אנחנו מכירים את המראות. ראינו אותן בקנדה, ראינו אותן בארה"ב, ראינו אותן ביוון ועכשיו, למרבה הזוועה, הן הגיעו לישראל. שריפת יער שהופכת לסערת אש בלתי ניתנת לעצירה. זהו טירוף מוחלט שמשבש מדינה שלמה ביום העצמאות, כשהמעבר מזיכרון לחגיגה הופך השנה למעבר מזיכרון למשבר. הכתובת על הקיר, הייתה, ישנה ותישאר. זה משבר האקלים, והוא האחראי לאירועי אקלים קיצוניים בעוצמה ובתדירות שאנחנו רואים.
כיבוי השריפות בגזרת ירושלים
(צילום: לירן תמרי, דובר צה"ל, עובדי ויערני קק״ל)
יש הרבה דרכים להתכחש למשבר האקלים: אפשר להגיד שהוא לא קיים או שזו המצאה, לא להכיר במדע ברמה של חטיבת ביניים, להאשים את הערבים או את הפרוגרס. הנשיא טראמפ מארה"ב יכול לזלזל, זה לא יעזור: תפוח נופל מהעץ בגלל חוק הכבידה, מטוס טס בזכות חוקי התעופה, משבר האקלים נוצר כתוצאה מעודף פליטות גזי החממה.
נחזור על זה בפעם המי יודע כמה: שריפה של דלק מאובנים ועוד שורה של פעולות אנושיות, פולטת גזי חממה, פחמן דו-חמצני, מתאן ועוד, שלוכדים את גלי החום שפולט כדור הארץ ומייצרים עודף חום שנקלט רובו ככולו בים. הים מתחמם, אידוי המים גובר (זו גם פיזיקה פשוטה), והגברת האידוי מאיצה את זרימת האוויר והלחות. זה הופך את אקלים כדור הארץ מאקלים ממוזג לאקלים טרופי, עם יותר גלי חום קיצוניים ויותר גשמים קיצוניים. תזכרו נתון אחד: ב-50 השנים האחרונות, גלי החום הוכפלו פי ארבעה.
אחת ההשלכות הברורות ביותר של משבר האקלים הן שריפות ענק. אנחנו רואים את זה בישראל בעשורים האחרונים, כשהשנה האחרונה הניחה את היסודות המושלמים לעונה בוערת, עם חורף יבש באופן היסטורי וטמפרטורות גבוהות. היום, כשהלהבות משתוללות ויערות ישראל נשרפים, השאלה "האם הוצת" ומי הצית, היא שאלה שהמשטרה עוסקת בה וטוב שכך. אבל ברמה של חברה ושל ממשלה, היא מפספסת את הנקודה ומונעת מישראל לעסוק בעיקר.
צריך לומר בכנות: ישראל לא ערוכה לשריפות ענק, וזה לא בגלל מערך הכבאות שעבר שינויים דרמטיים מאז אסון הכרמל ומתנהל באופן מושכל. הבעיה היא עמוקה הרבה יותר: ישראל לא ערוכה לשריפות כשם שהיא לא ערוכה לשום היבט של משבר האקלים. היערכות למשבר האקלים מתחילה בהבנה שהוא כאן כדי להישאר, שהוא נוגע לכל אחד מתחומי החיים שלנו, שההתמודדות איתו היא משימה לאומית וכלל עולמית ממעלה ראשונה ושמניעת החרפתו היא צו השעה.
מדינתנו צריכה לשנות את פניה כליל כדי לשרוד היטב את העשורים הבאים, שלא לדבר על מה שיהיה אחר כך: כל מערך הדיור צריך להיות מותאם להחרפת משבר האקלים ולמזג אוויר קיצוני. מזון וחשמל צריכים להיות מיוצרים באופן שיבזר סיכונים מפני אירועי אקלים קיצוניים, וצריך להכשיר מאות אלפי ישראלים להתנהגות נכונה ולסיוע בהתמודדות עם אירוע קיצון, בדיוק כפי שלמדנו מה לעשות מול מתקפת טילים.
מערך הכבאות הוא ראש החץ אבל הוא חייב את כולנו מאחוריו. ואחת המשימות החשובות והדחופות ביותר היא שיקום הטבע. הטבע מונע את החרפת משבר האקלים על ידי ספיחה של גזי חממה. עצים ויערות מורידים את הטמפרטורה באופן משמעותי בסביבתם, וכשהם אינם – החום והיובש המסוכנים גוברים.
אבל מעל הכל, ישראל לא יכולה ביד אחת לעודד את תעשיית הדלקים כפי שהיא עושה על ידי קידום של אין ספור תוכניות לחיפושים והפקה של גז ונפט, וביד שניה להלין על השריפות. זהו כשל לוגי שצריך לשים לו סוף. בתקווה שבשנה הבאה נהיה במקום טוב יותר.
ד"ר יונתן אייקנבאום הוא מנהל גרינפיס ישראל וחבר בפורום האקלים הישראלי מיסודו של נשיא המדינה
