בימים שלפני הבחירות, כשהשיח הציבורי רווי שנאות ומאבקים פוליטיים, מגיע לנו לדרוש מקום גם לנושאים אזרחיים שמבטאים את התרבות שבה אנחנו רוצים לחיות. הגנה על בעלי חיים היא נושא כזה: מבחן ליכולת שלנו לראות סבל של מי שאין להם קול ולפעול להפסקתו. הסבל הזה אינו ממתין להכרעה במחלוקות שבינינו. כלב שחולץ מהתעללות זקוק כבר עכשיו למקום בטוח, לטיפול ולהגנה מפגיעה נוספת. מפלגות שיציגו תוכנית סדורה למענו ולמען בעלי חיים אחרים יוכלו לגייס תמיכה ציבורית וכוח אלקטורלי שיסייעו להן להוציא אותה לפועל.
מה המפלגות כבר מבטיחות
באתר מפלגת ביחד ובפרסומי ח"כ יסמין פרידמן ממפלגתם, מקודמת תוכנית מפורטת: הקמת רשות עצמאית תחת המשרד להגנת הסביבה, העברת סמכויות ממשרד החקלאות וחיזוק האכיפה. היא כוללת הפסקה הדרגתית של המתת כלבים בריאים וברי אימוץ, איסור זיווג, פרסום ומכירת כלבים, מבצעי עיקור חתולים, צמצום משלוחים חיים ב-50% לפחות ומעבר ללולים ללא כלובים. אלה התחייבויות קונקרטיות, שאקוטי כבר לבחון את מימושן.
גם במצע הרשמי של הדמוקרטים יש התחייבות להגדלת משאבים, לתיקון חוק צער בעלי חיים ולמאבק בסחר בלתי חוקי בחיות בר. בפרסומים של תומר אביטל וגבי לסקי מופיעה גם התחייבות לרשות לאומית. יש להבחין בין הצהרות של פוליטיקאים לבין התחייבויות במצע, ולדרוש שבשני המקרים ייקבעו תקציב וצעדים למימושן.
ההתחייבויות האלה הן בסיס חשוב לבחירה אזרחית וערכית. הצגת תוכנית להגנת בעלי החיים מאפשרת למפלגות לפנות לציבור שהנושא קרוב ללבו ולבקש את תמיכתו כדי לקדם אותה. כדי שהבחירה תהיה מושכלת, כל מפלגה צריכה להבהיר מי יהיה אחראי לביצוע, אילו צעדים יינקטו וכמה כסף יוקצה להם. לצד כל יעד יש לציין מועד, נקודת מוצא ותקציב. לפני הבחירות נדרשת תוכנית ברורה; אחריהן, הכוח שיינתן לקידומה צריך להתבטא בעיגונה בהסכם הקואליציוני ובתרגומה לתוכנית עבודה ממשלתית.
רשות שיכולה להגן
כדי לצמצם את המתח בין קידום ענפי המזון מן החי לבין הפיקוח עליהם, יש להעביר את מרכז האחריות לגוף שעיקר ייעודו הוא הגנה על בעלי החיים. הרשות צריכה לקום בחוק, בהנהלה מקצועית ובאחריות מיניסטריאלית ברורה לצד המשרד להגנת הסביבה. הצעד הראשון הוא להגדיר מי אחראי לכל שלב בטיפול בבעלי חיים, ואילו סמכויות יועברו לרשות החדשה.
בהולנד פועל מוקד 144 לדיווח על פגיעה בבעלי חיים, ובמשטרה יש שוטרים שהוכשרו במיוחד לתחום. ישראל יכולה להקים מוקד שיתעד כל דיווח, יקבע זמני תגובה לפי מידת הדחיפות ויפעיל צוותים שיוכלו לחלץ בעלי חיים, לאסוף ראיות ולוודא שהטיפול בהם נמשך. חלוקת האחריות צריכה לשמור על פיקוד המשטרה ועל הסמכויות המקצועיות של הגופים האחרים.
יש לדאוג לרווחה של בעלי החיים
(צילום: Evgenii Bakhchev, shutterstock)
גם במערכת המשפט בשלה העת לרענן החשיבה לכיוון של הקמת בית דין ייעודי, שיעסוק בעוולות ועבירות כלפי בעלי חיים. כל זמן שהשיפוט נעשה בבתי משפט "רגילים", שעוסקים בעוולות ועבירות כלפי בני אדם, הרי שבהכרח הסנקציות והענישה בתיקים שעוסקים בבעלי חיים, ישתרכו מאחור אל מול שיקולי הגנה מקלים וגישות ענישה שכוללות שיקום כלפי הפוגעים.
כך בקונטיקט מאפשר החוק גם למנות בהליכים מסוימים הנוגעים לכלבים ולחתולים גורם מסייע, המייצג את אינטרס הצדק. זאת, שעה שרגולטורית נדרשת הסדרה של אכיפה וענישה מדורגות, איסורי החזקה אפקטיביים וחקיקת עונשי מינימום לעבירות מוגדרות, עם אפשרות לסטייה שיפוטית מנומקת בנסיבות שייקבעו.
