בשנים האחרונות גורמים צורכי ההגנה על גבולות המדינה לאתגרים אקולוגיים. הצבת גדרות גבול קשיחות, גבוהות ורציפות משפיעה על יכולת התנועה של בעלי חיים בין שני עברי הגבול. החלק הדרומי של הגבול בין ישראל לירדן, בין הערבה הישראלית לערבה הירדנית, היה בעבר שטח רציף ובלתי מופרע עם קישוריות מלאה מבחינת תנועת בעלי חיים. הגדר שנבנתה בחלקים מהגבול יוצרת מחסום מלאכותי באזור המהווה מסדרון אקולוגי, ומונעת מעבר של מיני יונקים וזוחלים גדולים. המחקר, שערכה ניצן שגב מרשות הטבע והגנים, פורסם הבוקר (יום ב') באקולוגיה וסביבה - כתב עת למדע ולמדיניות הסביבה.
כדי לאפשר מעבר בטוח של בעלי חיים שולבו בגדר מעברים ייעודיים בצורת האות ל', על פי הנחיות רשות הטבע והגנים. המעברים האלה מאפשרים מעבר של חיות בר גדולות, אך לא של בני אדם - מה שמהווה שינוי בתפיסת ניהול מרחב הגבול, הדואגת לביטחון תוך כדי שמירה על המערכת האקולוגית.
בעקבות הקמת גדר הגבול בכמה אזורים ביקשה רשות הטבע והגנים להבין מה תרומתם של המעברים. על כן היא מימנה בשנת 2023 מחקר שנערך על ידי אקולוגית הערבה ניצן שגב וצוות המעבדה לאקולוגיה מדברית במו"פ מדבר וים המלח. במחקר נבחנה אפקטיביות המעברים - האם בעלי חיים עוברים במעברים? אילו מינים? באיזו תדירות? מה כיוון תנועתם (מה אנחנו "מייצאים" ומה "מייבאים" מירדן)? אילו גורמים סביבתיים (כגון קרבה לשטחים פתוחים, שטחים מיושבים או שטחי חקלאות) משפיעים על תנועתם?
8 צפייה בגלריה
בשל הצורה המפותלת יונקים קטנים–בינוניים יכולים לעבור דרכו, אך לא אדם
(צילום: אסף צוער, רשות הטבע והגנים)
40 מצלמות מעקב הוצבו במרווחים של כ-1 ק"מ מול המעברים בגדר הגבול, מחוף ים סוף בדרום ועד לקיבוץ יטבתה בצפון, והופעלו בשלוש עונות (חורף, אביב וקיץ). כ-60% מהתמונות, שלא נראו בהן בעלי חיים חוצים (תמונות ריקות, תמונות כלי רכב או אנשים), נופו באמצעות בינה מלאכותית. שאר התמונות נסקרו ידנית לזיהוי פרטני של מינים, מספר פרטים וכיוון התנועה (מערבה לישראל או מזרחה לירדן).
תוצאות המחקר מעידות שהמעברים הייעודיים מאפשרים מעבר למגוון חיות בר, כמו גם למינים מתפראים. "בכל המעברים שנבדקו נצפתה תנועה של בעלי חיים. רבים מהם, בעיקר הליליים שבהם, השתמשו במעברים, בשני הכיוונים, בשלוש העונות שנבדקו. במהלך 44 לילות צילום תועדו 4,181 פרטים של יונקים, שמשתייכים לשבעת מיני הבר של היונקים הבינוניים השכיחים באזור, וכן לארבעה מינים מבויתים. כמו כן, נצפו מינים של זוחלים ועופות, אף על פי שאינם נזקקים למעברים כדי לחצות את הגדר", אומרת שגב.
