בשנה שעברה, בכנס השדולה החדשה לקידום החינוך הממלכתי החרדי בכנסת, סיפר איציק לנדאו, תלמיד כיתה ו', על ההזדמנויות החינוכיות שנותן לו בית הספר הממלכתי החרדי להיות גם וגם – גם לעסוק בתורה וגם ללמוד לימודי ליבה ברמה גבוהה, להיות גם ממלכתי וגם חרדי. הכנס סגר עבורי מעגל. באותה תקופה סיימנו מחקר על החינוך הממלכתי החרדי, שליווה את בתי הספר לאורך שנות הקמתם והתבססותם.
את המחקר ערכתי עם ד"ר שי קציר, שסיים אז את הדוקטורט שלו בהנחייתי, וגם הוא, כמו איציק, הוכיח לעצמו ולסביבה שלו שהוא יכול להיות גם וגם – גם אדם חרדי שמלמד במוסדות חינוך חרדיים ומחנך בהם את ילדיו וגם סטודנט באוניברסיטת חיפה. הסיפור של איציק ושי, ושל החינוך הממלכתי החרדי, הוא סיפור של מימוש זכויות בחינוך, במציאות פוליטית, חברתית ותרבותית מורכבת. הרצון להבין כיצד לקדם זכויות בחינוך במציאות כזאת הוא המונח ביסוד רבים ממחקריי.
תחום המחקר שלי הוא משפט וחינוך. על משפט החינוך אני מתבוננת בכל הרמות שלו - בכנסת, בממשלה, בבתי המשפט, ברשויות המקומיות וגם בתוך בתי הספר עצמם. מעניין אותי כיצד מעצבים מדיניות חינוך וגם כיצד מפרשים אותה, מיישמים אותה ולעיתים מעצבים אותה מחדש בכיתות הלימוד. מעניין אותי גם כיצד לקדם זכויות בחינוך באופן אפקטיבי תוך כדי חשיבה על ניסוח הסדרים שיביאו בחשבון כיצד מדיניות "מתגלגלת" בשטח וכיצד תלמידים ואנשי חינוך מבינים זכויות ומשתמשים בהן.
בישראל חקיקת החינוך היא שמיכת טלאים ישנה, שסרוגה על פני חקיקה משנותיה הראשונות של המדינה. מאז תוקנו החוקים שוב ושוב, אך המבנה הכללי נשאר. החורים הרבים בשמיכה מולאו בחוזרי מנכ"ל רבים שכמעט אין מי שמכיר את תוכנם. כפי שכתב השופט יצחק עמית באחד מפסקי הדין של בית המשפט העליון, "רק יודעי ח"ן מכירים את רזיה וצפונותיה" של חקיקת החינוך. כדי להבין כיצד משפיע, או יכול להשפיע, המשפט בתנאים כאלה חשוב להבין לעומק את השדה.
שדה המחקר שבו כתבתי את התזה ואת הדוקטורט שלי ושמלווה אותי לאורך השנים הוא החינוך החרדי. ההתעניינות שלי בנורמות הקשורות לחינוך החרדי קשורה בהיותי בוגרת לינה משותפת בקיבוץ. בדומה ללימודי הליבה בחינוך החרדי, גם הלינה המשותפת בקיבוץ עוררה דילמות הקשורות ביחסים בין ילדים להורים ולקהילה. אין פלא שבקהילת חוקרי החרדים בישראל יש לא מעט חוקרים שגדלו בקיבוצים. עסקתי בקידום זכויות בחינוך החרדי בעיקר בנושא לימודי הליבה והליכי הקבלה לבתי הספר, גם בישראל וגם בארצות הברית, בלגיה ואנגליה.
בשנים האחרונות עסקו המחקרים שלי בחיבורים שבין חקיקת החינוך לבין מדיניות "מלמטה", שמקדמים אקטיביסטים חרדים שפעילים בתחום החינוך. למשל, המחקר על החינוך הממלכתי החרדי הראה שההימנעות מהסדרת החינוך הממלכתי בחוק, שנועדה למנוע התנגדויות ולפעול "מתחת לרדאר", לא הייתה אפקטיבית. החלל הטקסטואלי שהותירה המדינה התמלא בפשקווילים ובכתבות בעיתונים החרדים שיצאו נגד החינוך הממלכתי החרדי ונגד החרדים שהובילו אותו.
יתרה מזאת, בהיעדר מחויבות כתובה לחינוך ממלכתי-חרדי מצד המדינה לא הצליחו בתי הספר לשכנע הורים להירשם. מחקר אחר על יישום תוכנית הליבה, שנערך במשותף עם פרופ' נטע ברק-קורן ועם גיל נחמני, מנהל בית ספר חרדי, הראה בין היתר כי המיתוס לפיו קיימת התנגדות עזה ללימודי ליבה בחינוך החרדי לבנים אינו נכון. רוב מנהלי תלמודי התורה היו רוצים להרחיב את לימודי הליבה או לשפר את איכותם, אך חסרים להם מורים מקצועיים וספרי לימוד איכותיים. המדינה נמנעת מלפקח על חלקים גדולים מהחינוך החרדי ולכן מחקרים אמפיריים שנערכים בתוך בתי הספר הם חשובים במיוחד בתחום זה.
רבים ממחקריי על זכויות בחינוך עוסקים גם בשדות אחרים - במערכת החינוך הציבורית, בבתי ספר ייחודיים, במועצות תלמידים ונוער ובתנועות נוער. עסקתי בין היתר בזכותם של ילדים להשתתף בקבלת החלטות שנוגעות להם, לפרטיות ולהליך משמעתי הוגן. ברבים ממחקריי תפיסות הילדים את הזכויות ואת הדרכים לממשן פתחו עבורי כיוונים חדשים למחשבה שיש להם השלכות על עיצוב מדיניות. עסקתי גם בידע של מורים ומנהלים על זכויות ובנכונותם להניע זכויות במקרה של פגיעה. אחד הממצאים הבולטים מהמחקרים שלי הוא שחיזוק מעמד המורים הוא תנאי הכרחי למימוש זכויות ילדים.
את ממצאי המחקרים שלי אני משתדלת להפיץ במגוון של דרכים – במאמרים בעברית, בכתבות בעיתונים, בפודקאסטים ועוד (מוזמנים לעקוב כאן: https://lph.edu.haifa.ac.il/Media).
לטם פרי-חזן היא פרופסור מן המניין וסגנית דיקן למחקר בפקולטה לחינוך, אוניברסיטת חיפה, וחברת האקדמיה הצעירה הישראלית
אתר אינטרנט: https://lph.edu.haifa.ac.il/Hebrew
חוקרים פרטיים" הוא מדור ב-ynet, שבו מסבירים חוקרים מדוע החליטו לעסוק בתחום המחקר שלהם. המדור נערך בסיוע פרופ' נעמה גבע-זטורסקי ופרופ' ארז בן-יוסף מהאקדמיה הצעירה הישראלית
