בלילות הגשומים של החורף הישראלי יש מי שיוצאים אל השטח כדי לעקוב אחר אחת החיות המסתוריות והיפות ביותר בטבע המקומי שלנו: הסלמנדרה המצויה. שוחחנו עם ד"ר יפתח סיני, אקולוג מרחב גליל עליון ברשות הטבע והגנים, שסיפר לנו על עולמו של הדו-חי הכתום-שחור.
סלמנדרות בכרמל
(צילום: עומרי סלנר, החברה להגנת הטבע)
מה כל כך מיוחד בסלמנדרה?
"הדבר הראשון שבולט בסלמנדרה הוא המראה שלה: כתמים צהובים או כתומים על רקע שחור. אלה 'צבעי אזהרה' שמשדרים לסביבה שהיא רעילה. הסלמנדרה מפרישה חומר רעיל מבלוטות שנמצאות באזור הראש, ולכן אסור לגעת בה. נוסף למראה שלה, מה שמרתק הוא שכל סלמנדרה היא עולם ומלואו. כלומר, לכל פרט יש דגם כתמים ייחודי על גופו - ממש כמו טביעת אצבע אצל בני אדם. ככה אפשר לזהות אותן במשך שנים באמצעות צילום פשוט שלהן מלמעלה. יש כיום גם תוכנות מחשב שפותחו לזיהוי תמונות של סלמנדרות, בהסתברות גבוהה מאוד".
"הסלמנדרה היא דו-חי: היא מתחילה את חייה כראשן במים שנושם באמצעות זימים בתוך המים, ואז עובר גלגול לסלמנדרה בוגרת שנושמת אוויר. הראשנים אוכלים חסרי חוליות וסרטני מים ולפעמים אפילו זה את זה - הראשנים הגדולים טורפים את הראשנים הקטנים כדי לשרוד כשמשאבי המזון נגמרים. סלמנדרה בוגרת טורפת חשופיות, שלשולים וחלזונות ביבשה".
איפה אפשר למצוא את הסלמנדרה בישראל ובעולם?
"הסלמנדרה המצויה נפוצה בעיקר באזורים בטורקיה, וגם בגבול איראן-עיראק, בסוריה ובלבנון. צפון ישראל נחשב לאזור הפריפריה של הסלמנדרה, והר הכרמל הוא גבול התפוצה הדרומי שלה בעולם. לסלמנדרה גמישות אקולוגית, כלומר היא יודעת לנצל בתי גידול טבעיים כמו מעיינות וגבים, וגם מתקנים מעשי ידי אדם כמו בורות מים ארכיאולוגיים, בריכות נוי בחצרות, שקעים במחצבות ואפילו שקתות בקר".
איך חקרת את הסלמנדרה ומה גילית?
"הסלמנדרה היא בעל חיים נוח מאוד למחקר - אומנם היא רעילה, אבל היא לא נושכת, לא בורחת מהר, קלה ללכידה וכאמור מסומנת באופן טבעי על ידי הכתמים שעל גופה. האתגר האמיתי הוא לעבוד בחושך, בגשם ובקור כדי לאסוף את הנתונים שיבטיחו שהיא תמשיך ללוות אותנו עוד שנים רבות".
"חקרתי את השונות הגנטית של האוכלוסיות בישראל כי ככל שהשונות הגנטית של אוכלוסייה גבוהה יותר, כך האוכלוסייה בדרך כלל חזקה ועמידה יותר בפני למשל מחלות ושינויים אקלימיים. הבנת השונות הגנטית של האוכלוסיות בפריפריה משמשת ככלי חשוב לשמירת הטבע לסלמנדרות".
"מצאתי לאורך המרחק הקצר מגבול לבנון להר הכרמל שלושה מאפיינים שונים של אזורי פריפריה. בגליל העליון, היכן שיש תנאים טובים לסלמנדרה כמו קור, גובה, כיסוי צומח ולחות גבוהה, קיימת אוכלוסייה גדולה שמחוברת כנראה לאוכלוסייה בלבנון. השונות הגנטית של האוכלוסייה הזו גבוהה יחסית".
"בגליל התחתון שנמוך יותר יחסית לגליל העליון ולהר הכרמל, היכן שהתנאים יבשים וחמים יותר, לאוכלוסיית הסלמנדרות יש שונות גנטית נמוכה לעומת האוכלוסייה בגליל העליון. נוסף על כך, בשל חסימה של השטחים הפתוחים ותנאים טובים פחות למעבר של סלמנדרות, נוצר קיטוע גנטי בין אוכלוסיות שונות בגליל התחתון".
