פסולת שהופקה מפעילות אנושית הגיעה כעת לנקודה העמוקה ביותר בים התיכון: הפסולת התגלתה בשקע קליפסו (Calypso Deep) - הנמצא בים היוני, זרוע של הים התיכון בין איטליה ליוון, בעומק של 5,112 מטר. חוקרים מצאו שם 167 עצמים - בעיקר מפלסטיק, זכוכית, מתכת ונייר - זוהו בעומק הזה, אחד מריכוזי הפסולת הימית הגבוהים ביותר שהתגלו בעומק הים.
כדי להגיע לעומק כה רב, מחברי המחקר שפורסם בכתב העת Marine Pollution Bulletin השתמשו בצוללת Limiting Factor, צוללת מיוחדת המסוגלת לעמוד בלחצים הגבוהים פי 1,000 מלחץ האוויר על פני הים. התמונות שסופקו מאשרות כי בנוסף להצטברות בחופים, בשכבות העליונות של המים ועל הקרקעית בעומקים רדודים יותר, הפסולת הימית מגיעה גם לנקודות העמוקות והמרוחקות ביותר של הים התיכון, ים המושפע במיוחד מפעילות אנושית.
שקע קליפסו ממוקם 60 ק"מ מערבית מחופי פלופונסוס - חצי אי גדול בדרום יוון. אבל איך הזבל הגיע כל כך עמוק? לדבריו של פרופ' קנאלס, הפסולת מגיעה ממקורות שונים, יבשתיים וימיים כאחד.
"הפסולת יכולה להגיע בדרכים שונות, כולל הובלה למרחקים ארוכים באמצעות זרמים ימיים והשלכה ישירה. חלק מהפסולת הקלה, כמו פלסטיק, מגיע מהחוף, אם כי מצאנו גם עדויות להשלכת שקיות מלאות אשפה מסירות ששטו במימי הים התיכון. למרבה הצער, בכל הנוגע לים התיכון, לא יהיה שגוי לומר ש'אף סנטימטר אחד ממנו אינו נקי'", אומר פרופ' מיקל קנאלס, מהפקולטה למדעי כדור הארץ באוניברסיטת ברצלונה, שהיה ממובילי צוות המחקר. "זהו שקע סגור, שמבנהו מוביל להצטברות פסולת בתוכו. הזרמים החלשים - כ-2 ס"מ לשנייה ובאופן יוצא דופן 18 ס"מ לשנייה - מקלים גם על שקיעת פסולת קלה לקרקעית".
הזרמים הללו נושאים פסולת צפה בעיקר מדרום הים היוני ומאזורים ימיים דרומיים יותר. מערבולות נוטות להיווצר על פני הים ומגדילות את כמות הפסולת השוקעת לקרקעית. "כאשר מערבולות אלו ממוקמות מעל שקע קליפסו, חלק מהפסולת נוטה לשקוע לקרקעית. זרמי פני הים עשויים להעביר פסולת מהים האדריאטי דרך מיצר אוטרנטו ומהמים שמול צפון-מערב יוון", מוסיף פרופ' קנאלס.
הגישה לאגני הים העמוקים ביותר היא אתגר עצום הדורש שימוש בטכנולוגיה חדשנית. במקרה זה, החידוש הוא הצוללת Limiting Factor, שנבנתה על ידי Triton Submarines, ומכילה מקום לשני אנשים בלבד. במהלך חקר קרקעית הים, המכשיר הטכנולוגי הייחודי הזה נע באיטיות - כ-1.8 קמ"ש - כדי לקבל תמונות באיכות טובה.
בשקע קליפסו, הצוללת הצליחה לעבור מרחק שווה ערך ל-650 מטר בקו ישר, במהלך 43 דקות של שהייה על הקרקעית. למרות שהחוקרים הצליחו לחשב את צפיפות הפסולת הימית בעומק כה רב של הים התיכון, לא זוהו השפעות משמעותיות על החיים הימיים, שכן מדובר בעומק שמעטים המינים שיכולים לחיות בו. "עם זאת, במקומות עם מגוון ביולוגי עשיר יותר, הפסולת עלולה לסכן את האורגניזמים השונים, אך לעיתים היא עשויה לשמש להם מקום מסתור או אתר להטלת ביצים", הסביר פרופ' קנאלס.
העדות הראשונה בהיסטוריה לפסולת על קרקעית הים מתוארכת לשנת 1975, במיצר סקאגרק (Skagerrak) בצפון האוקיינוס האטלנטי. כיום, הים התיכון הוא אזור ימי המושפע במיוחד מבעיה סביבתית זו. מחקר משנת 2021 כבר זיהה את מיצר מסינה (Messina) כאזור עם הכמות הגבוהה ביותר של פסולת ימית בעולם.
"הים התיכון הוא ים סגור, מוקף באזורים מיושבים, עם תעבורה ימית אינטנסיבית ופעילות דיג נרחבת. העדויות שמספק המחקר שלנו צריכות להוות אות אזהרה כחלק מהמאמצים העולמיים, במיוחד בים התיכון, לצמצום השלכת הפסולת, בדגש על פלסטיק, בהתאם לאמנה הבינלאומית של האו"ם", הבהיר פרופ' קנאלס, שמודע לעובדה כי יש עוד כברת דרך לעבור עד להעלאת המודעות הציבורית לנושא.
"בשונה ממקומות פופולריים כמו חופים או קו החוף, קרקעית האוקיינוס עדיין אינה מוכרת לחברה כולה, דבר שמקשה על הגברת המודעות החברתית והפוליטית לשימור המרחבים הללו", מוסיף פרופ' קנאלס. "מדובר בבעיה רחבת היקף, גם אם אינה גלויה לעין, ואסור לשכוח זאת".
