88 שנים לאחר שהארכאולוג הבריטי הבכיר ג'יימס לסלי סטארקי נורה למוות בעת שנסע מהעיר הקדומה לכיש לירושלים, נחשפו ראיות חדשות ומשכנעות המסבירות מי עמד מאחורי הרצח – ומדוע סומן כיעד לפגיעה.
גלריה
ג'יימס לסלי סטארקי והארכאולוגית הבריטית אולגה טפנל, עם כד חרס מתקופת הברונזה המאוחרת, שהתגלה בחפירות שנערכו בתל לכיש
(צילום: באדיבות משפחת סטארקי)
מחקרם של פרופ' יוסף גרפינקל מהמכון לארכאולוגיה באוניברסיטה העברית וההיסטוריון ד"ר רועי מרום מאקדמיית פולונסקי במכון ון ליר בירושלים, מערער על הנרטיב ההיסטורי המקובל זה עשורים. על פי תפיסה זו, סטארקי נפל קורבן לאלימות שרירותית של כנופיות חמושות בשיאו של המרד הערבי הגדול (1939-1936). במקום זאת, החוקרים טוענים כי ההתנקשות, שהתרחשה ב-10 בינואר 1938, הייתה קשורה ישירות לסכסוך קרקעות מר שהתגלע בין משלחת החפירות הבריטית בתל לכיש לבין פלאחים ערבים מהכפר הסמוך אל-קוביבה (Al-Qubayba).
הממצאים, שפורסמו בכתב העת Bulletin of the History of Archaeology, משלבים תיעוד קולוניאלי בריטי שטרם נחשף, מקורות היסטוריים פלסטיניים, מסמכי מודיעין צבאי ועדויות שבעל-פה, שנשמרו בקרב צאצאי תושבי הכפר. עוד עולה מן המחקר, כי מפקד המורדים הפלסטיני, עיסא אל-בטאט, הוא מי שביצע את ההתנקשות בפועל, במסגרת פעולה שהתארגנה מקומית בעקבות התרעומת הקשה נגד מפעל החפירות.
רצח שהכה בתדהמה את עולם הארכאולוגיה
סטארקי היה מהדמויות הבולטות והחלוציות במחקר הארכאולוגי בארץ ישראל בתקופת המנדט. החל משנת 1932 ניהל את משלחת החפירות רחבת ההיקף בתל א-דוויר (Tell ed-Duweir) – המזוהה עם לכיש המקראית, מערי המפתח החשובות ביותר בממלכת יהודה. המפעל הארכאולוגי מומן בידי פילנתרופים בריטים בעלי השפעה, ובראשם יזם התרופות העשיר סר הנרי סולומון ולקם, וזכה לתהודה בינלאומית רבה.
תל לכיש
(צילום: גדי קבלו)
סר הנרי סולומון ולקם
(צילום: Unknown author/Wikimedia Commons)
ב-10 בינואר 1938 יצא סטארקי מלכיש לכיוון ירושלים, מתוך כוונה להשתתף בטקס חנוכת מוזיאון העתיקות של ארץ ישראל (כיום מוזיאון רוקפלר). הוא מעולם לא הגיע ליעדו. בסמוך לחברון חסמה חולייה חמושה את מכוניתו. לאחר שהנוסעים זוהו והתברר כי סטארקי הוא מנהל החפירות בלכיש, הורו התוקפים לנהג להתרחק מהמקום וירו למוות בארכאולוג. מותו היכה בהלם את הקהילה המדעית הבינלאומית והוביל לסיומו המוקדם של אחד ממיזמי החפירה השאפתניים ביותר שפעלו באזור באותה עת.
הרשויות הבריטיות הגדירו בזמנו את האירוע כמעשה שוד ואלימות כללית במסגרת אירועי המרד הערבי, ואף ניקו רשמית את תושבי הכפר הסמוך אל-קובייבה מכל מעורבות. במשך עשרות שנים נותרו נסיבות המקרה והמניעים המדויקים לוטים בערפל.
פריצת הדרך המחקרית
המחקר הנוכחי מהווה המשך ישיר למחקר שפרסם פרופ' גרפינקל עשור קודם לכן. במחקרו משנת 2016, שפורסם בכתב העת Palestine Exploration Quarterly, הוא ערער לראשונה על הגרסה הרשמית לאחר שבחן דוחות פנימיים של המשלחת הבריטית ותכתובות של מחלקת העתיקות המנדטורית שלא ראו אור קודם לכן.
ג'יימס לסלי סטארקי
(צילום: Starkey Family Archive)
האתר הארכאולוגי תל לכיש
(צילום: גדי קבלו)
התעודות חשפו עימות ממושך שהתנהל בין המשלחת של סטארקי לבין בעלי קרקעות מקומיים על חלקות חקלאיות בפסגת תל לכיש. אף שהמשלחת ניסתה לרכוש או לחכור את השטחים, המשא ומתן עלה שוב ושוב על שרטון. בסופו של דבר התערבו שלטונות המנדט והפקיעו את הקרקעות שבמחלוקת כדי לאפשר את המשך החפירות – מהלך שהוחרף עקב עיכובים ממושכים בתשלום הפיצויים למשפחות שנפגעו. "בעלי הקרקעות מעולם לא קיבלו פיצוי הולם על האדמות שהופקעו, מה שהיווה ללא ספק מניע חזק לנקמה", ציין פרופ' גרפינקל במחקרו מ-2016. אלא שבאותה עת, הקשר בין התסכול המקומי לבין זהות המתנקשים נותר בגדר השערה בלבד.
