מול חופי הגליל, במים העמוקים שבין עכו לנהריה, מתחבאת שונית עצומה ומרשימה המכונה רכס בוסתן הגליל. מדובר במערכת אקולוגית חשובה לחופי הים התיכון הישראלי וכעת נמצאת בתהליכים של הכרה בה כשמורת טבע.
"אנחנו יודעים לא מעט על התהליכים שמעצבים שוניות רדודות, כמו אלו בשונית באילת, אבל אנחנו יודעים הרבה פחות על מה מעצב שוניות במים עמוקים, ועל אחת כמה וכמה בים התיכון", אמר ד"ר אור ביאליק, חוקר בכיר במכון לחקר ימים ואגמים. "היצור הנפוץ ביותר שבונה את השונית הוא אצה גירנית (אצה המייצרת קרום מגיר). השוניות האלה נמצאות יותר עמוק במים, באזור עם מעט אור, שנקרא האיזור המזופוטי".
"עד לפני שנים ספורות ממש, כמעט שלא היה ניתן לעשות מחקר בסביבות כאלו", אמר פרופ' איציק מקובסקי, ראש המעבדה לחקר הים העמוק והכלים תת ימיים באוניברסיטת חיפה. "מה שהיית יכול לחקור, היה מאוד נקודתי. רכס בוסתן הגליל נמצא בעומקי מים של 30 עד 60 מטר. אלה כבר עומקים של צלילה טכנית. זה עומק מסוכן שמצריך ציוד מיוחד, ואי אפשר להישאר בעומק הזה הרבה זמן. הרכס עצמו ענק, כמעט שניים וחצי קילומטר רוחב ושישה קילומטר אורך. בעבר, סקר מקיף שכזה היה מאוד מורכב, ממושך, ויקר, אבל עם הכלים האוטונומיים שיש לנו עכשיו, זה אפשרי".
בשנים האחרונות אוניברסיטת חיפה השקיעה בפיתוח מערכת כלים ייחודית למחקר בים העמוק הכוללים את הרובוט התת-ימי המונחה מרחוק "יונה", ושני רובוטים אוטונומים - צוללות בלתי מאויישות.
אחד מהם, "סנפיר", כלי דמוי טורפדו באורך שישה מטרים, שימש במחקר הנוכחי. "כוח העל האמיתי של סנפיר הוא הסונר שלו", סיפר פרופ' מקובסקי, "עם הסונר הזה אנחנו יכולים לצלם, אבל עם גלי קול, את קרקעית הים על פני שטח די גדול. וכך לבנות תמונה (הדמאה, כמו תמונת מכ"ם) מאוד מפורטת של הקרקעית בתוך שעות ספורות".
לדברי ד"ר ביאליק, "כיום, עם שינויי האקלים זאת סביבה שאנחנו חייבים להקדיש לה יותר מחקר. ככל שפני הים מתחממים עם שינויי אקלים, תהיה תנועה של בעלי חיים וצמחיה לעומק, ולשוניות העמוקות האלו יש פוטנציאל להיות המקום שבו ימצאו מחסה וינצלו מהכחדה".
