מקבילות בין המקרא לבין הזורואסטריות - דת פרסית עתיקה שנוסדה, ככל הנראה, בתחילת האלף הראשון לפני הספירה במרכז אסיה על ידי הנביא זרתוסטרה - נבחנו עד כה לא פעם בפן המדעי. כעת, ד"ר גד ברנע, מבית הספר ללימודים אזוריים והיסטוריים בפקולטה למדעי הרוח של אוניברסיטת חיפה, מדגיש במחקרו את הצורך בזהירות מתודולוגית בשל מורכבות תולדות המסירה של שתי המסורות.
המחקר מתמקד בזיהוי מאפיינים שניתן לתארך בביטחון לתקופה האחמנית (550-331 לפני הספירה) - עידן שלטונה של האימפריה הפרסית הראשונה, שהייתה הגדולה בעולם העתיק - כמו גם במעקב אחר השפעתם על המקור הכהני במקרא.
ד"ר ברנע בחן תחילה את מאפייני היסוד של הזורואסטריות האחמנית בתוך ההקשר הרחב של הדתות ההודו-איראניות. בין המרכיבים המרכזיים נמנים פולחן האש, רעיון הסדר הקוסמי ועבודת אהורא מזדא (האל הבורא והרוח העליונה בדת הזורואסטרית). "יסודות אלה מתועדים בכתובות מלכותיות, כגון אלה של דריווש הראשון ובנו חשיארש הראשון (מזוהה לרוב עם אחשוורוש ממגילת אסתר), ומעידים על מרכזיות האידאולוגיה הזורואסטרית בשיח האימפריאלי", מסביר ד"ר ברנע, שנמנה על החברה האסייתית המלכותית של בריטניה. "כבר בתקופה זו הגיעו המסורות הדתיות והתרבותיות המבוססות על האווסתא, כתבי הקודש של הזורואסטריות, לשלב של 'קיבעון' יחסי, כלומר לשימור של נוסחאות לשוניות יציבות וסמכותיות".
מוקד מרכזי נוסף הוא פולחן האש. בזורואסטריות האש איננה רק סמל אלא מוקד פולחני מרכזי שיש לשמור עליו בטהרה קפדנית. עדויות ארכאולוגיות ואיקונוגרפיות - כגון תבליטים וחותמות מפרספוליס (אחת מערי הבירה של הממלכה הפרסית) - מציגות דמויות, ובהן כהנים, העומדות לפני מתקני אש קדושים. ממצאים אלה מספקים רקע השוואתי חשוב להבנת הסנה הבוער, שבו הנוכחות האלוהית מתגלה באש שאינה מכלה את השיח.
5 צפייה בגלריה
חשיארש הראשון (מזוהה לרוב עם אחשוורוש ממגילת אסתר), עומד מול מזבח־אש
(צילום: dynamosquito/Wikipedia)
5 צפייה בגלריה
מלך האימפריה הפרסית דריווש הראשון, יושב על כס המלוכה
(צילום: T van den Brink/Shutterstock)
ד"ר ברנע אף פנה במחקרו לעדויות היסטוריות המקשרות בין יהודים לזורואסטרים, במיוחד בקהילה היהודית באי יב (אֶלֶפַנְטִינֵה – אי הפילים) שבמצרים במאה ה־5 לפני הספירה. "קהילה זו ניהלה קשרים קרובים עם פרקטיקות דתיות פרסיות", מסביר ד"ר ברנע. לדבריו, קהילה זו ניהלה מקדש מפואר בו היה קיים מזבח למטרות הקרבת זבחים ובמקביל מזבח נוסף שנקרא "אתרודן", מונח זורואסטרי שמשמעותו "מזבח אש".
מטרת הנוכחות של מזבח-אש זה במקדש הייתה ככל הנראה להראות נאמנות לאימפריה. ד"ר ברנע טוען שככל הנראה מזבח אש דומה היה קיים גם במקדש בירושלים ונוכחותו השפיעה גם על הסופרים/כהנים ביהודה. "לכן, השפעת הזורואסטריות ניכרת במיוחד במקור הכהני במקרא. מחקרים קודמים הצביעו על מוטיב 'האש התמידית' בטקסטים כוהניים. בהקשר הזה, ישנו סיפור 'הסנה הבוער' שעשוי להיות תוספת מאוחרת של העורך הכהני לנרטיב קדום יותר. כאשר מסירים את התיאור התיאופני של האש (פגישה עם אל המתבטאת בצורה נצפית ומוחשי), הסיפור זורם בצורה חלקה יותר, דבר המרמז כי התוספת נועדה להתאים את הסיפור לרעיונות כוהניים – ובמיוחד לרעיון האש האלוהית הקשורה במשכן ובפולחן המקדשי".
5 צפייה בגלריה
שרידים ארכאולוגיים באי יב (אֶלֶפַנְטִינֵה – אי הפילים) שבמצרים
(צילום: Sailingstone Travel/Shutterstock)
ממד תאולוגי מרכזי נוסף הוא פירוש השם האלוהי בספר שמות, פרק ג', פסוק י"ד: "אהיה אשר אהיה". ד"ר ברנע מפרש ביטוי זה לא רק כהצהרת זהות, אלא כ"מדרש שם" – משחק מילים המסביר את שם ה' באמצעות הפועל "להיות". לדבריו של ד"ר ברנע, תפיסה זו של אל "הקיים תמיד" מקבילה לניסוחים בכתובות אחמניות, כגון "האלים אשר הם". במסורות הודו־איראניות, הפועל "להיות" קשור קשר הדוק לאמת ולמציאות, דבר המרמז על רקע פילוסופי רחב יותר לביטוי המקראי.
ד"ר ברנע מדגשי במחקרו גם מקבילות פולחניות, כגון ההוראה שניתנה למשה להסיר את נעליו לפני האש האלוהית. "אף שהסרת נעליים במקומות קדושים היא תופעה נפוצה, בפולחן הזורואסטרי קיים יחס ייחודי ומורכב לנעליים בעת התקרבות לאש. פרט זה, יחד עם הצגת משה כדמות בעלת מאפיינים כוהניים, מחזק את הקשר בין הסיפור המקראי לבין פרקטיקות איראניות", מסביר ד"ר ברנע.
סיפור הסנה הבוער משקף אם כן מידה משמעותית של הטמעת מושגים זורואסטריים ביהדות, במיוחד ביחס לאש האלוהית ולרעיון של אל קיים לעד. בסופו של דבר, נוצרה סינתזה שהשפיעה עמוקות על התפתחות המחשבה הדתית ביהדות, בנצרות ובאסלאם, בייחוד על תפיסת האל כישות נצחית ועצמאית.
