הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) פרסמה השבוע את דוח מדדי קיימות ההון בישראל לשנת 2024. מדובר במערכת מדדים שבוחנת האם מדינת ישראל שומרת לאורך זמן על הנכסים, שעליהם נשענת איכות החיים של הדורות הנוכחיים והבאים. המדדים הללו נבחרו במטרה שלא למדוד רק את התוצר הלאומי הגולמי, שמגלם צמיחה כלכלית ובעיקר צריכה, אלא גם את האופן שבו המדינה שומרת או מכלה את ההון טבעי – משאבי טבע, שטחים פתוחים, מגוון ביולוגי, איכות אוויר ומים, פליטות גזי חממה ועוד; הון אנושי - השכלה, בריאות, תעסוקה ועוד; הון חברתי - אמון בין אנשים, התנדבות, ביטחון אישי, לכידות חברתית וכדומה; והון כלכלי - תשתיות, מבנים, השקעות, חדשנות, הון פיננסי ופריון.
יעדים אלו, שמתכתבים עם יעדי הפיתוח בר-קיימא של האו"ם (SDGs), יכולים לתת לממשלה, לרשויות המקומיות ולציבור הרחב תמונה כיצד ישראל מתקדמת לעבר פיתוח בר-קיימא. לפי הלמ"ס, "מתוך כ-100 מדדים בסך הכל ב-47% חלה מגמת שיפור, ב-25% מגמת הרעה וב-28% מהמדדים לא חל שינוי מובהק". בתוך כך בהון טבעי חל שיפור ב-38.5% מהמדדים, בעוד שב-30.8% חלה הרעה. אבל אם בודקים פנימה ולעומק את המספרים מגלים שבמקרה של ההון הטבעי מצבנו בכי רע.
זיהום בחוף זמיר בחיפה, השבוע
(צילום: איתן גליקמן)
ההון הטבעי במדדים מתבטא במשאבי הטבע: קרקע ומחצבים, מערכות אקולוגיות, מים, אוויר ואקלים, ובאופן שאנחנו שומרים או מפרים אותם. במדד המגוון הביולוגי, שמכמת את כמות השטח הטבעי, את השונות שלו, את רציפותו ואת מצב המינים באזורים שונים בישראל - מהחורש הים-תיכוני, דרך החופים ועד למישורי הלס – נרשמה ירידה כמעט בכל המדדים בשנה האחרונה וכך גם בעשור האחרון. החריג היחיד הוא מצב המינים, כלומר מספר המינים וגודל האוכלוסיות שלהם. המשמעות היא שהטבע בישראל הולך ונדחק ונעלם, וכי השירותים שהמערכת האקולוגית מספקת כדי לשמור ולחדש את משאבי הטבע הולכים ונפגעים. זה קורה בשל בנייה מואצת ובשל זיהום קרקעות, מקורות מים ואוויר, אך גם בשל פליטות גזי חממה שגורמות לשינויי אקלים.
כשמגעים להיבטי איכות אוויר ואקלים - המדדים, שמתייחסים רק לחלק מהמזהמים, מתמקדים בבחינת החריגות השנתיות מערך היעד הקבוע בחוק אוויר נקי ומגלם את הערך הבריאותי, שגם מומלץ על ידי ארגון הבריאות העולמי לריכוזי כל אחד מהמזהמים באוויר. המגמה לאורך השנים היא ירידה בעוצמת החריגות במזהמים מרכזיים שאופייניים לשרפת דלקים בתחבורה ובתחנות כוח, כגון חלקיקים קטנים מ-2.5 מיקרון (PM2.5) וחנקן דו-חמצני (NO2), אבל עדיין אנחנו חורגים מערכי היעד כמעט בכל יום. וכפי שמצוין בדוח הלמ"ס "בשנת 2024, ברמה הארצית וכן בשקלול הערים הגדולות (המונות 100,000 תושבים ויותר) נצפו חריגות ניכרות מערך היעד בכל המזהמים הנכללים במדד. חריגות גבוהות במיוחד נצפו בחשיפה לחלקיקים (,PM2.5) - עד יותר מפי 3 מערך היעד".
פרופ' עדי וולפסוןצילום: דוד גרינשפןבהיבט של משאבי אנרגיה ואנרגיה מתחדשת, נמדדה עליה מתמדת, כלומר שיפור מתמיד, בחלקה של האנרגיה המתחדשת מתוך סך ייצור החשמל. אבל, כפי שמצוין בדוח, "הוא עדיין נמוך משמעותי ממוצע ה- OECD ומכל מדינות ה-OECD (פרט לדרום קוריאה)". המשמעות היא שלמרות השיפור, שמשפר גם את ביצועי המדדים הלאומיים לקיימות, שיעור ייצור החשמל מאנרגיה מתחדשת ובעיקר סולארית בשנת 2024 עמד על כ-13%, פחות מחצי מזה של מממוצע מדינות ה-OECD (30%) במדינה שטופת שמש כמו ישראל, וגם מתחת ליעדי המתחדשות של הממשלה. אז עוד שיפור כזה ואבדנו.
בהתייחס לאקלים, המדדים מראים על עלייה של כ-2 מעלות בטמפרטורה הממוצעת ובטמפרטורות המקסימום והמינימום מאז שנת 2000. גם פיזור הגשמים השתנה ואיתו תקופות היובש ועוצמות הגשם. באספקת אנרגיה לנפש ובפליטות גזי חממה אנחנו די יציבים, למרות הצורך העולמי להפחית פליטות, ובמדד שמודד את עתודות הפוספט, האשלג וכד', כן יש מדד כזה, בטח לא תתפלאו לשמוע שהנתונים מעודכנים לשנת 2018 בלבד. מעניין אם הוא נספר בין המדדים שהשתפרו או בין אלו שנגרעו? דרך אגב, הדוח חסר מאוד מדדים חברתיים ובריאותיים שקשורים בנגישות לאמצעי קירור בקיץ הרותח או לתחלואה ותמותה מזיהום אוויר או מגלי חום, למשל.
נתוני הלמ"ס לגבי ההון הטבעי והסביבתי בישראל מציגים את מה שידענו, ממשלות ישראל לדורותיהן מזניחות את הטבע, את איכות הסביבה ואת בריאות הציבור ומקדמות פיתוח שאינו בר-קיימא. האם יש סיכוי שהפעם בבחירות נבחר גם ירוק? מסופקני!
פרופ' עדי וולפסון הוא ראש המסלול לתואר שני בהנדסה ירוקה במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספרים "המשבר הגדול – עידן האדם: בין מבט מקרוסקופי למבט מיקרוסקופי" ו"צריך לקיים – אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד"
