דרכו של עירא עקיבא (49) אל עולם הצילום הייתה הפוכה מהמקובל: הטבע היה שם תמיד, עוד הרבה לפני המצלמה. כבר בגיל ארבע הביא לאימו נדל ארסי בתוך קופסת שימורים, כשהוא מרגיע אותה שהוא "מלטף אותו רק עם מקל".
עירא גדל ביישוב נווה צוף, אזור שופע טבע שזימן לו מפגשים עם בעלי חיים רבים - מצבים, לטאות ונחשים ועד השתתפות בחוגי צפרות. "את הלחם היבש שנשאר, אימי הייתה זורקת דרך חלון המטבח לגינה ואנו הילדים, היינו מזהים את הציפורים שבאות לנשנש אותו", הוא מספר.
את הקשר הראשון לצילום פיתח באופן עקיף. בסביבות גיל 9-8 החל לאסוף חרקים ולשמור אותם בקופסאות ריקות של סרטי צילום בארון הבגדים, מה שהוביל לכך שמאז אימו לא פתחה את הארון והוא היה האחראי הבלעדי לסדרו.
עירא גזר כתבות על נמרים וחיות בר, היה מנוי לירחוני החברה להגנת הטבע "פשוש" ו"סלעית", שהיו מיועדים לקהל הקוראים הצעיר, ותלה בחדרו פוסטרים שצילמו יוסי אשבול ואייל ברטוב. כילד, אהב עופות דורסים ולכן התכתב עם פרופ' יוסי לשם, שהיה באותם ימים ממקימי בית ספר שדה הר גילה – דמות שהפכה לאחד מגיבורי ילדותו.
לאחר הצבא טייל בדרום אמריקה ובמזרח אפריקה וצילם במצלמות חובבניות. במהלך לימודי ביולוגיה באוניברסיטה, הדריך טיולים והחל לצלם בעלי חיים עם מצלמת DSLR בסיסית.
בהמשך, החל לימודים לתואר שני בזואולוגיה ואקולוגיה, במהלכם חקר צרעה טפילית התוקפת זחלי עש הטבק, והתחיל להדריך בספארי ברמת גן. "אני תמיד אומר לילדים שלי בגאווה שאבא חרג'וקולוג מוסמך", מספר עירא בחיוך.
הוא נשוי למירית ואב לנגה (15), גלעד (13) ורוני (10). יחד מתגוררת המשפחה ביישוב לשם. לפני כשלוש שנים, החליט לשוב לאהבתו הגדולה – צילום טבע – ולעשות זאת באופן מקצועי. מה שמניע אותו הוא הרצון להבין התנהגות, לזהות התאמות סביבתיות ולספר את הסיפור שמאחורי בעלי החיים.
לפני כשנתיים החל קורס גששות שנתי, חודש לפני פרוץ המלחמה. "זה היה אוויר לנשימה", הוא מתאר. בקורס למד לזהות עקבות, להבין דגמי הליכה, לזהות מצבי מנוסה או שיחור מזון (כינוי לכלל ההתנהגויות הקשורות בחיפוש ואיסוף מזון, ציד ואכילה בבעלי חיים) ולקרוא את הסיפור שהשאירה החיה בשטח.
עירא מעביר את אהבת הטבע גם לילדיו. מדי קיץ הוא יוצא איתם לסיורים, לחיפוש חרקים, זוחלים ויונקים – בעוד אשתו תומכת מרחוק. הוא אוהב לצלם בעלי חיים מכל הסוגים, אך גם בעל חיבה מיוחדת שמורה לחרקים, פרוקי רגליים וזוחלים – האהבה הראשונה שלו, אותם הוא מצלם עם עדשת מאקרו 100 מ"מ של קנון.
לדבריו, התכונה החשובה ביותר של צלם טבע היא להכיר את מחזור החיים של בעלי החיים שהוא מחפש לצלם, לדעת מתי לחפש התנהגות מסוימת ולחזור שוב ושוב לשטח. לדבריו, הסבלנות היא המפתח. עירא מחפש תמונות שמספרות סיפור, עם עדיפות להתנהגות. "זה מרתק בעיני, ולדעתי זה מה שיגרום לאנשים להתחבר לטבע וכך לרצות לשמור עליו, דרך הסיפור".