"בהר הכרמל, בשל היותו בגבול תפוצה עולמי, מצאתי שהשונות הגנטית היא הנמוכה ביותר, אף על פי שהתנאים הסביבתיים שבו מתאימים יותר לסלמנדרות מאשר התנאים שבגליל התחתון".
מה הייתה התגלית הכי מפתיעה שנתקלת בה במחקר?
"היו שתי תגליות מפתיעות. האחת הייתה באזור נחל דישון, שם מצאנו שזכרים של סלמנדרות עומדים בלילות במשך זמן רב לאורך שולי הכביש ומסכנים את עצמם באופן ממשי מפגיעת רכבים. עוד לא ברור לנו למה הם נשארים דווקא בשולי הכביש ולא בוחרים לחצות את הכביש צפונה או דרומה לכיוון אתרי רבייה כדי להזדווג עם הסלמנדרות הנקבות שמגיעות להשריץ".
"התגלית השנייה קשורה לנאמנות לאתר שבו הסלמנדרות נולדו. ב-2017 העברנו מאות סלמנדרות בוגרות מבריכה בכפר ורדים שעמדה להיהרס לטובת שכונה חדשה, לבריכה חדשה שנחפרה בשמורת נחל יחיעם. גילינו שחלק מהסלמנדרות חזרו לבריכה המקורית שלהן, אף על פי שהיא כבר לא קיימת. חלקן עשו את הדרך הזו שלוש פעמים. מדובר בקילומטר של טיפוס בקו אווירי. זה מראה על נאמנות מדהימה לאתר הרבייה".
מהם האיומים המרכזיים על הסלמנדרות כיום?
"הסלמנדרות סובלות מפגיעה כפולה כי הן חיות ביבשה ובמים. בישראל הסלמנדרה מוגדרת מין בסכנת הכחדה ובעולם היא מוגדרת ללא חשש להכחדה. האיומים כוללים פיתוח תשתיות שקוטעות אוכלוסיות, זיהום נחלים, דריסות ומינים פולשים של דגים שנוגסים בראשנים. משבר האקלים הוא איום משמעותי: אם כמות המשקעים תפחת או שהגשמים יהיו תדירים פחות, מקורות המים השונים יתייבשו מוקדם מדי. במצב כזה, הראשנים לא יספיקו להתפתח, וזה יפגע מאוד ביכולת ההישרדות של הדור הבא".
"מלחמת 'חרבות ברזל' פגעה קשות במספר בריכות חורף לאורך הגבול הצפוני. כלים צבאיים נכנסו לתוך הבריכות היבשות כמקום נוח לחניה. זה גרם להידוק הקרקע ולפגיעה בניקוז. נוסף על כך, תנועת הכלים המרובה כנראה הובילה ליותר דריסות, ונזילות של סולר, של גריז ושל דלק מכלי רכב וגנרטורים זיהמו את הסביבה. בשנה האחרונה ביצענו פעולות שיקום משמעותיות בתקציבים ייעודיים שכללו גידור, הסדרת ניקוז וטיפול בצמחים פולשים כדי להציל את בריכות החורף שנפגעו".
איך הציבור הרחב יכול לסייע בשימור הסלמנדרה?
"קודם כול, חשוב לדווח: אם ראיתם סלמנדרה בוגרת או ראשן, או זיהיתם דריסה של סלמנדרה, תתעדו אותה ותדווחו דרך האפליקציה 'דיווחים לרט"ג' (רשות הטבע והגנים). הדיווחים עוזרים לנו להבין איפה הן נמצאות או נדרסות. נוסף על כך, באזורי יישובים, לאחר התייעצות ואישור מרשות הטבע והגנים, אפשר לעזור בבניית 'סולמנדרות'. מדובר במתקני מילוט מאתרי רבייה או מבורות עמוקים שעברו שינוי על ידי האדם שלא מאפשרים לסלמנדרות הבוגרות, שהן כאמור בעל חיים יבשתי לגמרי, לצאת מתוכם לאחר ההשרצה. ה'סולמנדרות' יכולות להיות בנויות מאבנים, מגזעי עץ או מפח מחוספס. ברמה המערכתית אנחנו פועלים לשחרור מעיינות לטבע, לשיקום נחלים, למניעת חסימת השטחים הפתוחים שבין האוכלוסיות ולקידום 'מעברי דו-חיים' מתחת לכבישים, במטרה לשמור על המין המיוחד הזה".
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה
