לפני כחמש שנים שמע אמנון האן לראשונה על תוכנית מתחם השומרון. 12 מגדלים, 1,400 דירות, במקום התחנה המרכזית הישנה בתל אביב. הלב של האן נפל. הוא הבין היטב את משמעות התוכנית - פגיעה קשה באוכלוסיית הסיסים באזור, שזקוקים לבנייה ישנה לקינון. לחרכים, תריסי גלילה ופתחי האוורור החמימים. תנופת הבנייה במרכזי אוכלוסייה בארץ ובעולם פגעה קשות בסיסים, והכמות שלהם נמצאת בירידה דרסטית.
ברוב מדינות אירופה, וגם בישראל, הוכרזה הציפור הזו כמוגנת. הארגונים לאיכות הסביבה החלו לשקם את אפשרויות הקינון שלה במטרה לשמר את הציפור המופלאה הזו. מדובר בציפור שחיה את חייה בתעופה, היא צדה ואוכלת באוויר, מזדווגת באוויר ואפילו ישנה באוויר. היא יורדת לקרקע רק לשם קינון למטרת גידול צאצאים.
הסיס היא גם אחת הציפורים המהירות הקיימות בטבע - מגבירה מהירות עד 120 קמ"ש ונוהגת להשתתף בלהטוטים קבוצתיים באוויר, המשמשים לחיזוק הקשרים החברתיים, להברחת מתחרים ממתחם הקינון וגם כדי לחמוק מטורפים. זו ציפור ששומרת על נאמנות לאתרי הקינון שלה, חיה חיים ארוכים ויכולה להגיע ל-21 שנה.
הסוף של התחנה המרכזית הישנה עלול להיות גם הסוף של הסיסים. האן (69), מייסד עמותת "ידידי הסיסים", שמקדיש את חייו לשמירה עליהם, ידע שעליו לעשות מעשה. כאילו משמיים, אחת השותפות שלו לאהבת הטבע, ברברה אנדרס, קיבלה את תפקיד ניהול אשכול הגנים בנווה שאנן. שני המכרים הוותיקים ניסו שנים לשתף פעולה בתחום החינוך והטבע, וכעת זה נראה כמו תזמון מושלם. האן מיהר לעיריית תל אביב והציג בפניה את הרעיון שלו. הסיס, שהוכרזה כציפור של תל אביב-יפו, תקבל בית חדש בתאי קינון ייעודיים על מבנה אשכול הגנים החדש שנבנה בגן לוינסקי. העירייה נתנה אור ירוק.
התוכנית המקורית הייתה להתקין 216 תאי קינון. ב-2018 הוצבו 18 תאי קינון עם קבלת התקציב הראשוני. שנה לאחר מכן נוספו 39 תאים, ולאט לאט השיכון גדל. 2020, שנת הקורונה, הייתה שנה של קיפאון, אבל לאחרונה הוסיפו תאים רבים. "שכונת הסיסים בנווה שאנן גדלה ל-171 תאי קינון", אומר האן בהתרגשות.
החברים הכי טובים
למעשה, כל תל-אביבי חייב תודה להאן ולשותפיו. פרופ' ראובן יוסף מקמפוס אילת של אוניברסיטת בן-גוריון, חוקר ציפורים ותיק ושותף של האן, מסביר ש"יש מושג באקולוגיה שנקרא שירותים סביבתיים. שירותים שהטבע נותן לאנושות בחינם. אחת הבעיות באזור עירוני צפוף היא חרקים מעופפים, מזיקים, שרבים מהם גם מעבירים מחלות. כל סיס מסוגל לנקות משמי גוש דן יותר מ-1,000 חרקים ביום. אבל הסיסים במצוקה בגלל ההתחדשות העירונית, הם מאבדים את מקומות הקינון המסורתיים".
פרופ' יוסף מספר ש"בכל שיטות הבנייה שקדמו למאה ה־20 היה תמיד מקום לסיסים. הבנייה המודרנית מעלימה כל סדק וחרך בלבנים. פולין וגרמניה העבירו חוק שבניין שעובר התחדשות עירונית מחויב לבצע קודם סקר, לראות מיהם בעלי החיים שמקננים בו ובהתאם להתקין לבנים שישמשו כאתרי קינון. הסיסים היו כאן מאז ומתמיד, אלפי שנה אחורה. אם הם ייעלמו בגלל המודרניזציה, יישובים יצטרכו להשקיע כסף רב בריסוסים ובכימיקלים כדי לרסן את אוכלוסיית המזיקים".
כ־300 ילדי מהגרי עבודה ופליטים זוכים להיות במוקד אחד האתרים החשובים ביותר בשימור הסיסים. השותפות בין אנדרס להאן הפכה את אשכול הגנים לפיסת גן עדן קטנה של טבע בלב העיר. הפרויקט זכה להערכה מצד חוקרים ואוהבי טבע בעולם.
האן, תושב גבעתיים, החל את הרומן שלו עם הסיסים לפני 30 שנה. הוא החל לדאות במצנחי רחיפה. מדובר בענף ספורט שאין בו מנוע. הרחפנים נדרשים למצוא את התרמיקה כדי לעלות לגובה, כמו ציפורים. "ידוע שסיסים הם סמני התרמיקות הטובים ביותר", הוא מספר. "נכנסתי ללהקה של 25 סיסים שהרימו אותי לגובה של 2,000 מטר. הם נראים כמו דרור' אבל בעלי מוטת כנפיים אדירה,עם צהלות מדהימות ויכולת תמרון. זו הייתה חוויה מכוננת. טסתי איתם 20 דקות והתאהבתי".
פעילות ההצלה של האן החלה בבית הספר כצנלסון בגבעתיים. בשנת 2006 ביצעו שיפוץ בבית הספר, החליפו את הרעפים הישנים והסיסים לא יכלו לקנן יותר. הוא פנה למנהלת, ששמחה לשתף פעולה. וכך ארגזי תחמושת ריקים מהתעשייה הצבאית הפכו לתיבות קינון. מאז הספיק, כאמור, להקים את עמותת "ידידי הסיסים" ולמעשה זהו מפעל החיים שלו לשימור הציפור המיוחדת הזו.
בהאן ניתן להבחין ברחובות גוש דן, נוסע להציל עוד גוזל שנפל מהקן. בעבר הוא היה מביא את גוזלי הסיסים לבית החולים לחיות בר. הציפורים הוחזקו בתיבות מיוחדות המדמות קן, זכו לתזונה בדמות חרקים, ניקוי ושיעורי תעופה. בתום שיקום ממושך על ידי מטפלים ומתנדבים, הסיסים שהתחזקו למדו לאכול ולעוף בכוחות עצמם, ושוחררו בחזרה לטבע. אבל ההשקעה, מבחינת בית החולים, הייתה אדירה. הם לא עמדו בלחץ. הוחלט לסייע להאן להקים מרכז הצלה משלו.
בית הספר לטבע בתל אביב, הסמוך לצער בעלי חיים, סיפק פתרון. שוב נרקם שיתוף פעולה מוצלח בין העמותה לבין מוסד חינוכי, והתלמידים הרוויחו. בשנת 2017 נקלטו 143 גוזלי סיסים יתומים, אבל המיזם כמעט פשט רגל. העלויות היו כבדות, למשל יבוא מזון מיוחד בעלות של עשרות אלפי שקלים. אומנם הם הצליחו לשחרר 101 סיסים לטבע באותה עונה, אבל המצוקה הכספית הפכה בלתי אפשרית. "הבנו שאי אפשר להמשיך כך ואף אחד לא רצה לעזור לנו", מספר האן.
בביתו של מציל הסיסים הותקנו תיבות קינון עם מצלמת מעקב. האן הבחין שגוזל שהציל זהה בגודלו לגוזלים שבקעו אצלו. "פתחתי את הקן, הכנסתי אותו פנימה ונצמדתי למסך המחשב לראות מה יקרה", הוא מספר. "אחרי רבע שעה הגיע אחד ההורים עם אוכל והלך ישר לגוזל החדש. ישב איתו והאכיל אותו קודם. רק אחר כך הוא פנה לגוזלים הביולוגיים שלו. אחר כך ההורה השני הגיע ועשה את אותו הדבר. שני ההורים ליטפו את הגוזל המאומץ. זה היה מדהים".
הסיסים, מתברר, הם יצורים חברותיים. "יש שם עזרה הדדית", מסביר פרופ' יוסף, "כשסיסים צעירים מגיעים לשלב שהם צריכים לפרוח מהקן, הם מתחילים לצווח. אנחנו קוראים לזה מסיבות צרחות, כי עשרות סיסים בוגרים מגיעים ישר וצווחים חזרה אל אותו גוזל שיקפוץ. כשהוא קופץ, זו הפעם הראשונה בחייו שהוא באוויר. ממש רואים בוגרים שבאים אליו מלמעלה ומרימים אותו. מעניקים לו עזרה, שילמד איך לעוף. אלה ציפורים חברותיות. בגלל זה אין לזוג הורים מקנן בעיה לקבל צאצא נוסף לחבורה שלהם. אין בהם שום עוינות. האימוץ מושלם ומיידי. זו תכונה שאנחנו לא תמיד מכירים מעופות אחרים".
הגוזלים היתומים
בשנת 2015 נערך פרויקט "מחזירים את הסיסים לקריה ולשרונה" שיזמה עמותת "ידידי הסיסים", יחד עם החברה להגנת הטבע, צה"ל וחברת חשמל. בוצעה ספירה של הציפור בשמי תל אביב ונמצאו 9,082 בלבד, כמות נמוכה ומדאיגה. רק מחציתם, כ-4,500, למעשה 2,250 זוגות, מקננים. "לכן כל תא קינון הוא חשוב", מבהיר האן.
שיכון הסיסים בנווה שאנן משמש פתרון גם לבעיית הסיסים היתומים. מדובר במצבור אדיר של הורים מאמצים פוטנציאלים. "המרכז נועד בראש ובראשונה לתת מענה למצוקת הקינון של הסיסים במתחם השומרון, שהולך להיהרס", אומר האן. "במקביל, יש גוזלי סיסים שנפלטים מקינים בבניינים ישנים. מצוקת הקינון כה חריפה שהורים שצריכים לקנן נכנסים לכל חור. סדק בבלוק שבקיר בקומה שלישית מספיק לסיסים כדי לדגור ולגדל גוזלים. בגיל שבועיים-שלושה כבר אין מקום לכולם ואחד או שניים מהגוזלים נפלטים החוצה. מאז שהתחלנו בפעילות החינוכית יש עלייה במודעות הציבורית לסיסים. יותר ויותר גוזלים ניצלים על ידי תושבים, בעיקר ילדים".
"נווה שאנן הוא פרויקט דגל לא רק בארץ אלא בעולם. יש כמות גדולה של תאי קינון, הם אסתטיים ובמיקום מעולה. הוא מספק מענה לרוב הסיסים שייפלטו ויאבדו את הקינים שלהם. אבל ככל שתימשך תנופת הבנייה, כמות הסיסים שייפלטו מהקינים תלך ותגדל. ימשיכו שיפוץ של בניינים, ימשיכו לבנות מגדלים והסיסים ייפגעו. עד שלא יהיו סיסים בכלל".
פרויקט תיבות הקינון ברחבי גוש דן הפך גם לאוצר מחקרי. מטחי הרקטות על האזור במאי בשנה שעברה תורגמו למאמר מדעי שבחן את תגובת הסיסים להדי הפיצוצים. המסקנה? הפיצוצים הכניסו את הציפור הרגישה לסטרס, אבל ההורים לא נטשו את הקינים והגוזלים שלהם. אלה התפתחו ופרחו מהקן באופן תקין. לפני כשנתיים פירסמו האן ופרופ' יוסף מאמר על אודות שיטת האימוץ המוצלחת של הסיסים.
גם בירושלים: סיסים בכותל המערבי
(צילום: עמיר בלבן, החברה להגנת הטבע)
כאשר האן מתחיל היום פרויקט עם בית ספר, הוא מחייב את העירייה לקיים הרצאה לילדים. "אני רוצה שכולם יהיו מעורבים ויבינו מהם הסיסים ולמה הם זקוקים לעזרה שלנו", הוא אומר. "אני יודע שזה לא מעניין את כולם, אבל הילדים בנווה שאנן למשל הגיבו לפרויקט בצורה מדהימה. בכל פעם שאני מביא להם גוזלים אני מציג להם אותם. זה להיט".
בכניסה לגן בנווה שאנן, המעוטר בסיסים מבריסטולים, מוקרן על מסך בשידור חי מה שמצלמות המעקב קולטות באחת מתיבות הקינון. הילדים וההורים יכולים לצפות בזוג סיסים שבעתיד כנראה גם יהפוך לבית מאמץ לסיסים יתומים. "בשבוע שעבר מישהו צילצל אליי, סיפר שחדר אליו סיס לפנטהאוז", אומר האן. "כנראה הגיע מהנדידה, כי היא החלה מאוחר בגלל מזג האוויר הסוער והקר. הוא הגיע אליי בעשר בלילה, שמתי את הסיס אצלי בקופסה ובבוקר מוקדם לקחתי אותו לנווה שאנן והכנסתי לתיבת קינון. אחרי חמש דקות הוא המריא".
אגב, הסיסים המפורסמים ביותר בארץ הם אלה שבכותל המערבי. בשבוע הבא הם ישתתפו בטקס קבלת האביב במקום. בין שאתם ירושלמים או תל־אביבים, העזרה שלכם חיונית בתקופה זו של השנה. "אי־אפשר לחלוש על כל גוש דן לבד", אומר פרופ' יוסף, ומבקש מהציבור להתגייס כדי לסייע לגוזלי הסיסים הנטושים.
מצאתם סיס שנפל מהקן? התקשרו ל"ידידי הסיסים" 0505460371