מימון שמונע סבל
החילוץ חייב להוביל לטיפול רציף. למפעילי מתקנים ייקבע רישוי לפי היקף הפעילות והסיכון. מקלטים, עמותות ומשפחות אומנה צריכים מימון יציב ופיקוח המותאם לפעילותם. המדינה צריכה להתקשר עם מפעילים לפי איכות הטיפול והיכולת לקלוט גם מקרים קשים. תשלום רק לפי מספר בעלי החיים שנקלטו עלול לתמרץ החזקה מיותרת; תשלום רק לפי אימוצים עלול לעודד העדפת מקרים קלים. לכן המדינה צריכה לממן את זמינותם של מתקני הטיפול ואת הטיפול הנדרש לכל בעל חיים, ולפרסם נתונים על קליטה, משך שהייה, אימוץ ותמותה. הנתונים צריכים להביא בחשבון גם את מורכבות המקרים.
חתולי רחוב
(צילום: Koryatihanif, shutterstock)
במקביל יש למנוע את הסבל הבא. היעד הוא הפסקה מדורגת של רבייה יזומה של חיות מחמד לצורכי מכירה או מסירה, בהסדר שיגדיר את תחולתו וחריגיו, לרבות הכרעה בעניין כלבי שירות. עד אז יש להתנות רבייה בהיתר ובפיקוח, ולתת קדימות לאיסור טיפוח תכונות הגורמות סבל. יידרשו פיקוח על יבוא וסחר מקוון, מניעת מכירה המוסווית כאימוץ והרחבת עיקורים וסירוסים מסובסדים בהתאם לשיקול דעת וטרינרי.
גם במשקים ובמעבדות
מחויבות לרווחת בעלי חיים חייבת להגיע גם למשקים: שיפור תנאי ההחזקה וההובלה, הפחתת צפיפות ומניעת כאב, לפי יעדים ולוחות זמנים. החקלאים צריכים לקבל ייעוץ ומענקי התאמה המותנים בשיפור שאפשר למדוד. את העלויות ואת ההשפעה על המחירים צריך לבחון מראש, כדי לאפשר מעבר שאפשר לעמוד בו.
באנגליה נדרשים מפעילי מתקני שחיטה להתקין מצלמות, לשמור את התיעוד ל-90 יום ולאפשר למפקחים גישה אליו. זו דוגמה לדרישה שאפשר לבדוק את קיומה. בישראל צריך לבחון את ההסדרים הקיימים ואת יישומם, ולהשלים פערים בכיסוי, בשמירה ובביקורת, תוך הגנה על פרטיות העובדים. המצלמות צריכות להשתלב בפיקוח שבכוחו להפסיק פגיעה.
באיחוד האירופי פועלת EURL ECVAM, מעבדת הייחוס לחלופות לניסויים בבעלי חיים, העוסקת בין היתר בפיתוח ובאימות שיטות חלופיות להערכת בטיחות חומרים. ישראל צריכה להשקיע בפיתוח חלופות ובקידום קבלתן הרגולטורית. היעד הוא להחליף שימוש בבעלי חיים ככל שניתן, לצמצמו ולשפר את הרווחה במקרים שבהם טרם קיימת חלופה מתאימה.
התוכנית צריכה לכלול גם רשת מקצועית לשיקום חיות בר, בתיאום עם רשות הטבע והגנים. ההתמודדות עם חיות בר וחתולי קהילה במרחב העירוני מחייבת שיתוף מומחי רווחה, בריאות הציבור ושמירת טבע, כדי שהגנה על בעל חיים אחד לא תבוא על חשבון אוכלוסייה אחרת.
תנים בפארק הירקון
(צילום: מוטי קמחי)
מאה ימים להתחלה
לכל אלה דרושים כוח אדם, מתקני טיפול ושירותים וטרינריים נגישים. חוזים המאפשרים השקעה לאורך זמן יכולים לחזק את התשתית הזאת. הקמת הרשות צריכה להיות מלווה באומדן עלויות ובמקורות מימון, לצד בדיקה מתמשכת של איכות השירות ושל התועלת הציבורית.
במאה הימים הראשונים יש לפרסם מפת סמכויות ותמונת מצב ראשונית, להגדיר מסגרת תקציבית ולהפעיל פיילוט לדיווח ולסיוע במסגרת הסמכויות הקיימות. בתוך שנה צריך להציג הצעת חוק להקמת הרשות ולחלוקת האחריות, עם אומדן תקציבי וממצאי הפיילוטים, ולהתחיל בהכשרת אכיפה ובהתקשרויות לשירותי טיפול. את ההרחבה בהמשך יש להתאים לתוצאות, לחקיקה ולתקצוב, בלי לעכב הגנה דחופה.
הבחירות הן הזדמנות לתת כוח גם לפוליטיקה של חמלה ואחריות אזרחית. אין בכך התעלמות מהמחלוקות הגדולות, אלא עמידה על זכותנו לעצב חברה שנבחנת גם ביחסה לחלשים ממנה. מפלגות שמציגות תוכנית להגנת בעלי החיים ראויות להישפט גם על פיה, ולבקש מהציבור כוח למימושה. לאחר הבחירות, המבחן יהיה הזמן שעובר מדיווח להתערבות, איכות הטיפול והיכולת למנוע פגיעה חוזרת. בעלי החיים אינם יכולים להצביע או לדרוש דין וחשבון. אנחנו יכולים לתת קול להגנתם בקלפי, ולדרוש שהבחירה הזאת תהפוך למעשה.