11 צפייה בגלריה
צב יבשה מדברי — מין נכחד־למחצה, המצולם עם סביבתו החולית ועם העקבות שהוא מותיר
(צילום: עירא עקיבא)
עירא שם דגש גם על בעלי חיים בסכנת הכחדה, מפני שהוא מאמין שאנשים שיראו תמונה של בעל חיים בסכנת הכחדה או בית גידול בסכנת השמדה, יוכלו להיקשר לסיפור בצורה רגשית וירתמו למאבק לשמור על הסביבה הטבעית. חשוב לו לתעד גם בתי גידול בסכנת הריסה, כמו עמק הצבאים בחבל מודיעין, שם תיעד במצלמתו את העכבישים מסוג הגלגלנית הקשוטה והארזית.
התחביב דורש השכמה בשעה מוקדמת, לעיתים ב-3:00 לפנות בוקר. אחד הסיפורים הזכורים לעירא התרחש כשיצא לצלם חרקים בזריחה בעמק הצבאים של חבל מודיעין. כשישב בתוך סבך על מנת לצלם את בעלי החיים בגובה העיניים, הוא נתקל בחיילים שחשבו שהוא הסתנן דרך גדר ההפרדה הסמוכה והחלו בנוהל מעצר חשוד.
"מיד התרוממתי וצעקתי להם בחזרה שאני ישראלי והכל בסדר. מסתבר שהמקום ממש נושק לגדר ההפרדה ויש הרבה מסתננים דרך היער בעמק הצבאים", הוא סיפר.
11 צפייה בגלריה
גיטרן, דג סחוס בסכנת הכחדה חמורה שקיבל את שמו בגלל שצורתו דומה לגיטרה
(צילום: עירא עקיבא)
כחובב טבע מושבע, עירא מקדיש תשומת לב גם לגינה הביתית שהוא מטפל בה לבדו. השנה התברכה הגינה בשלושה מיני ציפורים שבחרו לקנן בה: בולבול בצמרת עץ הלימון, צוצלת בעץ הרימון וזוג צופיות שמלווה את המשפחה דרך קבע. היחידים שלא הגיעו, למרות כל המאמצים, הם הירגזים – עבורם תלה עירא תיבת קינון, אך זו השנה השנייה שהם מחליטים לדלג על גינת ביתו.
בכל שבת הוא יוצא לגינה לסיבוב בדיקה שגרתי: מתבונן בפריחה, בעצים, במזיקים (אם ישנם), ובעיקר נהנה מהשקט. הגינה היא גם ביתם של שני חרדונים שהפכו לדיירים קבועים. מכוחו של הרגל, הצליח עירא לאתר את קיני הבולבול והצוצלת, בזכות מקבצי הלשלשת על העלים שמתחתיהם ותצפית איטית וסבלנית.
הצופיות, לעומתן, חזרו זו הפעם השלישית לקנן בגינה. הן החלו לבנות קן על עץ האבוקדו ולאחר כמה ימים פירקו אותו. תחילה, עירא נעצב על כך, אך בחלוף שבועיים הוא גילה לשמחתו שהצופיות העתיקו את הקן לענף שקט יותר על אותו העץ. הוא עקב אחריהן במשך כל תקופת הקינון, תוך שהוא מתעד את התהליך בעדשת 70-200 מ"מ מהירה ובהירה.
מתוך הלמידה וההיכרות עם ההתנהגות, הוא גם שם לב לשינוי בקולות: הצופיות החלו להשמיע קריאות שונות מהרגיל. כשהתיישב להתבונן, גילה שהן מגיבות לנוכחות זוג צופיות נוסף שנכנס לגינה. הצופיות "שלו" השמיעו קולות איום, ועפו במרדף מהיר ומדויק בין הענפים – מחזה שהתרחש כמה פעמים באותו יום, וכל פעם סחף אותו מחדש. בעונות הנדידה זוכה עירא גם לביקורים מזדמנים של מיני נודדים, עוד בונוס קטן שהגינה מעניקה לו בין צילום לצילום.
