האהבה של אילנה שפירא לטבע התחילה למרגלות הכרמל, בגבעת נשר. שם גדלה, מול ההר שהוא נוף ילדותה. "היום הכול מכוסה כבישים ורבי קומות", היא מספרת, "אבל בילדותי הכול היה טבע, טבע ועוד פעם טבע".
הוואדי שמאחורי הבתים הפך באותם ימים למגרש המשחקים שלה. אילנה הכירה כל סלע, פרח ועץ. מאותם שבילי ילדות נולדה לא רק אהבת הטבע, אלא גם אהבת הארץ המשובצת באוצרות טבע נדירים.
מתוך אותה אהבה בחרה אילנה גם בדרכה המקצועית – להיות מורה לביולוגיה וגאוגרפיה. דרך ההוראה שילבה את כל אהבותיה: חי, צומח, נוף ואדם - והעבירה אותן לדורות של תלמידים שזכו לראות דרכה את היופי שבעולם.
כמי שגדלה טרום עידן הטלוויזיה והמחשב, בשעות בהן לא ניתן היה לצאת אל הטבע, "טיילה" בין דפי האטלס הגדול. למדה בסקרנות ובתשוקה על העולם, וחלמה להגיע לכל המקומות הרחוקים והמופלאים שעליהם קראה. במשך חייה, הצליחה להגשים את החלומות ולצאת למסעות מרתקים עטורי חוויות בחברת בן זוגה, שמוליק שפירא.
לחלום את החיים ולחיות את החלומות
להיות צלם ציפורים זה אורך חיים מיוחד. קמים באישון לילה ונוהגים שעות אל היעד במטרה להתמקם בו לפני עלות השחר. אלה השעות שבהן הציפורים מתחילות את יומן בשירה ובליקוט מזון. הדינמיקה של הציפורים מכתיבה את היעד. פעם לאגמון החולה ולחרמון, פעם לנגב המערבי, לערבה ולאילת.
אהבתה של אילנה לציפורים נולדה ממפגש בלתי צפוי עם עורב חכם. בשנות ה-70, הביאו תלמידיה גוזל עורב שנפל מקן אקליפטוס לביתם שבקריית חיים. הוא קיבל את השם "גור", למרות היותו ציפור, ונכנס מיד ללב המשפחה.
הגוזל למד לעוף בין הסלון למטבח, ליווה את אילנה לעבודה והתעופף מעליה ברכוב. בזכותו, ניצתה בה האהבה לציפורים, אהבה המתגברת יותר ויותר. העורב הזה שינה את חייה. אחריו, גם גוזל מיינה בשם "סושי", שנאסף מהרחוב וגודל באהבה, העשיר את עולמה בהתבוננות קרובה על שגרת יומם של בעלי הכנף.
כיום, בחצר ביתה ממתינים כמה עשרות דרורים לשריקת הבוקר שלה ולפיזור הזרעונים על ידה. הם ממלאים את החצר בשמחת חיים של ממש. בין אורחי החצר הקבועים יש גם זוג בולבולים אשר מקננים בין השיחים, העורבני שבא להתרחץ ומכניס את הבולבולים למתח, כשמול חלון המטבח, הצופיות באות ללגום מי סוכר.
בפיה של אילנה שגור פתגם אינדיאני שאומר: "איננו יורשים את העולם מאבותינו. אנו מקבלים אותו בהשאלה מילדינו. חובה עלינו להחזירו במצב מושלם". באמצעות צילומיה וציוריה, מצליחה לחבר אילנה את כל מי שחפץ בכך, לעולמן המופלא של הציפורים. היא עושה זאת מתוך כוונה לנסות ולתקן את עוולות האדם, לעורר דאגה לציפורים ולהשיב את ההרמוניה עם הטבע.
על כן, רואה עצמה אילנה כשגרירה של הציפורים הנמצאות בסכנת הכחדה. "המטרה שלי היא לעודד מודעות וחשיפה לחייהן המופלאים של הציפורים ומה עלינו לעשות כדי לשמר את קיומן", מדגישה אילנה.
