במפגש הטיפולי הראשון שהנחיתי כפסיכולוגית קלינית צעירה אמר המטופל שלי משפט שנצרב בי: "כל פעם בפגישה עם פסיכולוג אני צריך להתחיל לספר שוב ושוב מאיפה מגיע הדיכאון שלי, והאמת שגם אני לא באמת יודע, ואז, אחרי כל זה, מתייחסים אל כולנו אותו הדבר, אבל כל אחד מאיתנו עולם ומלואו, וכשאנחנו הכי צריכים שיראו אותנו - אנחנו מתפספסים שוב ושוב".
המשפט הזה, פשוט ואמיתי, חידד לי עד כמה חשוב לזהות במדויק את מקורות הבריאות הנפשית של כל אדם, מהם הגורמים הספציפיים האפשריים לפגיעה בבריאותו הנפשית, ומה בדיוק עוזר לו להשתפר ולהרגיש טוב יותר. לכל אדם יש סיפור ייחודי, ולכן גם הטיפול היעיל ביותר בעבורו צריך להיות מותאם אליו, ולא לתבנית כללית.
איך הטכנולוגיה יכולה לסייע לנו לזהות את הסיפור הייחודי של כל אדם?
המפגש עם המטופל סקרן אותי וגרם לי לחפש אחר פתרונות במחקרים רב-תחומיים, שכוללים תובנות וכלים הן מתחום הפסיכולוגיה הקלינית והן מתחומי הטכנולוגיה. במעבדה לפסיכותרפיה באוניברסיטת חיפה מצאנו שדרך נתונים הנאספים מהטלפון הסלולרי ניתן לזקק "טביעת אצבע" אישית לכל אדם: אפשר ללמוד מהם מה הוביל אותו לסבול מדיכאון, מה מסייע לו בדרך להחלמה, איך נראית בריאות נפשית טובה בעבורו, ומה הדרך האפקטיבית ביותר להביאו לשם.
בכוחם של הנתונים האלה שנאספים מהטלפון הסלולרי ללמד אותנו על היבטים רבים מחיי היום-יום של המטופלים, כגון איכות השינה, רמת הפעילות הגופנית, דפוסי תקשורת עם הסביבה, דפוסי יציאה מהבית והתנהלות במרחב ואופן ההתנהלות ברשתות החברתיות. למשל, אנחנו בוחנים את בריאות הנפש שלהם בימים שבהם הם שהו זמן רב יותר בטבע, את התקשורת שלהם עם אחרים בימים האלה, באילו מילים ותיאורים הם השתמשו, איך הם ישנו בלילה ועוד.
הנתונים הנאספים מהטלפון הסלולרי, בהסכמה, בשקיפות ובאבטחה מלאה, מכונים "פנוטייפ דיגיטלי". הם מאפשרים לנו, לעיתים ברגע אחד, לחזור שנים אחורה באמצעות נתונים שנצטברו בטלפונים ובמדיה החברתית לאורך שנים, ולזהות דפוסים מתמשכים בחיי היום-יום שמספקים תובנות מותאמות אישית על הבריאות הנפשית של האדם. הם יכולים לסייע בזיהוי מצוקה בזמן אמת.
אם בעבר היינו מגלים הידרדרות אצל מטופל רק אחרי שהוא הגיע למשבר, היום ניתן לזהות סימנים מוקדמים הרבה לפני כן ולהציע עזרה מותאמת. לדוגמה, בעבור אנשים רבים פגיעה עקיבה בדפוסי השינה וירידה בטיב האינטראקציות החברתיות במדיה החברתית עשויות לסמן לנו שכדאי לבדוק בזהירות אם צריך להוסיף מפגש עם איש מקצוע, לשנות מינון תרופה למי שנוטלים תרופות או להכניס תרגול קצר שבעבר נמצא מועיל לאדם הספציפי. אצל אחרים סימנים אחרים יהיו אינדיקטיביים יותר. זה קריטי שנזהה את הסימנים הייחודיים לכל אדם שמצביעים על שינויים בבריאות הנפשית שלו ומופיעים הרבה לפני שהאדם מודע להתדרדרות במצבו הנפשי. זהו שינוי פרדיגמה: ממודל כללי שמחכה להופעת סימפטומים חמורים למודל אישי ומדויק שמאפשר התערבות מוקדמת ומניעה.
מתי רלוונטי להתחיל לדבר על הברית הטיפולית?
