באמצע מדבר אטקמה (Atacama desert) שנמצא ברובו בצפון צ'ילה, מקום שמחזיק בתואר "המדבר הצחיח ביותר בעולם", מנהל הקטור אספינדולה כרם. אספינדולה בוצר ענבים על אף תנאי האקלים הקשים באזור, שבו כמות המשקעים נעה סביב ממוצע שנתי של 1 מילימטר בלבד.
כמעט 2,500 מטר מעל פני הים, שוכנת חוות בוסקה וייחו (Bosque Viejo farm) הקטנה של אספינדולה בן ה-71, שם גדלים ענבי מוסקט וזן נוסף שנקרא Criollo (זן הנפוץ בצ'ילה ובארגנטינה, שם הוא משמש לטובת ייצור יינות אדומים), תחת צילם של עצי חבוש, אגס ותאנה המושקים במים המגיעים מנחל, המוזן מהפשרת שלגים מהרי האנדים.
החווה נמצאת בלב נווה מדבר באזור טוקונאו (Toconao) שבצפון צ'ילה - כ-1,500 ק"מ מהכרמים במרכז "ארץ השלג" (על פי שפת האיימרה של בוליביה). הכרמים הללו, הפכו את צ'ילה לאחת מיצואניות היין המובילות בעולם. למרות זאת, גידול ענבים במדבר איננו משימה קלה, כפי שמעיד על כך אספינדולה שמתמודד עם תנודות קיצוניות בטמפרטורות, הן בשעות היום והן בשעות הלילה - מקרינת שמש קיצונית ועד רוח וכפור מקפיא.
"עליי להיות מסור לעבודה בחווה. אני משקה כאן בשעות הבוקר המוקדמות (3:00 לפנות בוקר) ובשעות המאוחרות בלילה (23:00 בלילה)", אמר אספינדולה לסוכנות הידיעות הצרפתית, בעודו מלטף את הגפנים שלו, שהיו יבשים ושחומים חודשיים לאחר הבציר. "צריך להיזהר כי החום ותנאי האקלים כאן הם לא בדיחה. זה מסובך כי לפעמים יש רוח או שהכפור מגיע מוקדם מהרגיל והכול יורד לטמיון".
אספינדולה שולח את היבול שלו לקואופרטיב שנקרא 'איילו' (Ayllu) - קהילה בשפה המקומית - שמאז 2017 קיבל ענבים מ-18 כרמים קטנים מסביב לטוקונאו. אשתקד, קיבל הקואופרטיב 16 טונות ענבים, שמהם הופקו 12 אלף בקבוקים. השנה, הבציר היה טוב אף יותר, עם מעל 20 טון של ענבים, שהספיקו ל-15 אלף בקבוקים - כאחוז אחד מהייצור השנתי של צ'ילה.
הסיפור מאחורי האיגוד הזה הוא ייחודי בעידן שבו מעט מאוד יינות מיוצרים על ידי ילידים, שכן רוב העוסקים במלאכה הם תושבי המקום שהיו בעבר יצרני יין בקנה מידה קטן ומסורת חקלאית ייחודית לאזור הצחיח בעולם. אחת מהן, ססיליה קרוז בת ה-67, מגדלת ענבי סירה ופינו נואר בגובה של כ-3,600 מטר מחוץ לכפר סוקייר (Socaire) - הכרם הגבוה ביותר בצ'ילה. "אני מרגישה מיוחדת על כך שיש לי את הכרם הזה כאן ועל כך שניתנה לי האפשרות לייצר יין בגובה הזה", אמרה קרוז ל-AFP בעודה עומדת בין הגפנים שעדיין מתהדרים בכמה אשכולות של ענבים מיובשים. "אבל יש לזה מטרה גדולה יותר: 'עתיד' לשלושת בניי".
עבור היינן של איילו פביאן מוניוז, המשימה היא ליצור יין ייחודי הסופג את מאפייני הסלע הוולקני שבו גדלים הענבים. "כשהצרכן טועם יין מתוצרת איילו, הוא צריך לומר 'וואו! אני טועם את מדבר אטקמה', ולהרגיש את המדבר בכוס בשל הצבע, הארומה והטעם הייחודיים", אמר מוניוז. לדבריה של קרולינה ויצ'נסיו, מומחית לכימיה של יין, הגובה, הלחץ האטמוספרי הנמוך ותנודות הטמפרטורה הקיצוניות גורמים לקליפת הענב להיות עבה יותר ולגפנים להיות חסינות יותר לתנאי האקלים המאתגרים. "זה מייצר יותר מולקולות טאנין בקליפת העינב, מה שנותן מרירות מסוימת ביין", הסבירה ויצ'נסיו והוסיפה, "יש גם מליחות גבוהה יותר של האדמה, מה שגורם למגע של מינרליזציה בפה – והופך את היין של מדבר אטקמה לייחודי מסוגו".
