מחקר חדש של חוקרים מאוניברסיטת תל אביב מציע הסבר חדשני לאחת התעלומות המרכזיות בחקר הפרהיסטוריה - מדוע נעלמו הכלים הכבדים ששימשו את האדם הקדמון במשך יותר ממיליון שנה והוחלפו בכלים קטנים יותר?
על פי המחקר, שפורסם בכתב העת Quaternary Science Reviews, הסיבה לכך אינה בהכרח התפתחות קוגניטיבית בלבד שאיפשרה התקדמות טכנולוגית - אלא שינוי הרכב היונקים שחיו באזור ובהם היו תלויים בני האדם לקיומם, ובראשה היעלמותם של בעלי חיים גדולים במיוחד (כמו פילים קדומים, היפופוטמים וקרנפים).
המחקר נערך בהובלת תלמיד הדוקטורט ולאד ליטוב, דר' מיקי בן דור ופרופ' רן ברקאי מהחוג לארכיאולוגיה באוניברסיטת תל אביב. פרופ' ברקאי הווא מומחה לחקר התרבויות הפלאוליתיות הקדומות. המחקר פורסם בכתב העת האקדמי Quaternary Science Reviews.
ליטוב הסביר על ממצאי המחקר: "במהלך התקופה הפלאוליתית הקדומה (לפני כ-2 מיליון עד כ-200 אלף שנה), בני האדם השתמשו באופן שגרתי בכלים כבדים כמו אבני יד, קופיצים ומקרצפים מסיביים. כלים אלו התאימו במיוחד לביתור ועיבוד חיות ענק שהיו מקור מזון מרכזי עבור בני האדם במשך פרק זמן זה. אולם עם המעבר לתקופה הפלאוליתית התיכונה, לפני כ-200 אלף שנים, הכלים הכבדים נעלמים כמעט לחלוטין ומוחלפים בכלים קטנים, משוכללים וקלים יותר. עד כה יוחס שינוי זה להתקדמות קוגניטיבית של האדם. במחקר החדש אנו מציעים פרשנות שונה: הירידה הדרמטית בשכיחות בעלי חיים במשקל של מעל טון (מגה-הרביוורים) היא זו שדחפה את השינוי הטכנולוגי".
במסגרת המחקר, החוקרים ניתחו עשרות אתרים ארכאולוגיים בלבנט והשוו בין סוגי הכלים לבין הרכב בעלי החיים שנמצאו בהם. הממצאים מראים כי בתקופות הקדומות בעלי חיים גדולים שלטו בתרומתם לביומסה ובשכיחות מגוון מיני בעלי החיים הגדולים, בעוד שבתקופות מאוחרות יותר חלה ירידה חדה בנוכחותם ועלייה בציד של חיות קטנות ובינוניות.
לדברי החוקרים, כלים כבדים היו חיוניים לפעולות עוצמתיות כמו ביתור בעלי חיים גדולים ושבירת עצמות לטובת הפקת נתחי בשר גדולים וחילוץ מח עצם. כאשר בעלי החיים הגדולים נעלמו, הצורך בכלים מסוג זה פחת - והאדם עבר לשימוש בכלים קלים וקטנים יותר, המתאימים לעיבוד טרף קטן יותר.
ללא בעלי החיים הגדולים, נאלצו הציידים הקדומים לצוד מספרים גדולים של יונקים קטנים יותר, כגון היחמור, אשר הניבו כמות בשר ושומן פחותה. הכלים הקטנים אפשרו לציידים להתמודד עם ביתור אינטנסיבי של כמויות גדולות של בעלי חיים קטנים יותר, בעוד שהכלים הכבדים, כגון אבן היד, איבדו את משמעותם עם היעלמות בעלי החיים הגדולים.
החוקרים מציינים כי המחקר מציע תפיסה רחבה יותר של האבולוציה האנושית: לא רק שהטכנולוגיה מושפעת מהיכולות הקוגניטיביות, אלא גם מהסביבה ובעלי החיים שאכלסו אותה יחד עם האדם עצמו. למעשה, ייתכן שהשינויים הסביבתיים הם שדחפו את ההתפתחות הקוגניטיבית והטכנולוגית - ולא להפך.
פרופ' רן ברקאיצילום: אוניברסיטת תל אביבפרופ' ברקאי סיכם: "הממצאים שופכים אור חדש על יחסי הגומלין בין האדם הקדמון לסביבתו, ומדגישים כיצד שינויים אקולוגיים עמוקים יכולים לעצב את התרבות, הטכנולוגיה ואורח החיים של בני האדם לאורך ההיסטוריה. מהמחקר שלנו עולה כי השינויים הטכנולוגיים הדרמטיים שחלו בפרהיסטוריה אינם תוצאה של קפיצה פתאומית ביכולות הקוגניטיביות של האדם, אלא תגובה ישירה לשינויים סביבתיים עמוקים. כאשר בעלי החיים הגדולים - מקור מזון מרכזי - הלכו והתמעטו, נאלצו בני האדם להתאים את עצמם למציאות חדשה של ציד ועיבוד טרף קטן יותר. המעבר לכלים קלים ומדויקים יותר משקף הסתגלות זו. במובן זה, הסביבה לא רק השפיעה על האדם הקדמון, אלא עיצבה באופן ישיר את הטכנולוגיה שלו, ואולי אף את התפתחותו התרבותית והקוגניטיבית".