אחת התמונות האהובות על עירא היא תמונה שבה נראית נקרית מאכילה את הפרחון שלה. הצילום הזה משלב עבורו את כל מה שהוא אוהב בעבודה בשטח: התבוננות, הקשבה, סבלנות ובעיקר חיבור להתנהגות של בעלי החיים. באותו יום הוא הסתובב ביער וחיפש ציפורים. הפניית הקשב לציוץ הציפורים הובילה אותו לפתע לסדרת נקישות מוכרות. הוא החל לחפש את מקור הצליל, ובסופו של דבר איתר את הנקר – משימה לא פשוטה בתוך סבך העצים הצפוף. במשך דקות ארוכות המתין בסבלנות, עד שלפתע האם והפרחון נחתו על עץ קטום באזור פתוח יחסית. זה היה הרגע שחיכה לו, ואותו הצליח לתעד.
עירא לא הגיע לעולם הצילום דרך מסלול לימודים רשמי. את הצעד הראשון שלו בתחום עשה כשהצטרף לסדנת צילום טבע של הצלם שחר כהן בראש ציפור – מקום שהוא ממליץ עליו בחום לכל מי שמבקש להתחיל במסע. לצד זאת, חלק גדול מהידע שלו נבנה מצפייה בסרטוני הדרכה ביוטיוב, שם למד טכניקות רבות ממומחים ומדריכים בעלי שם.
למרות הניסיון שצבר, עירא ממשיך ללמוד ולהשתפר כל הזמן. מבחינתו, הדרך הטובה ביותר לרכוש מיומנות היא פשוט לצאת לשטח, לנסות, לטעות ולתרגל. את רוב זמנו הוא מצליח להקדיש לצילום בימי שישי ובחופשות. "הלוואי שהיה לי יותר זמן", הוא אומר בחיוך.
11 צפייה בגלריה
עכן חרטומים וחיפושית יקרונית מצרית עם המחושים היפים והגדולים שיושבת עליו
(צילום: עירא עקיבא)
כדי להיחשף למקומות חדשים ולשפר את עבודתו בשטח, עירא מצטרף בקביעות לסיורים של מועדון הצפרות הישראלי. בנוסף, השתתף בסיורים מודרכים עם אופק קירשנבאום, מיכה קורקוס וערן בנקר – מדריכים שהוא מעריך במיוחד על הידע והניסיון שלהם. אחד הסיורים הזכורים לו במיוחד היה בחולות הנגב עם אביעד בר, שם צילם כוח אפור שחולץ מבור על ידי אביעד ושוחרר בחזרה לטבע. הוא ממליץ בחום על כל המדריכים הללו, ומדגיש שהסיורים מתאימים לא רק לצלמים אלא גם לכל חובב טבע.
למרות גודלה הקטן של ישראל, עירא מזכיר שהמיקום הגיאוגרפי הייחודי שלה – מפגש בין שלוש יבשות – הופך אותה לעשירה במיוחד במגוון מינים. בישראל חיים כ-100 מיני יונקים (לעומת כ-200 בכל אירופה), כ-90 מיני זוחלים ובהם 41 מיני נחשים (באירופה כ-60). כמו כן, מצויה ישראל על אחד מצירי הנדידה המרכזיים בעולם, שכן בכל עונת מעבר חולפות מעלינו כחצי מיליארד ציפורים. כדי לעבוד בשטח מבלי להפריע לבעלי החיים, משתמש עירא ברשת הסוואה, בגד הסוואה ואוהל – כלים שמאפשרים לו להתקרב בצורה אתית וזהירה. "לחובבי וצלמי טבע יש מזל גדול. לא צריך לנסוע רחוק כדי להגשים חלום – הוא נמצא ממש בחצר האחורית שלנו. תמיד יש למה לצפות, ותמיד מחכות הפתעות", מסכם עירא עקיבא.
האגודה נוסדה על מנת לקדם את צילום הטבע בישראל. בין מטרותיה: עזרה בשימור המערכת האקולוגית בישראל, חינוך להכרה ושמירה על הטבע והסביבה והעלאת המודעות לנושאים סביבתיים בקרב צלמי הטבע וכלל האוכלוסייה.
האגודה הינה ארגון ללא מטרות רווח הנוסד מטעם צלמי הטבע ולמען צלמי הטבע וככזה נועד לאפשר לצלמי הטבע בארץ ללמוד ולהתפתח בדרך של הפריה הדדית, שיתוף, למידה, מפגשים משותפים והרצאות, תוך כדי העלאת קרנו של צילום הטבע בישראל, והגברת תרומתו לחברה ולשמירת הסביבה.