הוורדית שחיכתה בציור, והעיט שחיכה על הענף
את הציפור ורדית סיני פגשה אילנה לראשונה דרך הדמיון. לפני שזכתה לראותה במציאות או ללכוד אותה בעדשת המצלמה, היא כבר בחרה בה כאובייקט הראשון לציור בעפרונות צבעוניים בשיעורי הציור שלה. המורה של שפירא היה האומן אופיר בוסקילה, תלמידו של וולטר פרגסון, צייר מגדיר הציפורים הראשון בעברית. כבר אז, היא נמשכה ליופייה העדין ולצבעיה הרכים.
מאז, בכל חורף, אילנה עולה לרגל לעמודי עמרם שבהרי אילת – שם, בין הסלעים האדמדמים והשקט המדברי, נצפות לעיתים קבוצות קטנות של הציפור בעלת הגוונים הוורודים.
כדי לזכות במפגש הזה, נדרשת סבלנות של צלמת אמיתית: להגיע עם אור ראשון, להציב מצלמה, לשבת ולחכות. ההמתנה מתגמלת - במיוחד כשרואים את הזכר עטור הנוצות הוורודות-אדומות מתייצב אל מול העדשה, כמי שמציג לראווה את יופיו.
ואם הוורדית כבשה את ליבה, הגיע עיט השמש ועשה זאת בסערה. מדובר בדורס אצילי שמגיע ארצה בחודשי החורף מצפון-מזרח אסיה. צלמי טבע סיפרו לאילנה שעיט השמש נוהג להתמקם על ענף אקליפטוס בשעה 8:00 בדיוק. אלא שבאותו בוקר שתכננה אילנה לצלמו, השעון לא צלצל.
אילנה קמה בבהלה, יצאה במהירות והגיעה ליעדה ב-8:06 – כשהלב מקווה, אבל ההיגיון אומר שפספסה את העוף הדורס. למרבה הפתעתה הוא חיכה לה על הענף, תוך שהוא ממתין בסבלנות עד שתכוון את המצלמה ותתעד אותו במלוא הדרו. "אלה היו 6 דקות של אופוריה", מספרת אילנה בהתרגשות רבה.
הבז השחור - כשהחלום מתגשם בציור
באמצע ימי הקיץ הלוהטים, כשמרבית הציפורים כבר סיימו את עונת הקינון, מופיע אורח מרוחק ומרשים במיוחד - הבז השחור. אילנה למדה לצפות להגעתו בכל שנה, כשהוא חוצה אלפי קילומטרים ממדגסקר שבדרום-מזרח אפריקה ועד למצוקי הצין שבנגב, כדי לקיים את מצוות "פרו ורבו".
המפגש עם הבז השחור דורש מסע לא פשוט - טיפוס תלול באזור חוד עקב, מזג אוויר שרבי במיוחד בחודשים יולי-אוגוסט ונשיאת ציוד צילום מקצועי. אך שם, מול המצוק הנגדי, ניתן לחזות במחזה מופלא: טקסי החיזור האוויריים של הזכר, מתנותיו לנקבה ונאמנותו כשהוא מביא לה מזון בעודה דוגרת על הביצים.
בשל תנאי השטח הקשים, בחרה אילנה להגשים את חלומה בדרך אחרת - בציור. את ההשראה שאבה מתצלום נדיר ומרשים במיוחד של צלם הציפורים עו"ד יחיאל למש, והעבירה את קסם הבז השחור לנייר - שם, כמו בטבע, הוא ממשיך לרחף ולרגש.
בעקבות דרווין – מסע אל הגלפגוס
אילנה, הרפתקנית בנשמתה, מאמינה שכל טיול הוא לא רק נופש, אלא מסע של גילוי - צעידה אמיתית בנעליהם של מגלי עולם. לפני כ-30 שנה, הרבה לפני עידן האינטרנט והבינה המלאכותית, היא ובעלה יצאו למסע אל אחד היעדים הפראיים והמרתקים ביותר - איי הגלפגוס, בעקבות מסעותיו של דרווין.
כשהגיעו ליעדם, נאלצו להמתין שבוע שלם לשובה של היאכטה "אאידה מריה" מסבב קודם. ההמתנה התבררה ככדאית: שבעה ימים קסומים של הפלגה סביב האיים, עם ירידות לחופים בתוליים וצילומים מהחלומות.
באחד הסיורים באי אספניולה, חוותה אילנה את אחד מהרגשים המרגשים בחייה – זוג סולות כחולות רגליים ישבו על השביל, אדישות לנוכחות האדם. הן אפשרו לה להתקרב, להביט ולתעד אותן. רגע קסום שבו הזמן עמד מלכת.