בעלי החיים שנצפו עוברים בתדירות הגבוהה ביותר היו מינים מתפרצים של טורפים: תן זהוב (Canis aureus) - 2,671 פרטים, ושועל מצוי (Vulpes vulpes) - 995 פרטים. במחצית מהמעברים נצפו 270 פרטי ארנבת מצויה (Lepus capensis), ובהפרש ניכר אחריהם - 91 פרטים משוטטים של כלב הבית (Canis lupus familiaris) ו-21 פרטים של חתול הבית (Felis silvestris catus). הכלבים והחתולים נצפו בעיקר סמוך לאילת ולמסוף מעבר הגבול רבין. כמו כן, תועדו 10 חציות של זאבים (Canis lupus).
על פי התנהגות בעלי החיים ניתן לשער כי אלה מהם שחוצים באופן תדיר את הגדר, יודעים היכן נמצא המעבר - ברוב המקרים הם אינם סורקים את השטח בחיפוש או מהססים, אלא הולכים ישירות אליו, וככל הנראה עוברים באופן קבוע באותו מעבר או במעברים סמוכים לו.
תנים חצו את הגבול בעיקר בקרבת יישובים ושטחי חקלאות ופחות בשטחים פתוחים, דבר המעיד על מתאם בין זמינות מזון ומקורות מים לבין פעילותם. התנים נצפו בכל העונות: בחורף התנים התפזרו לכל אורך הגדר (נצפו ב-100% מהמעברים), ואילו בקיץ ובאביב צמצמו פעילות לכשני שלישים מן המעברים (60% ו-66%, בהתאמה). אמנם התנים הם בעלי חיים ליליים, אך ידוע כי בעונות הקרירות שעות פעילותם מתארכות.
בעונת הקיץ התרחשה פעילות לאורך כל שעות היממה, בדגש על שעות הלילה, נוכח שיא פעילות לפני הזריחה ושיא במספר העוברים מישראל לירדן לאחר הזריחה. על כן, נראה שהתנים משחרים למזון בישראל בלילה, ולנים ביום בירדן. לעומת זאת, שועלים הראו פיזור מרחבי אחיד יותר של שימוש במעברים (בהשוואה לתנים) לאורך הגדר בחורף (השתמשו ב-89% מן המעברים), כולל בשטחים פתוחים שאינם צמודים לשטחי חקלאות, כגון שמורת עברונה וסמוך לשדה התעופה. פעילותם הצטמצמה לכשני שלישים מן המעברים בעונות החמות (בקיץ - 68% ובאביב - 66%). בהשוואה לתנים, שעות השימוש במעברים היו מצומצמות יותר, ללא פעילות בשעות היום.
סמוך לגדר נצפו בעלי חיים שגודל גופם לא מאפשר להם מעבר: צבי הנגב (Gazella dorcas), שאוכלוסיותיו מרוכזות בעיקר באזור שמורת עברונה ובמסדרון הצר שנותר למעבר בסמוך לשדה התעופה רמון, מספר פרטים של צבוע מפוספס (Hyaena hyaena syriaca) שגילו עניין רב במעברים ואף הטילו לצידם שתן וגללים כסימון נוכחות, גמלים חד-דבשתיים (Camelus dromedarius), שנמצאו רק בצד הירדני ואפילו חזיר בר (Sus scrofa) מזדמן שניסה לחצות את הגבול ללא הצלחה.
8 צפייה בגלריה
בטור הימני: פרט של צבוע מגיע למעבר, מריח וממשיך בתנועה. בטור השמאלי: פרט אחר של צבוע מסמן את המעבר על ידי הרמת הזנב והתזה מבלוטות הריח שמתחת לזנב
(צילום: ניצן שגב, רשות הטבע והגנים)
8 צפייה בגלריה
קרקל צד שועל מיד לאחר שהגיח ממעבר בגבול מצרים. צולם במסגרת מחקר של רשות הטבע והגנים ואוניברסיטת בן-גוריון בנגב, בשנת 2016
(צילום: ניצן שגב, רשות הטבע והגנים)
במחקר נמצא מתאם בין סמיכות המעבר לאזורים בשימוש אנושי (כגון בסיסי צבא, מעבר הגבול עם ירדן והעיר אילת) ולשטחים חקלאיים לבין תדירות השימוש בו על ידי מיני יונקים מלווי אדם (כגון תן, שועל, כלב וחתול). קיים קונפליקט עם האדם עקב נזקים שגורמים תנים ושועלים ליבול החקלאי ולתשתיות בשדות.
