כיצד הגיע תליון אישי נדיר, המעוטר במנורת שבעת הקנים, לירושלים בתקופה שבה נאסרה שהיית יהודים בעיר? תליון שרשרת אישי נדיר מהמאה ה-7 לספירה (שלהי התקופה הביזנטית), התגלה בחפירה ארכיאולוגית סמוך לכותל המערבי.
תליון בן כ-1,400 שנה התגלה סמוך להר הבית
(צילום: אמיל אלג'ם, רשות העתיקות)
הממצא הנדיר מעוטר משני צדדיו בדימוי זהה של מנורת שבעת הקנים, והוא נענד, ככל הנראה, על ידי יהודי שהגיע לירושלים בתקופה הביזנטית. התליון התגלה בחפירה ארכאולוגית רחבת היקף, שמנהלת רשות העתיקות בשיתוף עמותת עיר דוד והחברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי בגן הארכיאולוגי של ירושלים ע"ש דוידסון.
"יום אחד, בשעות הצהרים, בזמן שחפרתי בתוך מבנה קדום, פתאום אני רואה בין האבנים של הקיר משהו שונה, בצבע אפור", סיפר בהתרגשות איאיו בלטה, עובד עיר דוד. "שלפתי את הממצא מתוך האדמה וראיתי שמדובר בתליון של שרשרת ועליו מופיעה המנורה. מיד הראיתי את הממצא לאסתר - מנהלת החפירה, והיא אמרה שזה ממצא נדיר במיוחד".
ברשות העתיקות אמרו כי התליון נמצא בתוך שכבת מילוי עבה של כ-8 מטרים, ששימשה תשתית למכלול מבנים מונומנטליים מהתקופה האומיית. שכבת מילויים זו, כיסתה לחלוטין שרידים קדומים יותר - משלהי התקופה הביזנטית, ובהם שרידי מבנים. אלה, מעידים, לפי החוקרים, על מערך אדריכלי מתוכנן, שנבנה לצידו של רחוב מרוצף.
התליון עוצב כדסקית, ובחלקו העליון לולאת השחלה לחוט או לשרשרת. על שני צידיו נטבעו שתי מנורות זהות בעלות שבעה קנים, שהודגשו במסגרת עגולה בולטת. צד אחד השתמר היטב, בעוד שהצד השני מכוסה בפטינה - שכבת בליה טבעית. דגם המנורה בשני צידי הדסקית כולל שלושה קנים בכל צד של הקנה המרכזי, ובראשי הקנים מופיעה קורת חיבור אופקית, שמעליה שלהבות. בבדיקת XRF במעבדות האנליטיות של רשות העתיקות, שבוצעה על ידי משמר החפץ איליה רזניצקי, נמצא כי התליון מכיל כ־99% עופרת.
חוקרי רשות העתיקות ד"ר יובל ברוך, ד"ר פיליפ ווקוסבוביץ', אסתר ראקוב־מלט וד"ר שולמית טרם, אמרו: "תליון עשוי עופרת טהורה, המעוטר במנורה, הוא ממצא נדיר ביותר. במחקר מוכרים תליונים מעוטרים במנורה שנעשו מזכוכית וממתכות אחרות, אבל ידוע לנו רק על עוד תליון אחד בעולם הנושא את סמל המנורה, שנעשה מעופרת. תליון זה, שמקורו אינו ידוע, שמור במוזיאון וולטר לאמנות שבבולטימור. הופעתה הכפולה של המנורה, בשני צידי הדסקית, מעידה על משמעותו העמוקה של הסמל ועל מקומה המרכזי של המנורה בהבעה חזותית של זיקה למקדש ולזיכרונו, גם בתקופה שלאחר חורבן הבית".
מהמקורות ההיסטוריים עולה, כי במהלך התקופה הביזנטית נאסרה כניסת יהודים לירושלים. "עובדה זו, מקשה על הבנת משמעותם של הממצאים המעוטרים בסמל המנורה בהקשרם ההיסטורי", אומרים החוקרים. "הדבר מעלה את השאלה האם מדובר בממצאים אקראיים, או שאולי היו אלה חפצים פרטיים של יהודים שהגיעו לעיר מסיבות שונות: סוחרים, בעלי שליחות מנהלית, או יחידים, שבאו לעיר כעולי רגל סמויים ובנסיבות לא רשמיות".
ד"ר יובל ברוך, המנהל את החפירות באתר מזה כרבע מאה מטעם רשות העתיקות ומי שחוקר את נושא המנורות, הדגיש כי "מדובר בממצא יוצא דופן. תליון זה, הנושא את סמל המנורה, אינו רק אובייקט חומרי; הוא חותם אישי, תעודה של זיכרון ושל זהות, שכנראה היה שייך ליהודי אנונימי, שבחר לשאת אותו על צווארו. בחירה זו אינה רק תמצית של מחויבות אישית לאמונתו הדתית, אלא גם עדות לכך שבתקופות בהן פורסמו צווים קיסריים האוסרים על יהודים להתגורר בעיר, הם לא חדלו מלהגיע אליה. הבחירה להשתמש דווקא בעופרת, ולא באחת המתכות המקובלות יותר לייצור תכשיטים, עשויה להעיד כי בעל החפץ ענד אותו כקמע, ולא כתכשיט. זאת, משום שהעופרת נחשבה באותה תקופה לחומר נפוץ ומקובל במיוחד לייצור קמיעות".
6 צפייה בגלריה
מימין לשמאל: חוקרי רשות העתיקות ד"ר שולמית טרם, ד"ר פיליפ ווקוסבוביץ, אסתר ראקוב מלט וד"ר יובל ברוך
( צילום: אמיל אלג'ם, רשות העתיקות)
ד"ר ברוך הוסיף כי "במהלך התקופה הביזנטית, דווקא אז - וביתר שאת, הפכה המנורה לסמל של זיכרון לאומי ולציפייה לתחייה בקרב קהילות היהודים בארץ ישראל. בגלות, אימצו את הסמל בדיוק באותה דרך. יתרה מכך, בשנים האחרונות הולכות ומתרבות העדויות הארכיאולוגיות שלפיהן יהודים, למרות כל האיסורים והקשיים שהוטלו עליהם, מצאו את הדרכים להגיע לירושלים - וייתכן שאף היו כאלה שהשתקעו בה".
שר המורשת, הרב עמיחי אליהו, התייחס גם הוא לתגלית: "הממצא המרגש של תליון המנורה מצטרף לשורה של עדויות הממשיכות להתגלות בירושלים ומספרות את סיפורו המשכיותו ודבקותו של העם היהודי בעיר. גם בתקופות שבהן נאסרה על יהודים הכניסה לירושלים, החיבור למקום לא פסק".
תליון המנורה הנדיר יוצג לראשונה לציבור במהלך חג החנוכה במסגרת סיורים ופעילויות למשפחות שיתקיימו בקריה הלאומית לארכיאולוגיה של א"י בירושלים. פרטים באתר רשות העתיקות
