נשרי ענק חגים מעל הר הכרמל. הם קרובים כל כך, עד שניתן לראות את פלומת הנוצות הרכה שמתחת לכנפיהם האדירות. אפשר לראות אותם מנווטים עם הרוח, מתכוננים לנחיתה. והכל באשליה של מרחק נגיעה. "כיום יש יותר נשרים בכרמל מבמרבית אזורי הארץ, למעט שדה בוקר", אומר אוהד הצופה (60), אקולוג העופות של רשות הטבע והגנים. "אף אחד לא האמין שזה אפשרי. כך גם לגבי רחם (עוף דורס בסכנת הכחדה – א.ק), לא היו רחמים בכרמל 50–60 שנה. באף מקום בעולם לא השיבו רחמים לטבע. מי האמין שזה אפשרי בכלל? מי האמין שעיטים ניציים יחזרו לקנן בגליל אחרי שנכחדו בשנת 1978? שמאוכלוסיית העיטים המקננים יהיו פרטים שבקעו וגדלו במדגרה?".
הצופה, לצד יגאל מילר (66) – מי שמכונה "מלך העופות" או "האמא של הנשרים" – הם שתי הדמויות הבולטות בפרויקט גרעיני הרבייה בחי בר שבכרמל, שמוקדש להשבתן לטבע של חיות בר בסכנת הכחדה, או שנכחדו מהאזור.
במקום פועלים גרעיני רבייה של היחמור הפרסי ושל אייל הכרמל, אך גולת הכותרת היא גרעיני הרבייה של העופות הדורסים, שנחשבים להצלחה בינלאומית שלה שותפים רבים, ביניהם גם חברת החשמל. "פורשים כנף" נקרא הפרויקט שהחל בבסיסו בסוף שנות ה־80, ונחנך רשמית בשמו הנוכחי בשנת 1996. "רוב מה שעשינו בתחילת הדרך היה בזכות 'משוגעים לדבר', לענייני הדורסים", מתאר הצופה. "לא הייתה תוכנית אב. כשקם פרויקט 'פורשים כנף', הדבר הראשון שעשינו הוא להכין תוכנית אב – לבחון את מצב האוכלוסיות, את גורמי הפגיעה בהן, ומה נדרש כדי לייצר אוכלוסיה שתחזיק את עצמה ולא תיכחד. רק אתמול אחר הצהרים היתה פגיעה כזו. רחם הורעל בגליל. רחם שבקע פה בכלוב ושהספיק מאז לבקר בתשע מדינות – בחלקן כמה פעמים – לעוף לסודן הלוך-חזור, לתימן, לסעודיה".
ואם גרעיני הרבייה לא היו קיימים? "לא היו נשרים, רחמים, ועיטים ניציים בצפון הארץ. הדרום, לשמחתנו, בגלל שהוא גדול ומרוחק הוא יותר מוגן. החשיבות של הפרויקט הזה הוא כמו חשיבות בית החולים לחיות בר. זה לא להציל את החסידה או הקיפוד, אלא גם לזהות את גורמי הפגיעה בהם ואז לטפל גם בזה. האתגר הוא להצליח לשנות את המציאות. יש גורמים שקל לטפל בהם. בישראל, לדוגמה, זה מיגון עמודי חשמל. ההרעלות היא בעיה הרבה יותר קשה. זה לא עמוד חשמל שחישמל – ומיגנת. גם נושא ההתחשמלות דורש תיקון בחקיקה, שינחה את המדינה איך להניח קווי מתח. היום זה נתון לרצון הטוב של חברת חשמל, שקיים, אבל היא תלויה בתקציבים".
גורם ההכחדה: האדם
בגרעין הרבייה נחלו הצלחה בגידול עיטים ניציים, אלא שהם נפגעו שוב ושוב מעמודי חשמל. "באנו לרשות החשמל והראינו להם שאפשר למזער את התופעה ב-80%", מסביר הצופה. "רק צריך מימון. אבל לפחות, בזכות ההשבה לטבע וחיבור המשדרים לעופות שהושבו, יכולנו לבוא עם נתונים ועובדות ולהוכיח שניתן לעשות את זה.
