עוד הוכחה לסכנת המינים הפולשים: מחקר חדש מגלה כי העכביש מסוג האלמנה החומה, שהתגלה בתל-אביב בשנות ה-80 של המאה הקודמת ופלש בהמשך לנגב - מתרבה שם בקצב עצום ובכך מסכן את המערך האקולוגי. כדי לנסות למנוע את התרבות העכביש, קבוצת חוקרות מאוניברסיטת בן גוריון בנגב מנסות לפענח את סוד ההצלחה של העכבישים הפולשים מרובי הרגליים. מה מאפשר למינים פולשים להתפשט ולשגשג הרחק מבית הגידול הטבעי שלהם?
בני אדם ממשיכים להעביר מינים לסביבות חדשות, הן בכוונה והן שלא בכוונה תחילה, מה שעלול לגרום לנזק אקולוגי וכלכלי. עם זאת, עדיין חסר ידע על התכונות שמאפשרות למינים אלו לשגשג ולהתפשט למקומות חדשים. עכביש האלמנה החומה (או בשמו המדעי Latrodectus geometricus), הוא מין פולש בעל ארס, שבו הוא משתמש כדי להרוג את טרפו ולהגן על עצמו.
מקור האלמנה החומה ככל הנראה מדרום אפריקה, ומאז שנות ה-30 של המאה ה-20 העכביש מתפשט לאזורים רבים ברחבי העולם, כולל לישראל, בעיקר באמצעות תיווך אנושי. עקיצת העכביש כואבת מאוד, אך לרוב אינה מסוכנת לבני אדם. בנוסף, העכביש אינו תוקפני ולרוב נמנע מלנשוך בני אדם.
חוקרות המחלקה לאקולוגיה מדברית במכונים לחקר המדבר של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, ביקשו לדעת מדוע העכביש החום מצליח לשגשג. החוקרת ד"ר מוניקה מאורי, פוסט דוקטורנטית במעבדתה של פרופ' מיכל סגולי ושל פרופ' יעל לובין, בחנה את דרך ההתפשטות שלו. נמצא כי עכבישוני האלמנה החומה הפולשים בנגב, משחררים קורים הנתפסים ברוח ומאפשרים תפוצה למרחקים, ואת זה הם בטווח רחב של תנאים, בחום ובקור, ביום ובלילה וברוחות חזקות וחלשות. זאת בניגוד לעכבישים זאבניים.
במחקר נוסף בדקו פרופ' לובין וד"ר מאורי, בשיתוף חוקרים מחו"ל, את התכונות של האוכלוסיות הפולשות בישראל ובארצות הברית. "ציפינו למצוא שעכבישי אלמנה חומה בחזית הפלישה יראו התנהגות, גודל גוף ומספר צאצאים שונה מעכבישים באוכלוסיות מבוססות יותר", אמרה ד"ר מאורי. בישראל נמצא שאוכלוסיות עכבישים חדשות, כמו בירוחם ושדה בוקר, לעכבישים הייתה יותר נטיה להפיץ את עצמם לעומת אוכלוסיות ותיקות בתל אביב ובבאר שבע.
פרופ' סגולי ציינה כי "האוכלוסיות המבוססות נמצאות במרכז הארץ, ומשם הן הגיעו דרומה בתחילת שנות ה-2000. לאוכלוסיות בחזית הפלישה הייתה נטיה להראות התנהגות הקשורה בהפצה". כך, במחקר מבוקר ראו החוקרות כי העכבישונים הראו יותר "התלהבות" לטפס ולשלוח קורים. כלומר, פוטנציאל ההפצה שלהם היה נרחב יותר.
החוקרות בדקו שם את היתרונות של העכביש הפולש על פני מיני האלמנות המקומיים. הן גילו כי צרעה טפילית, שתוקפת את פקעות הביצים של האלמנה החומה, כך שמתוכם מגיחות צרעות במקום עכבישונים, מעדיפה לתקוף את המין המקומי, האלמנה הלבנה, על פני המין הפולש. סיבה אפשרית לההעדפה הזו, היא העובדה שהאלמנה החומה טווה שכבת הגנה נוספת בצורת קוצים על פקעות הביצים שלה, דבר שמקשה על הצרעה להטיל את הביצים שלה באלה של העכבישה, דבר שמגן על העכבישונים שטרם בקעו. החוקרות אומרות כי ההתנהגות הזו עשויה להסביר את ההתפשטות המהירה של האלמנה החומה ברחבי העולם.