ללטף לווייתן – מסע של לב ונפש
כבר בנעוריה, נגע לליבה של אילנה סיפורם המרגש והכואב של הלווייתנים - היונקים הימיים הענקיים, העדינים והשקטים, שנפלו קורבן לציד אכזרי. קריאתה בספר "מובי דיק" הותירה בה חותם עמוק. היא למדה על הציד ההמוני שנעשה בהם, לצורך הפקת שמן לתאורה ולתעשיית הסבון. הדימוי של הלווייתן כיצור אדיר גוף אך חסר ישע, נחקק בתוכה.
בשנת 2011, במסע לאנטארקטיקה עם בן זוגה שמוליק, פגשה לראשונה את העדויות המצמררות לציד הזה - שרידי מבנים ואוניות ששימשו את תעשיית שמן הלווייתנים. היא עמדה שם, בלב הנוף הלבן והקפוא, דמיינה את זעקות הלווייתנים מהמים השקטים – ונחרדה.
חמש שנים מאוחר יותר, יצאה שוב למסע. היעד: חצי האי באחה קליפורניה וים קורטס שבמקסיקו, המטרה: ללטף לווייתן. על סיפון הספינה הקטנה Searcher, יחד עם 24 צלמים וחובבי טבע, הפליגה מסן דייגו דרומה, עד ללגונה סן איגנסיו – המקום בו נקבות לווייתן אפור, אחרי מסע ארוך מאלסקה, מגיעות להמליט ולבלות חודשים ארוכים עם גוריהן.
במשך שלושה ימים, בלב הטבע הפראי, ירדה אילנה עם קבוצה קטנה לסירות פח - לנצ'יות - ושטה בין מרחבי הלגונה. ואז, ברגע בלתי נשכח, הופיעה מתוך המים נקבת לווייתן עצומה כשלצידה גור קטן. היונקת הימית התקרבה לסירה, הרימה ראשה – ואפשרה לאילנה ללטף אותה. הייתה זו חוויה עוצמתית, מפגש מפעים בין אדם לחיה ונפלאות הבריאה במרחק נגיעה. "מה רבו מעשיך ה', כולם בחוכמה עשית", אומרת אילנה.
סיפור על השראה, טבע והתרגשות
אילנה החליטה להוציא ספר חדש. הרעיון נולד מתוך מפגש עוצמתי עם הטבע - מפגש שהפך לרגע מכונן. זה קרה כשאילנה צפתה בקן מרשים במיוחד שבנו זוג עיטמים לבני-זנב בשמורת החולה. מלוא הדרו של דורס-העל הזה לא נחשף לעיניה, אך ראשה של הנקבה שתויגה בשם "L-21" הציץ מהקן. הרגע הזה הספיק להצית בה התרגשות עמוקה ורצון להוציא ספר שיגולל בתוכו את סיפורם של העיטמים הדרומיים בעולם.
אילנה החלה לצייר את הדורסים האציליים וגוזליהם, מתוך שאיפה לשלב גם את חזונו של פרופ' היינריך מנדלסון להשבת העיטם לשמורה. אך מותה של L-21 שינה את הכיוון – והספר מתמקד בציפורים הנמצאות בסכנת הכחדה. הספר החדש מלווה בציורים ובצילומים פרי עינה וידיה של אילנה, ממסעות בארץ ובעולם - עדות לאהבתה לטבע, לחיים, וליופי שבין שמיים לאדמה.
האגודה נוסדה על מנת לקדם את צילום הטבע בישראל. בין מטרותיה: עזרה בשימור המערכת האקולוגית בישראל, חינוך להכרה ושמירה על הטבע והסביבה והעלאת המודעות לנושאים סביבתיים בקרב צלמי הטבע וכלל האוכלוסיה.
האגודה הינה ארגון ללא מטרות רווח הנוסד מטעם צלמי הטבע ולמען צלמי הטבע וככזה נועד לאפשר לצלמי הטבע בארץ ללמוד ולהתפתח בדרך של הפריה הדדית, שיתוף, למידה, מפגשים משותפים והרצאות, תוך כדי העלאת קרנו של צילום הטבע בישראל, והגברת תרומתו לחברה ולשמירת הסביבה.
