עלייה דרמטית בגובה פני הים האדריאטי, שנמשכה לאורך תקופה של 5,000 שנים, שינתה מן היסוד את קווי החוף של צפון איטליה, סלובניה וצפון קרואטיה. עיצובם של מאפייני החוף השפיעו על חייהם של בני התקופה המזוליתית והנאוליתית ועל התפתחותן של הקהילות המקומיות. שטחים שבהם שוטטו בעבר ציידים-לקטים, ולאחר מכן עיבדו חקלאים, נמצאים כיום עמוק מתחת לפני הים.
במחקר שפורסם בכתב העת Quaternary Science Reviews, בהובלת חוקרי אוניברסיטת סאות'המפטון ובשיתוף המכון הלאומי לאוקיינוגרפיה וגאופיזיקה יישומית באיטליה, שוחזרה התפתחות הנוף באזור בין השנים 9,000 ל-4,000 לפני הספירה. הממצאים מראים כי לאורך אלפי שנים, עליות הדרגתיות בגובה פני הים – שבתקופות מסוימות הגיעו לקצב של עד 25 מילימטרים בשנה – שינו את פני השטח והציפו בהדרגה מישורים, עד שנוצרו בהם אזורי ביצות ולגונות. ככל שהים עלה וחדר אל תוך היבשה, הוא כיסה תצורות גאוגרפיות שיצר קודם לכן, עיצב תצורות חדשות, ובסופו של דבר יצר את הבסיס לקו החוף המוכר לנו כיום.
לגונת ונציה של ימינו, המפורסמת בעיר הבנויה על איים בלב שטח ביצתי, הייתה בעבר יבשה שהשתרעה קילומטרים מקו החוף. הדבר נכון גם לגבי יישובים אחרים בלגונות שממזרח לה, כמו גראדו. אפילו העיר טריאסטה של ימינו הייתה ממוקמת בעבר על גבעות הצופות אל ביצות ולגונות שנפרשו מתחתיהן. "נופים שקועים הם חלק חשוב שחסר לנו במחקר הפרהיסטוריה, במיוחד בצפון הים האדריאטי. הם טומנים בחובם סודות רבים על האופן שבו חיו אבותינו ועל הקשר שלהם עם הארץ", אמר הארכאולוג סמואלה אונגארו, דוקטורנט מהמחלקה לארכאולוגיה של אוניברסיטת סאות'המפטון. "תוצאות המחקר מאפשרות לנו לשחזר את הנופים האבודים הללו, את הסביבות שהתקיימו בהם, את האופן שבו השתנו לאורך הזמן ואת המשמעות שעשויה הייתה להיות להם עבור אוכלוסיות פרהיסטוריות – צעד בסיסי לקראת מחקר ארכאולוגי עתידי באזור".
לגונת גראדו
(צילום: Nicola Simeoni/Shutterstock)
העיר דוברובניק בקרואטיה, השוכנת לחופי הים האדריאטי
(צילום: KellySHUTSTOC/Shutterstock)
החוקרים זיהו מספר שלבים בתנודת גובה פני הים. תחילה חלה עלייה מהירה בגובה פני הים בסביבות שנת 8,400 לפני הספירה, שיצרה ערוצי גאות ושפל, ביצות, שרטוני חול ולגונות גדולות – ולאחריה תקופה יציבה יותר. לאחר מכן, נרשמה עלייה משמעותית של שמונה מטרים בסך הכול עד שנת 6,600 לפני הספירה, שבמהלכה הים יצר שוב ושוב לגונות וביצות, כיסה אותן ויצר אותן מחדש – תוך שהוא מתקדם קילומטרים אל תוך היבשה. עלייה משמעותית נוספת של עד חמישה מטרים התרחשה לאחר שנת 6,000 לפני הספירה, שהובילה שוב לשינוי במיקומם ובצורתם של מאפייני החוף. לבסוף, לאחר שנת 5,800 לפני הספירה, התעצבו הלגונות והנוף שאנו רואים כיום.
עיר הנמל טריאסטה, השוכנת בקצה הצפון-מזרחי של איטליה, לחופי הים האדריאטי
(צילום: Mazur Travel/Shutterstock)
ונציה והלגונה הסובבת אותה
(צילום: Sid0601/Shutterstock)
הממצאים מדגישים את הסביבה המשתנה ללא הרף שעימה נאלצו להתמודד ציידים-לקטים מהתקופה המזוליתית – סביבה שבה השתנו בתי הגידול, המשאבים וזמינות המזון, כגון צמחים, דגים וטרף מן החי. כעת, התקווה היא שמחקרים נוספים יחשפו כיצד התאימו הקהילות את פעילותן בתגובה להצפות החוף, וכיצד שינויים אלה השפיעו בסופו של דבר על המעבר לחקלאות באזור בתקופה הנאוליתית. "מגוון הסביבות החופיות – לגונות, דלתות נהרות, ביצות ושטחי הצפה – היווה נוף מושך עבור ציידים-לקטים, אך אופיו השטוח של הנוף הפך אותו גם לפגיע לאובדן שטחי יבשה ניכרים. עם הזמן, נאלצו הקהילות להסתגל למצב ולבחור היכן לצוד, לדוג ולהתיישב", אמר אונגארו.
ד"ר פדריקה דונדה, גאולוגית ימית מהמחלקה לגאופיזיקה במכון הלאומי לאוקיינוגרפיה וגאופיזיקה יישומית באיטליה, הוסיפה ואמרה כי המחקר הזה מדגים כיצד שילוב של נתונים גאולוגיים וגאופיזיים מאפשר לשחזר את ההתפתחות הסביבתית של אזורים שכיום נמצאים מתחת למים, תוך שימת דגש על כך שקרקעית הים היא חלק בלתי נפרד מהמורשת הארכאולוגית של בני האדם. "חלק משמעותי מהאזורים שבהם חיו ופעלו אוכלוסיות קדומות נמצא כיום מתחת למים, ולכן לא ניתן להבין את ההיסטוריה וההתפתחות שלהם באמצעות ארכאולוגיה יבשתית בלבד", אמרה ד"ר דונדה.
