המפרץ הפרסי ידוע בעושר הנפט שלו, אך יש לכך מחיר. המנגרובים שצומחים באזור מאוימים מהתעשייה המזהמת, מה שמוריד לטמיון את מאמצי השימור המתמשכים של הצמחים החיוניים בעלי העמידות למים מלוחים, להם משויכות סגולות רפואיות, חשיבות אקולוגית ומורשת תרבותית.
חוקרים מאוניברסיטת שארג'ה באיחוד האמירויות הערביות מזהירים מפני ההשלכות של הפגיעה ביערות המנגרובים במדינות החוף של האזור. במחקר, שהתפרסם בכתב העת Regional Studies in Marine Science, סקרו מחבריו את המתרחש בנוגע למנגרובים במזרח התיכון באופן כללי, עם דגש מיוחד על מדינות החוף של המפרץ הפרסי: סעודיה, איראן, עומאן, תימן, בחריין, קטאר ואיחוד האמירויות הערביות.
6 צפייה בגלריה
יערות המנגרובים העמידים למליחות גבוהה וחום קיצוני זוכים להערכה בשל סגולותיהם הרפואיות, חשיבותם האקולוגית ומורשתם התרבותית
(צילום: Abdul Wahid Muhammad Ikram)
ברחבי העולם, ישנם כ-80 מיני מנגרובים, הידועים לא רק בעמידות למליחות גבוהה אלא גם לחום קיצוני. עם זאת, כיסוי המנגרובים הצטמצם בקצב מדאיג מכ-18.1 מיליון קילומטרים רבועים ל-15 מיליון קילומטרים רבועים ברחבי העולם, כשהגורם האנושי אחראי על כך (בעיקר כתוצאה מתהליכי עיור, פעילויות בתעשיית הנפט וחקלאות ימית).
במפרץ הפרסי, המצב מדאיג באותה מידה. האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע ומשאבי הטבע (IUCN) סיווג את המנגרובים כפגיעים, עם ירידה של 14.3% בשטח הכולל מאז 1996. אם המגמות הנוכחיות יימשכו, כיסוי המנגרובים באזור צפוי להתכווץ ב-45% נוספים במהלך 50 השנים הבאות.
6 צפייה בגלריה
מערכות אקולוגיות של מנגרובים משמשות ככיורי פחמן דו-חמצני יעילים ביותר, ואוגרות אותו בשורשים ובענפים שלהן
(צילום: Abdul Wahid Muhammad Ikram)
יערות המנגרובים במפרץ הפרסי קשורים זה מכבר למקורות המחיה והמורשת התרבותית של קהילות החוף באזור, לרבות איזון המערכת האקולוגית. למרות זאת, בתי הגידול של המנגרובים ברחבי המזרח התיכון מצטמצמים בקיצוניות, כפי שמלמדים מחקרים ודוחות של האו"ם, עם אובדן של 272 קילומטרים רבועים – כ-48.8% בין השנים 1980 ל-2020.
לפני כניסת עושר הנפט לאזור, יערות המנגרובים במפרץ הפרסי סיפקו מקורות מזון והכנסה חיוניים, ושימשו כשטחי רבייה קריטיים לבעלי חיים ימיים. העץ, המוערך בעמידותו בפני מזיקים וחום קיצוני, שימש באופן נרחב להסקה ולבניית סירות, בתים וגדרות.
6 צפייה בגלריה
מערכות אקולוגיות של מנגרובים במדינות המפרץ הפרסי פגיעות, ואם המגמות הנוכחיות יימשכו, כיסוי המנגרובים באזור צפוי להתכווץ ב-45% נוספים במהלך 50 השנים הבאות
(צילום: Abdul Wahid Muhammad Ikram)
תנאי הסביבה הקשים במדינות החוף של המפרץ הפרסי הגבילו את מגוון המנגרובים לשני מינים בלבד: מנגרוב אפור (Avicennia marina) ומנגרוב אדום (Rhizophora mucronate) – הראשון נפוץ ודומיננטי יותר. בנוסף, תומך המנגרוב האפור ברשת עשירה של מינים ימיים ויבשתיים ומספק מגן טבעי מפני סחף חופי וגלי סערה. "מערכות השורשים המורכבות שלו מייצבות את קווי החוף ומסייעות בהגנה על אזורי החוף מפני השפעות עליית מפלס הים", מסבירים מחברי המחקר. "יתר על כן, המנגרוב האפור נחשב לסמל של חוסן באזורים עם משאבים נדירים".
באיחוד האמירויות הערביות קיים בית הגידול הגדול ביותר של יערות המנגרובים במפרץ הפרסי – המשתרע על שטח של כ-183 קילומטרים רבועים. למרות יוזמות שימור שאפתניות, ההשפעות הסביבתיות והאנושיות כאחד הובילו לכך שמאמצי השימור לא עומדים בקצב האובדן. מגמה דומה מתרחשת בערב הסעודית (צמצום של למעלה מ-50% בבתי הגידול של המנגרובים) ובאיראן (צמצום של כ-44%) – שתי המדינות עם כיסוי המנגרובים השני בגודלו. "שימור המנגרובים והשירותים החיוניים שהם מספקים דורש אסטרטגיות שימור משולבות של מדע אקולוגי, ידע מסורתי וניהול קהילתי", הדגישו מחברי המחקר.
6 צפייה בגלריה
סביבת המנגרובים במפרץ הערבי היא ביתם של כמעט 60 מיני בעלי כנף, לרבות פלמינגו ואנפות
(צילום: Abdul Wahid Muhammad Ikram)
מדינות המפרץ הפרסי ממנפות יותר ויותר את היתרונות האקולוגיים והכלכליים של יערות המנגרובים שלהן. בעוד שהמטרה העיקרית נותרה לשפר את המגוון הביולוגי, להגן על מערכות אקולוגיות ולחזק את הגנות החופים, מדינות כמו איחוד האמירויות הערביות הופכות בתי גידול אלה למיזמים כלכליים בני קיימא.
לדוגמה, המנגרובים בעג'מאן (Ajman) – הקטנה מבין שבע האמירויות – הפכו ליעד תיירותי פופולרי, עם דמי כניסה של כ-50 דולר לאדם. המבקרים אף יכולים להתרשם מבעלי הכנף הרבים – כ-60 במספר.
6 צפייה בגלריה
רוב יערות המנגרובים במפרץ הפרסי הם כיום אזורים מוגנים והפכו ליעדי תיירות פופולריים
(צילום: Abdul Wahid Muhammad Ikram)
בהתחשב בכך שמערכות אקולוגיות של מנגרובים משמשות ככיורי פחמן דו-חמצני יעילים ביותר, מחברי המחקר קוראים לרשויות הלאומיות ליישם תוכניות ייעודיות, גישה שאומצה בהצלחה במדינות עשירות במנגרובים כמו קניה. יוזמות כאלה הן פשוטות יחסית ליישום ויכולות להפוך "פחמן כחול" המאוחסן במנגרובים לפרויקט בר-קיימא מבחינה כלכלית, המועיל לקהילות מקומיות. "המנגרובים במפרץ הפרסי מהווים נקודת כניסה משמעותית לקידום קיימות. ההגנה עליהם דורשת גישה מתואמת ורב-תחומית, בעלת בסיס מקומי, מבוססת מדעית ונתמכת על ידי מקבלי ההחלטות", מסכמים מחברי המחקר.