במחקר שפורסם לאחרונה מצאנו שכבר לפני הפגישה הראשונה קורה משהו חשוב אצל מטופלות ומטופלים: התקווה, החששות והציפיות לקראת הקשר עם המטפלים מראים תנודתיות והתנודות האלה מנבאות מה יקרה בהמשך. במחקר על מטופלים הלוקים בדיכאון קליני מצאנו שככל שיש עליה בציפייה לקשר טוב עם המטפלים עוד לפני המפגש הראשון גדולה יותר, כך הברית הטיפולית מתבססת מהר יותר לאורך הטיפול, והשיפור בדיכאון גדול יותר. זה נשמע כמעט לא הגיוני: איך אופי "הברית הטיפולית” יכול להיקבע, ואף להישתנות, עוד לפני שנפגשנו? אבל זה בדיוק העניין: מנגנוני שינוי אינם “נדלקים” רק עם תחילת הטיפול; לפעמים הם מתחילים לעבוד הרבה קודם, בתוך הראש והלב של המטופל.
ולכן עוד לפני הפגישה הטיפולית הראשונה כדאי לעצור ולשאול: מה אני מצפה שיקרה? מה מפחיד אותי? מה נותן לי תקווה? גם למטפלים יש כאן הזדמנות קריטית שלא כדאי להחמיצהּ: לשלוח מראש מידע קצר ומרגיע על אופי העבודה המשותפת, איך נראית פגישה ראשונה, ואיך בונים מטרות ביחד. צעדים קטנים כאלה יכולים להניע שינוי חיובי, עוד לפני שהמטופלים והמטפלים נפגשים לראשונה בחדר הטיפולים.
ומה הלאה? אנחנו מפתחים דרך נגישה ופרטית, בהסכמה ובאבטחה מלאה, לזהות אותות עדינים מהטלפון שמרמזים על שינוי בציפיות לקראת הטיפול. אם נזהה ירידה בתקווה ובציפיות עוד לפני הפגישה הראשונה, נוכל לשלוח למטופלים מסר קצר ומרגיע. המסר יכלול, למשל, הסבר פשוט על מה צפוי בפגישה הראשונה, הדגשה שהמפגש נועד להיכרות ולחשיבה משותפת, והזמנה להביא לפגישה גם חששות, ספקות או שאלות, כחלק טבעי ולגיטימי מתהליך טיפולי. מטרת המסר אינה “לפתור” קשיים מראש, אלא להפחית אי־וודאות ודאגה בשלב מוקדם, ולסייע למטופלים להגיע למפגש הראשון עם תחושת ביטחון, פתיחות ושותפות רבה יותר. כך ניתן להתחיל לבנות את הקשר הטיפולי עוד לפני הכניסה לחדר הטיפולים, באופן עדין, מכבד ומותאם אישית, הבנוי על ממצאי מחקרים מדעיים.
המעבדה לפסיכותרפיה באוניברסיטת חיפה
המשמעות רחבה בהרבה מההזדמנות לשפר את האפקטיביות של טיפולים הניתנים בקליניקה זו או אחרת: אם נצליח ליישם את הגישה הזו בקנה מידה לאומי ובינלאומי, נוכל להפחית אשפוזים מיותרים, לקצר זמני המתנה לטיפול, ולתת מענה מדויק יותר לאנשים שנמצאים במצוקה. מעבר לכך, נוכל לשנות את האופן שבו החברה מסתכלת על בריאות נפש – לא כעל "בעיה" שיש לפתור אלא כעל רצף של תהליכים שניתן לנהל ולחזק באופן מותאם ואישי.
כשאני נזכרת במשפט של אותו מטופל ראשון שפגשתי כפסיכולוגית קלינית צעירה, אני מתמלאת תקווה שהינה אנחנו מתקרבים למציאות שיהיה אפשר להבין בה כל אדם לא כעוד מקרה בתיק טיפולי אלא כעולם ומלואו. זה מה שמניע אותי בכל יום במחקר ובקליניקה: להבטיח שלא נחמיץ אף אדם, אלא נשכיל לראות ולהבין כל אדם ולסייע לו לפי הסיפור הייחודי שלו, שלה ושלהם.
סיגל זלכה-מנו היא פסיכולוגית קלינית ופרופסור מן המניין במגמה לפסיכולוגיה קלינית בבית הספר למדעי הפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה.
מוזמנים ליצור עימנו קשר:
במעבדה לפסיכותרפיה באוניברסיטת חיפה אנחנו מעניקים טיפולים לדיכאון ללא עלות (לבני 18–65) בידי אנשי טיפול המומחים בתחומם, במסגרת מחקר. מובטח חיסיון לפונים. לפרטים נוספים ולקביעת פגישה ניתן לפנות:
בטלפון: 058-6297595
באתר המעבדה לפסיכותרפיה: https://psychotherapy.haifa.ac.il/
"חוקרים פרטיים" הוא מדור ב-ynet שנוסד ביוזמת האקדמיה הצעירה הישראלית שבו חוקרים מסבירים מדוע החליטו לעסוק בתחום המחקר שלהם. המדור נערך בסיוע פרופ' נעמה גבע-זטורסקי, פרופ' אורי בן-דוד ופרופ' ארז בן-יוסף מהאקדמיה הצעירה הישראלית.