"התורה של ההשבות והנחיות ארגוני שמירת הטבע של האו"ם הן שאתה לא יכול להשיב, לפני שטיפלת בגורמי ההכחדה", מודה הצופה. "אבל אין מקום בעולם כמעט, שעשו בו השבה של חיות לטבע והצליחו לסלק את גורם ההכחדה. הרי בסוף, גורם ההכחדה הוא האדם. אני לא אומר להכחיד את האדם, אלא את מה שהוא הביא בזדון או לא בזדון. אלא שברוב המקרים אי־אפשר להחזיר את המצב לקדמותו. מה שאפשרי זה להבין, לטפל בבעיה ולמזער אותה. כיום יש לנו בממוצע פחות מהתחשמלות אחת של נשר בשנה. בעבר היו לנו עשרות. טיפלנו באזורים הרגישים ואותו דבר יקרה תוך חמש שנים גם עם העיטים הניציים. לא נוכל למגן 200 אלף עמודי חשמל, אבל האלפים הבודדים שימוגנו ייתנו את המענה למינים הרגישים".
ועדיין, כל מוות כזה מוחק עבודה של שנים.
"נכון. אבל ההשבות שעשינו, מעבר לחיזוק האוכלוסיות בטבע, גם שינו את מה שאנחנו יודעים על גורמי פגיעה. הנהגנו מדיניות שלפיה על כל עוף דורס משוחרר יש מעקב ומנטרים. התחשמלות? הרעלות? התנגשות בקווי מתח? לא ידענו על התופעות האלה אילולא היו המשדרים. גם נשרים שמתים מהרעלת עופרת. מי ידע בכלל על התופעה הזו בארץ, כשבכל העולם יוצאים נגד העופרת עוד משנות ה־80'? פה בישראל לא היה מידע, כי לא בדקו את הדברים האלה באוכלוסיות בר". הצופה ומילר גם חולקים את הידע שהם צוברים עם האו"ם, במסגרת האמנה לשימורם של מינים נודדים. "שינינו את הידוע לנו על פגיעות בעופות דורסים ברחבי המזרח התיכון", אומר הצופה. "בגלל שהעופות שלנו נושאים משדרים אנחנו מגלים מידע על התחשמלות בערב־הסעודית, התחשמלות בירדן, ירי בעופות. אנחנו בקשר עם קולגות מאותן מדינות. עכשיו מת לנו עיט זהוב שבתור גוזל נמצא חולה בקן, בנחל צאלים. הוא טופל בביה"ח לחיות בר והושב לטבע. הוא שרד שנתיים ועכשיו מת בירדן. שלחתי קולגות ירדנים לאסוף אותו".
מילר הגיע לפרויקט הרבייה בשנת 1992, אחרי ששימש כמטפל הראשי בגן הזואולוגי באבו כביר. הצופה גייס אותו להקים את גרעין הרבייה, שהחל עם הרחמים, העיטים הניציים ובזי הצוקים. במדגרה, הממוקמת באזור נסתר מעיני המבקרים בחי בר, יש חדר מלא מצלמות שממנו ניתן לעקוב אחרי כל זוגות הדורסים המקננים באתר. "אנחנו משחקים איתם כמו עם ילדים", מחייך מילר. "ילד שרוצה להתחבא, עוצם את העיניים. אנחנו, עם המצלמות, משחקים איתם כאילו שאנחנו לא יודעים איפה הביצים. פיתחנו טכניקות. אנחנו נותנים להם להטיל הטלה ראשונה, מוציאים את הביצה ומדגירים אותה אצלנו, כדי לקבל הטלה שנייה בקן. ככה אנחנו יכולים להגדיל פי שניים את מספר הגוזלים. כל ביצה פה היא כמו היריון בסיכון גבוה. הכל נבדק. שוקלים, מודדים. יש פה דופלר ואפשר לשמוע את הלב של העובר. המצלמות נותנות לי אפשרות לבדוק איך הזוג מגדל את הגוזל. אנחנו יודעים הכל לגבי כל זוג. יש זוגות שאנחנו לא נותנים להם לשבת על הביצים, אלא על ביצי דמה. כמו עובדת סוציאלית, אני צריך פה כל הזמן להתערב. יש כאלה שיש להם בעיות. טורפים את הגוזלים. שוברים את הביצים. מכל מיני סיבות. צריך להיות פה כל הזמן עם אצבע על הדופק".
