בסוף מרץ, הרבה יותר מוקדם בהשוואה לרישומים היסטוריים. כמו כן, התדירות בין שריפה אחת לאחרת, לא מאפשרים לקרקע להתאושש.
8 צפייה בגלריה
המחשה של גורמי והשפעות שריפות היער באזור הארקטי
(איור: Esther Suh, NASA’s Ames Research Center)
כאשר הקרחונים נסוגו בסוף עידן הקרח האחרון, הם הותירו אחריהם משקעים של עצים ישנים, עשבים וחומר אורגני אחר שהתפרקו חלקית ויצרו אדמה עשירה בפחמן. עם הזמן, שכבות של משקעים הצטברו לאדמות כבול – מרכיב עיקרי בקרקעות האזור הארקטי. על כן, השריפות בשטחים הללו נראות כבויות על פני השטח, אך בפועל ממשיכות לבעור מתחת לאדמה לאורך החורף, ומתעוררות לחיים באביב.
כמו כן, ישנם שטחי קפאת-עד (שנשארים קפואים במשך שנתיים או יותר ברציפות), עליהם יש לתת את הדעת. חלק מהשטחים הללו נשארו קפואים במשך יותר מ-400 אלף שנים ברציפות. תיארוך זה הוא מה שהופך את השכבות הקפואות הללו לכל כך משמעותיות: הן אוגרות חומר אורגני עתיק, לרבות הפחמן שבתוכו, במשך אלפי שנים.
8 צפייה בגלריה
שריפה בוערת במחוז מגדן בסיביר, כפי שתועדה על ידי צילומי לוויין של נאס"א ב-8 באפריל 2019
(צילום: NASA Earth Observatory image by Joshua Stevens, using Landsat data from the U.S. Geological Survey)
8 צפייה בגלריה
הפשרת אדמות קפאת-עד באזור הארקטי, לרבות הנזקים שנגרמים בעקבותיה
(צילום: Clayton Elder, NASA’s Ames Research Center)
כאשר אורגניזמים מתים ומתפרקים, משתחרר באופן טבעי פחמן דו-חמצני ומתאן. באזור הארקטי, אדמת קפאת-עד שומרת על אורגניזמים אלה קפואים, פשוטו כמשמעו. אבל ככל שהאזור מתחמם, מפשיר ונשרף, החומרים המזיקים שבו משתחררים לאטמוספרה. יחד, אדמות כבול וקפאת-עד באזור הארקטי אוגרים כמות כפולה של פחמן, מאשר כל האטמוספרה של כדור הארץ. לדברי ד"ר מקארתי, הפשרה זו תוביל לשינוי עולמי.
במבט לעתיד, לוויינים חדשים ופיתוחים בתחום הבינה המלאכותית מקדמים ומפתחים את ההבנה והידע על השריפות הארקטיות. "אחת המסקנות שלנו היא שהתצפיות צריכות להיות ממוקדות יותר, שכן מה שיקרה באזור הארקטי ישפיע על שאר כדור הארץ", סיכמה ד"ר מקארתי.
