לאחרונה צוין ברחבי העולם יום איכות הסביבה העולמי. מדובר במועד שנוסד על ידי האו"ם בשנות ה-70 והפך מאז לבמה הגלובלית המרכזית להעלאת מודעות, אלא שהדיון הציבורי סביבו נוטה להתרכז כמעט תמיד בצמצום פלסטיק חד-פעמי, ניקוי חופים או מעבר לאנרגיה מתחדשת. בזמן שאנחנו מתמקדים בארובות ובכלי רכב, המציאות בשדות חושפת שהגידול החקלאי המוביל בעולם כיום מבחינת מסה אינו ירק, פרי או דגן מזין, אלא דווקא קני סוכר, המהווים לבדם כחמישית מכלל התוצרת החקלאית הגלובלית.
העמסת קני סוכר בהודו
(צילום: Rajendra Jadhav/Reuters)
כדי לספק את תעשיית הסוכר הגלובלית, מערכת המזון העולמית הסבה שטחי טבע אדירים ומערכות אקולוגיות שלמות לטובת ייצור המוני של קלוריות ריקות - מהלך שפגע אנושות בביטחון התזונתי של מיליוני בני אדם. מדובר במנגנון מעוות שמצד אחד מניע את מגפת ההשמנה, מחלות הלב והסוכרת העולמית, ומצד שני גובה מכדור הארץ מחיר סביבתי חסר תקדים בדמות ביאור יערות גשם נרחבים, השמדת בתי גידול טבעיים וזיהום אקוויפרים ומקורות מים מתוקים.
איך לשנות את המצב?
לצד הפגיעה בבריאות הציבור, גידולי הסוכר גובים מחיר סביבתי כבד. הם מנוהלים כתרבויות חד-זניות (מונוקולטורות) – שטחי עתק עצומים המוקדשים לגידול של זן צמחי אחד בלבד לאורך שנים. כדי לפנות מקום לשדות הענק האלו, נערך ביאור יערות נרחב שמחריב בתי גידול טבעיים ופוגע אנושות במגוון הביולוגי. בנוסף, הגידול החד-זני והאינטנסיבי הזה שוחק לחלוטין את האדמה, מה שמאלץ את החקלאים להשתמש בכמויות אדירות של דשנים וחומרי ריסוס כימיים, שאחר כך נשטפים ומזהמות את מקורות המים ברחבי העולם.
אל מול הנזקים האלו, מחקר פורץ דרך מציע כעת מודל לשינוי המערכת. מחקר שפורסם בשנת 2024 בכתב העת PNAS וזכה לאחרונה בפרס הבינלאומי היוקרתי, פרס כדור הארץ של פרונטירס (Frontiers Planet Prize), מציע מודל לשינוי המערכת הזו. מוביל המחקר הוא פרופ' אלון שפון, ראש התוכנית הבינלאומית וראש התוכנית לתואר שני ללא תזה בבית הספר החדש לסביבה באוניברסיטת תל אביב. לפי ממצאי החוקרים, הפחתת צריכת הסוכר העולמית ל-5% בלבד מסך הקלוריות, בהתאם להמלצות ארגוני הבריאות, תפנה כ-100 מיליון דונם של שטחים חקלאיים.
שדה של קני סוכר
(צילום: malik965/Shutterstock)
קציר קני סוכר בברזיל
(צילום: Andre Penner/AP)
"המחשבה מאחורי הפחתת צריכת הסוכר לרמות המומלצות, מהלך שיוביל להטבות בריאותיות משמעותיות, היא לקבל בחזרה כ-100 מיליון דונם בעיקר באזורים הטרופיים", מסביר פרופ' שפון. "את השטחים הללו ניתן להפנות לטובת החזרת השטחים לטבע או לשימוש יעיל אחר עבור האנושות, כמו מעבר לחקלאות מזינה. מדובר כאן בהזדמנות נדירה לרווח משולש: תזונתי, סביבתי וחברתי".
פירות, ירקות או פלסטיק מתכלה
המחקר מציע מפת דרכים לניצול הקרקעות שיתפנו, במטרה להאכיל את האוכלוסייה הצומחת ולשמור על כדור הארץ במקביל. כיוון מרכזי אחד הוא הסבת הקרקעות לגידול פירות, ירקות וקטניות באזורים הסובלים מחוסר ביטחון תזונתי, או לחלופין – השבתן למצבן הטבעי כדי לספוח פחמן דו-חמצני מהאטמוספירה, מהלך שיסייע בבלימת משבר האקלים ובשיקום המערכות האקולוגיות שנפגעו.
במקביל, החוקרים מציעים שימוש מושכל בסוכר הקיים, אך לא כמוצר מזון. במקום להשבית את פרנסת החקלאים, ניתן להפנות את התוצרת כחומר גלם לתעשיות מקיימות, כמו מצע גידול לחלבון מיקרוביאלי המשמש לתחליפי בשר, או לייצור פלסטיק מתכלה (ביו-פלסטיק).
הכנת שטח חקלאי לקראת שתילת קני סוכר בברזיל
(צילום: Andre Penner/AP)
שדה של קני סוכר
(צילום: DwiApriyanto91/Shutterstock)
השינוי שנדרש מהאקדמיה
פתרון בעיות מורכבות מסוג זה, המפגיש בין בריאות הציבור, כלכלה חקלאית, ביוטכנולוגיה ומערכות אקולוגיות, מחייב לפי החוקרים שינוי תפיסה עמוק גם בתוך מוסדות המחקר. אי אפשר לפתור את משבר המזון והאקלים דרך מחקר מבודד בכלכלה או באקולוגיה לבדן.
קני סוכר, לצד התוצר הסופי שהופק מהם
(צילום: Luis Echeverri Urrea/Shutterstock)
קני סוכר שנקצרו בתאילנד
(צילום: Jorge Silva/Reuters)
ההצלחה של מחקרים מסוג זה מוכיחה כי האתגרים של המאה ה-21 דורשים מרחבי מחקר והוראה רב-תחומיים. מוסדות אקדמיים הופכים לחממות שמחברות מומחים, חוקרים וסטודנטים מדיסציפלינות שונות סביב בעיה אחת משותפת. המטרה היא כבר לא רק לייצר ידע תיאורטי מנותק, אלא להכשיר את דור המנהיגים והחוקרים הבא בכלים משולבים, כדי לייצר פתרונות ישימים בשטח שישנו את פני התעשייה והמדיניות.
בסופו של דבר, החזרת האיזון למערכת המזון היא לא רעיון תיאורטי – היא תנאי לקיום שלנו כאן. יום איכות הסביבה העולמי הוא ההזדמנות לבחון מחדש לא רק את הפעולות היומיומיות המוכרות לנו, אלא את האופן שבו מערכת המזון הגלובלית מעצבת ומנצלת את משאבי כדור הארץ.
אורי באום, בית הספר החדש למדעי הסביבה באוניברסיטת תל אביב