כעת, יחד עם עמיתו למחקר ד"ר מרום, סיפקו השניים את החולייה החסרה בתעלומה: ראיות תיעודיות ועדויות פלסטיניות המאששות את ההשערה באופן עצמאי. "כאשר בחנתי לראשונה את ארכיון משלחת לכיש ב-2016, היה ברור שאי אפשר להבין את רצח סטארקי במנותק מהסכסוך המר על הקרקע. מה שהיה חסר לנו אז הייתה נקודת המבט הפלסטינית", אומר פרופ' גרפינקל. "הראיות החדשות, ובמיוחד העדויות שבעל-פה, מאפשרות לנו לחבר בין המסמכים הארכיוניים לזיכרון של הקהילה המקומית, ולשחזר בדיוק רב בהרבה את הנסיבות שהובילו להתנקשות".
היסטוריה שבעל-פה חושפת את התמונה המלאה
אחת התרומות המרכזיות במחקר נשענת על "פרויקט ההיסטוריה הכפרית הפלסטינית" (Palestinian Rural History Project) שמוביל ד"ר מרום, המתעד את הזיכרון הקולקטיבי וההיסטוריה החברתית של קהילות כפריות. ראיונות שנערכו עם תושבי אל-קובייבה לשעבר וצאצאיהם שימרו את תחושות המרירות סביב מפעל החפירות הבריטי.
קטע מתבליט לכיש, תבליט אשורי המציג את המצור והניצחון האשורי על לכיש היהודית במסגרת מסע סנחריב בלבנט ב-701 לפני הספירה
(צילום: Mike Peel/ British Museum Department of the Middle East/Wikimedia Commons)
הלווייתו של ג'יימס לסלי סטארקי
(צילום: Starkey Family Archive)
לפי העדויות, המשפחות המקומיות חשו פגיעה עמוקה מאובדן הגישה לאדמות שעיבדו במשך דורות. המחלוקת לא נגעה רק לבעלות על הקרקע, אלא כללה עקירת עצים, הגבלות על פעילות חקלאית שוטפת, והדרתן של משפחות מסוימות מאפשרויות התעסוקה בחפירות. אף שהמשלחת סיפקה מקומות עבודה, שירותי רפואה והזדמנויות כלכליות לחלק מהתושבים, עבור משפחות אחרות נתפסה פעילותה כחדירה פוגענית למקור מחייתן.
המחקר חושף גם עצומה שנשכחה, שהגיש במאי 1937 פלאח מקומי בשם סאלח אל-חאג' חמד אבו עוואד למחלקת העתיקות הבריטית. בעצומה התלונן החקלאי כי חלקים מאדמתו נתפסו במשך שנים ללא הפיצוי שהובטח לו: "אני אדם עני וחלש, וכל פרנסתי תלויה ביבול של אדמה זו", כתב. החוקרים מצאו כי הפיצויים על הקרקע שהופקעה שולמו סופית רק ב-1943 – חמש שנים לאחר שסטארקי נרצח.
מי לחץ על ההדק?
הצלבת המקורות הפלסטיניים עם דוחות מודיעין בריטיים וציוניים אפשרה לחוקרים לסמן את מפקד המורדים עיסא אל-בטאט כדמות המרכזית בביצוע ההתנקשות. לפי שחזור האירועים, גורמים מקומיים בעלי זיקה לכפר ולשורות המורדים תיווכו והוציאו לפועל את המארב.
מפת האזור בשנת 1938, המציגה את מיקומם של לכיש, בית ג'יברין, חברון וירושלים, ואת הדרכים המחברות ביניהן. ג'יימס לסלי סטארקי נרצח במרחק של קילומטרים ספורים ממערב לחברון
(איור: פרופ' יוסף גרפינקל)
קברו של ג'יימס לסלי סטארקי בבית הקברות הפרוטסטנטי בהר ציון שבירושלים
(צילום: Ana al'ain/Wikimedia Commons)
החוקרים מדגישים כי מיקום ההתנקשות – בציר המוביל לחברון ולא בלכיש עצמה – היה מחושב ונועד להרחיק את החשד מתושבי אל-קובייבה ולמנוע פעולות ענישה ונקם מצד הצבא הבריטי נגד הכפר. שחזור זה נתמך גם בעדות נהגו של סטארקי, שתיאר כיצד החמושים עצרו את הרכב, וידאו את זהותו המדויקת של הארכאולוג, שילחו את הנהג – ורק אז ירו בסטארקי.
הרצח לא היה אירוע אקראי, אלא חיסול ממוקד שנבע מסכסוך מקומי מוגדר. עם זאת, החוקרים מדגישים כי מסקנות אלו נשענות על שחזור היסטורי והצטלבות של מגוון ראיות, ולא על הודאה ישירה של המעורבים, כאשר חוקרים בעבר הציגו עמדות שונות באשר לזהות המבצעים.
מפגש טרגי בין מדע, קרקע ושלטון קולוניאלי
מעבר לפיצוח התעלומה ההיסטורית, המחקר מציף סוגיות רחבות הנוגעות לממשק שבין ארכאולוגיה, שלטון קולוניאלי וקהילות מקומיות בתקופת המנדט. החפירות בלכיש שינו מן היסוד את ההבנה המדעית של העולם המקראי, אך היו תלויות בגישה לקרקעות של תושבים מקומיים – מציאות שהוחרפה על רקע התעצמות המרד הערבי נגד השלטון הבריטי.
ספרו המקיף של פרופ' גרפינקל משנת 2024 (Colonial Archaeology in Palestine in the 1930s: The First Expedition to Lachish) מנתח בהרחבה את ההקשר הפוליטי והחברתי של אותן חפירות. הממצאים החדשים מספקים סגירת מעגל היסטורית למשפחתו של סטארקי, ומדגימים כיצד שילוב בין ארכיונים רשמיים להיסטוריה שבעל-פה יכול להאיר מחדש פרשות היסטוריות שנחשבו לחתומות.
