למי שלא האמין עד כה, השנה האחרונה הוכיחה שוב, הלכה למעשה, משבר האקלים כבר כאן ועכשיו. והדרך העיקרית להתמודד עם המצב היא לשנות הרגלים: הרגלי חשיבה והרגלי פעולה, הרגלי צריכה והרגלי זריקה ואפילו הרגלים תרבותיים ודתיים.
השנה החולפת הציגה כיצד שינויי האקלים העולמיים משפיעים על מזג האוויר המקומי ועל חיינו. בנובמבר האחרון, רגע לפני החורף, נרשם בזכרון יעקב שיא כל הזמנים בכמות הגשם שיורדת בזמן קצר ובמקום אחד בישראל – 196 מילימטר גשם שניתחו ארצה בארבע שעות. הגשם החזק גרם להצפות, פינויי של תושבים, חסימות כבישים והרס תשתיות ורכוש.
ההצפות בנובמבר
( צילום: מורן פלד)
למרות השיא הזה, ועוד כמה אירועי גשם קיצוניים ונקודתיים בזמן ובמקום, החורף האחרון היה שחון במיוחד, בכל הארץ ובפרט ברמת הגולן. על פי השירות המטאורולוגי, בצפון רמת הגולן נמדדו כ-30% מהמשקעים הממוצעים לשנה, הכמויות הנמוכות ביותר שנמדדו עד כה. המשמעות היא שמדובר בבצורת עמוקה, ושמאגרי המים שמתמלאים בחורף ומשמשים להשקיה בקיץ נתרו ריקים, וכל אלו ישפיעו על המחירים של התוצרת החקלאית.
בשלהי החורף, בסוף פברואר, רשות המים עדכנה שבפעם הראשונה ב-100 השנים האחרונות חלה ירידה במפלס הכנרת בפברואר. במהלך החודשים פברואר ומרץ נרשמה גם ירידה יומית במפלס הכנרת, לראשונה מאז תחילת המדידות של המפלס. גם זרימת המים השנתית בירדן הייתה הנמוכה שנמדדה אי פעם, ומאגרי מי התהום התדלדלו ומתקרבים לקו האדום.
לכל אלו יש השפעה הרסנית על המגוון הביולוגי והמערכות האקולוגיות שתומכות בקיום חיינו. יש להם גם השלכות כלכליות וחברתיות, למשל הגברת השימוש במים מותפלים לשתייה ובחקלאות, שאין בהם את כל המינרלים החיוניים לגופנו ושהפקתם כרוכה בפליטת מזהמי אוויר וגזי חממה, וגם פגיעה בתיירות בצפון בקיץ הקרוב.
בחודש אפריל מזג האוויר נע כמטוטלת בין שרבים וגלי חום לגשמים והצפות, כשלפעמים הפרש הטמפרטורה בין יום ליום עמד על 15 מעלות, תופעה שמשפיעה באופן שלילי על המערכות בגוף שלנו. בסופו של החודש פקדו אותנו סופת חול ורוחות עזות, ובחסות היובש, החום והרוחות התפשטה שריפת ענק בהרי ירושלים, שכילתה מעל 20,000 דונם יער והובילה לסגירת כבישים ופינוי תושבים, להרג של בעלי חיים רבים ולשיבוש כל אירועי יום העצמאות. כל זאת לפני שהגענו לגלי החום המתמשכים של הקיץ.
אפשר לומר ש"הכול זה מלמעלה", ובאופן מילולי זה לא רחוק מהמציאות. אבל בפועל לא מדובר ביד אלוהים או בגזרת גורל, כי למעשה הכל בידנו. כמו בבומרנג שיצא משיווי משקל, העובדה שאנחנו ממשיכים לצרוך, לזרוק ולפלוט גזי חממה במגזרי המזון, הביגוד, האנרגיה והתחבורה, היא זו שמניעה את משבר האקלים. לכן צמצום בזבוז המזון והקנייה של פרטי אופנה כמעט חד פעמיים ומעבר לאנרגיה מתחדשת ולתחבורה חשמלית וציבורית, יכולים להפוך את הקערה על פיה.
בשבוע הבא נציין את ל"ג בעומר, וזו גם הזדמנות להוביל שינויי אמיתי, לזנוח את המדורות ולייצר פעילות ערכית ומהנה אחרת ברוח החג. בכל שנה ל"ג בעומר מאופיין בקפיצה חדה בזיהום האוויר, עד כפי 20 מהממוצע ביום בהיר, כשהעשן שנפלט מהמדורות מכיל רמות גבוהות של גזים רעילים ומסרטנים וחלקיקים נשימים, אפילו יותר מתחנות כוח ורכבים מונעי דלקים נוזליים, וכל זה בגובה האף והרחוב. שריפת עצים ואחרים כרוכה גם בפליטות פחמן דו חמצני, שהוא גז חממה, ומניעות שוב את משבר האקלים. לצד אלו יש סכנה משמעותית שהאש מהמדורות תזלוג ותוביל שוב לשרפות ענק.
פרופ' עדי וולפסוןצילום: דודו גרינשפןאנחנו לא צריכים את התחזיות כדי לדעת שהקיץ הקרוב יהיה חם, אך לפי השירות המטאורולוגי בישראל הוא צפוי להיות, באופן "מפתיע", חם מהרגיל. אך במקום להתכנס בחדר הממוזג ולהוריד את הטמפרטורה בשלט בעוד כמה מעלות – פעולות ששוב תורמות לליבוי משבר האקלים, אנחנו חייבים כולנו: הציבור הרחב, נבחרי הציבור וראשי המשק, לחשוב אחרת, לפעול אחרת ובעיקר לשנות הרגלים. ושלא תגידו שאף אחד לא משך בדש מעילכם.
פרופ' עדי וולפסון הוא ראש המסלול לתואר שני בהנדסה ירוקה במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספרים "המשבר הגדול – עידן האדם: בין מבט מקרוסקופי למבט מיקרוסקופי" (פרדס, 2023) ו"צריך לקיים – אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).