הנשר ביקש סטייקים
לעופות בפרויקט אין שמות, אלא רק מספרים סידוריים. "אם שואלים אותי, אני לא אוהב אותם" מבהיר מילר. "אני אוהב את העופות בשמיים. פה אין רגש, אין אהבה. יש פה רק שכל ישר ומקצועיות. ברגע שאני קורא להם בשם, אני מתחיל לשחק איתם 'פוצי־מוצי'. הם חיות בר, אני אדם ואין בינינו שום קשר. צריך לשחרר אותם לטבע".
לדברי מילר, הוא יודע שמטפל עושה עבודה טובה גם בגידול יד (כאשר המטפל נדרש להאכיל בעצמו את הגוזל – א.ק), כאשר הגוזל נבהל ונשכב כשמתקרבים אליו. "זה סימן שהמטפל עשה עבודה טובה. כי אם אני משחרר לטבע בעל חיים והוא לא מפחד, יש לי בעיה. היה לי נשר ששיחררנו, וכנראה שהמטפלים קצת שיחקו איתו. הוא הלך וביקש סטייקים ממטיילים ביום העצמאות. אז הוא לא מתאים לטבע". בתחילת שנת 2022 מתה L21, נקבת העיטם לבן הזנב האחרונה בישראל. סיבת המוות עדיין לא ברורה. "באותו יום פשוט צעקתי", נזכר מילר. "צרחתי שלעולם הזה, לא מגיע דבר כזה יפה. עבדנו על העיטמים המון. משנות ה־90' שוחררו לטבע עשרות. בשמורת החולה, בעמק בית-שאן ובכרמל".
"עם העיטמים לפי שעה נכשלנו", מודה הצופה. "לפעמים צריך לדעת מתי להרים ידיים. זה לגיטימי. לא מזמן בקע לנו גוזל עזנייה ראשון מזה הרבה שנים. אני הראשון שיגיד 'חבר'ה, אין מה להשיב עזניות בתנאים הנוכחיים'. צריך לזכור שאלה כספי ציבור. אני יכול לחלום חלומות רומנטיים, אבל צריך מימון. לפני ש־L21 העיטמה מתה, הבת שלה הורעלה בכרם מפורסם בגליל. זה אמנם בחקירות וכנראה שכרגיל לא ייצא מזה כלום, אם כי ברור מי הרעיל. זה שובר את החבר'ה.
נשר נפגע ממתח חשמלי בחיפה. ארכיון
(קרדיט: נוגה צנטר רשות הטבע והגנים )
"כשגם L21 מתה היה משבר. ליגאל בא לומר 'אני לא יכול יותר'. והוא לא היה היחיד. מקבלים המון סטירות. כל עוף כזה, אלה מאמצים של שנים. למרות שאנחנו נותנים מספרים ולא שמות, אנחנו לא כאלה קרים. יש שבירות ויש דמעות וכעס ורצון לנתץ ולשבר. כי לפעמים אתה לא רואה את השינוי שקורה".
כיום מונה אוכלוסיית הנשרים בצפון כ-41 נשרים, 11 זוגות מקננים. ההרעלות מהוות את הגורם העיקרי להתמעטות הנשרים, וגם בעשור האחרון התרחשו אירועי הרעלה שגבו את חיי עשרות מהם.
"יכול להיות", אומר הצופה", "וזו דעתי האישית בלבד, שאגיד: 'חבר'ה, בישראל 2022 אנחנו לא יודעים למזער את השימוש בחומרי הדברה ולבקר אותו, לא יודעים ליישם רגולציה של מי קונה ומי משתמש ולהעמיד לדין את העברייניים – צריך לעצור את שחרור הנשרים'. אני עוד לא שם. אבל בעקבות ההרעלה של אוקטובר האחרון זה עבר לי בראש. ובכל זאת אנחנו ממשיכים – כי אנחנו אופטימיסטים חסרי תקנה".
