כחול מצרי, הנחשב לפיגמנט הסינתטי העתיק ביותר בעולם, זכה להערכה בזכות גווניו הכחולים היציבים ושימש כצבע כחול נפוץ במצרים כבר לפני 5,000 שנים. כמו כן, נעשה בו שימוש כחומר בסיס לפריטים קטנים כמו חרוזים וכלי אוכל בתקופות מאוחרות יותר.
בז מצרי עתיק מעץ, שעוטר בפיגמנט כחול מצרי
(צילום: Matt Unger, Carnegie Museum of Natural History)
כמעט 2,000 שנים מאוחר יותר, השתמשו בפיגמנט הקדום - שלו ייחסו המצרים הקדמונים משמעות קדושה, וקישרו אותו אל השמיים, אל האלים, אל המים ולמושגים של פוריות וחיים חדשים - גם בצפון-מערב איראן. כמעט 500 חפצים התגלו שם, כשהם מכילים את הפיגמנט הכחול המצרי, במהלך חפירות ארכאולוגיות שנמשכו משנות ה-50 עד שנות ה-70 של המאה הקודמת.
"אם הפיגמנט יוצר בצפון-מערב איראן באותה העת, הרי שמדובר בדוגמה המוקדמת ביותר לייצורו מחוץ למצרים", אמרה ונסה וורקמן, ארכאומטלורגית מאוניברסיטת פנסילבניה. "עם זאת, נותרו שאלות פתוחות בנוגע לאופן שבו הושגו החומרים הדרושים ליצירת כחול מצרי והיכן למדו בעלי המלאכה את הטכניקות לייצורו".
החפצים העתיקים הללו, שבהם שולב הכחול המצרי, עוברים תהליך של קטלוג, וכן ניתוח הפיגמנט עצמו, לרבות בדיקת שינויים כימיים, הבנת טכניקות ייצור באמצעות אמצעים מיקרוסקופיים וקביעת השפעות שנגרמו בתקופת הברזל. כמו כן, נערך להם ניתוח חתימות איזוטופיות של חומרי הגלם, מה שעשוי לסייע באיתור מקורותיהם וצמצום האזור הגאוגרפי שבו יוצרו.
"ניתוח החתימות הכימיות והאיזוטופיות של אובייקט מסוים מספק כלים לבחינת תנועה וקשרים אנושיים, כמו גם ההיסטוריה והמסלולים של הטכנולוגיה באותה העת", הסבירה וורקמן. "אנחנו מגלים כל הזמן שבני אדם נעו דרך אזורים נרחבים בהרבה ממה שחשבנו שהם עשו בעבר. לכן, כלי הניתוח האלה הינם בעלי ערך רב במטרה להבין את התנועה והאינטראקציות בין תרבויות קדומות בצורה מעמיקה יותר".
אריח קיר דקורטיבי, צבוע בכחול מצרי, שהתגלה בצפון-מערב איראן
(צילום: Vanessa Workman, Eric Sucar, Penn Museum)
כלי חרס עתיק, צבוע בכחול מצרי
(צילום: Vanessa Workman, Eric Sucar, Penn Museum)
כחול מצרי הוא פיגמנט סינתטי שמקבל את צבעו מגבישים ובעל אותו הרכב כימי כמו המינרל הטבעי קופרוריבאיט (Cuprorivaite), הסבירה וורקמן. "קופרוריבאיט נמצא לעתים רחוקות מאוד בגאולוגיה של כדור הארץ, ולכן הופעתו היא בעיקר סינתטית – מיוצרת על ידי בני אדם. זהו מצב ייחודי שבו בני אדם השתמשו בתהליך טכנולוגי מורכב כדי לייצר צבע. למעשה, זוהי הדוגמה הראשונה של אומנים קדומים המשתמשים בפירוטכנולוגיה – מכלול הטכנולוגיות והשיטות שבהן השתמש האדם הקדמון לשליטה באש ולשימוש בה לחימום, בישול, ולשם שינוי כימי ופיזי של חומרים – כדי לשנות באופן דרסטי את הרכב תערובת החומרים וליצור צבע".
כדי לייצר כחול מצרי, אמרה וורקמן, אומנים ערבבו יחד חומר המכיל נחושת, סיליקה (בדרך כלל חול קוורץ), אלקלי (לרוב אפר צמחי או נאטרון) וסידן פחמתי (כגון אבן גיר). לאחר מכן, הם טחנו את התרכובת לאבקה דקה, ולבסוף שרפו אותה בטמפרטורה מסוימת במיכל סגור. "תהליך זה יכול ליצור גם צבע ירוק – פיגמנט שנקרא ירוק מצרי", הסבירה אלכסיס נורת', מהמוזיאון לארכאולוגיה ואנתרופולוגיה של אוניברסיטת פנסילבניה. "יש לו דמיון רב מבחינה כימית, אבל יש לו מבנה גבישי שונה במקצת. אז הם הבינו כיצד להתאים את המתכון כדי להבטיח שזה יהיה הגוון שהם רצו".
חרוזים שהתגל בחפירות הארכאולוגיות בצפון-מערב איראן, חלקם צבועים בכחול מצרי
(צילום: Vanessa Workman, Eric Sucar, Penn Museum)
שימוש בכחול מצרי במקדש דנדרה השוכן על הגדה המערבית של נהר הנילוס
(צילום: hemro/Shutterstock)
דגימות של הפיגמנט העתיק כחול מצרי
(צילום: Vanessa Workman)
הפיגמנט הסינתטי הבא, כחול האן, שתהליך הייצור שלו דומה לכחול מצרי, פותח הרבה יותר מאוחר – בחלוף יותר מ-2,000 שנים. בנוסף, יש את כחול המאיה, המיוצר על ידי חיבור כימי של סוג של חרסית עם אינדיגו, אותו פיתחו בחלוף יותר מ-1,000 שנים לאחר מכן. "הצבע הכחול אינו נפוץ בעולם המינרלים", אמרה וורקמן, והוסיפה כי ייצור הכחול דורש מאמץ רב יותר מאשר הצבעים האחרים בהם השתמשו. "יצירת הפיגמנט הכחול הזה הייתה בבירור מחושבת מראש ומלאת כוונה".
דמות לוחם ברקע כחול מאיהצילום: Constantino Reyes/Wikipedia
דוגמה לשימוש בפיגמנט כחול האןצילום: Unknown author/Wikipediaרוב הצבע הכחול באמנות המצרית העתיקה הוא כחול מצרי, כשגם פריטים קטנים כמו חרוזים וקמעות עוצבו בהתבסס עליו. "הוא שימש בקנה מידה שונה לחלוטין – במצרים העתיקה ובמזרח הקרוב, אנשים צבעו בו חפצים ויצרו ממנו חרוזים קטנים וקמעות בצורת חרפושיות, ואז לפתע התגלו רגלי רהיטים גדולות, כלי קיבול, אריחי קיר דקורטיביים ותכשיטים", אמרה נורת'.