לפיכך, עולה מהמחקר, כי יש לנטר מעברים הסמוכים ליישובים או למקורות מזון, ובהתאם לתוצאות יש לשקול את חסימתם לפרקי זמן מסוימים על פי דפוסי הפעילות של בעלי החיים או להימנע מהקמת מעברים באזורים מסוג זה. במקומות מרוחקים מהשפעות אדם יש לשקול את ציפוף המעברים.
"כדי לצמצם את הקונפליקטים יש לצמצם את מוקדי המשיכה בשטח (כגון אשפה, פסולת חקלאית ומים זמינים), וכן יש לדלל את האוכלוסיות כדי למנוע את התפרצותן. ניתן להשתמש בנתיבי המעבר הסואנים כנקודת פוטנציאליות לדילול מינים מתפרצים. ראוי לציין שתנים אינם מין מדברי טבעי, והתפשטותם לערבה החלה לפני כשלושה עשורים. ב-20 השנים האחרונות מדוללות אוכלוסיות התנים בצורה קבועה, ולמרות זאת, נזקי החקלאות לא פסקו", אומרת שגב.
בגדר הגבול עם מצרים נצפה קרקל שארב לשועלים המגיחים מן המעבר, אך באזור הנבדק נראה כי מספר מינים שונים משתמשים באותו מעבר, ולעיתים נצפו בסמיכות זמנים שועלים ותנים, ארנבות ושועלים, ואפילו נצפו יחדיו חתול ותן, כשהחתול הוא זה שאיים על התן. עקב בעיות טכניות מעברים רבים אינם נמצאים בגובה פני הקרקע, כך שחיות קטנות, כדוגמת קיפודים, אינן יכולות לטפס לתוך המעבר, והשימוש בו מוגבל לחיות בינוניות שמסוגלות לעשות זאת.
כניסת מיני כלביים מירדן עלולה לגרום להתפרצות מגפת כלבת. כדי למנוע זאת ניתן לפזר חיסוני כלבת אוראליים (בתוך פיתיון) במעברים הקיימים או לסגור מעברים הסמוכים לריכוזי אוכלוסייה, למשל בקרבת אילת, מעבר הגבול רבין והיישובים הקטנים. לדבריה של שגב, ניתן להשתמש במעברים ככלי לניטור האוכלוסיות, המעיד על פיזור מרחבי ושינויים לאורך הזמן, אך יש להביא בחשבון שתכיפות השימוש במעברים אינה מעידה בהכרח על צפיפות הפרטים או על גודל האוכלוסייה.
לדוגמה, ייתכן שישנו פרט אחד שנכנס ויוצא מספר פעמים בלילה, או משתמש במספר מעברים, אולם לעומת זאת ייתכן שלא כל הפרטים באוכלוסייה משתמשים במעברים. "כדי לצמצם את פגיעתה של הגדר באוכלוסיות מיני הבר יש ללוות את התכנון בניתוח אקולוגי של המקטע המיועד לגידור שיבטיח בחירה במיקום מיטבי למעברים, בניטור המעברים ובתפעול המעברים בהתאם למינים העוברים בהם", מסבירה שגב. "קיים הצורך בשיפור המעברים כך שלא יהיו מנותקים מפני הקרקע, הצורך בציפוף המעברים באזורים עם השפעה אנושית נמוכה והצורך ביצירת פתחים נוספים שיותאמו למינים קטנים כדי שהמעברים הגדולים ליונקים לא יהפכו עם הזמן למלכודת אקולוגית. כמו כן, פעולות שנעשות בישראל לצמצום קונפליקט עם האדם במטרה לצמצם נזקי חקלאות ולמנוע התפרצות כלבת, צריכות להיעשות בשני עברי הגבול. לשם כך נדרש שיתוף פעולה בנושא בין ישראל לירדן, שאינו מתקיים בתקופה זאת".
