ההשבתה הכמעט מלאה של מערך ההתפלה בישראל, בעקבות זיהום במי הים התיכון, היא תוצאה של שרשרת אירועים סביבתיים ואקלימיים. ציאנובקטריה מהסוג Synechococcus, חיידק פוטוסינתטי שבעבר כונה "אצה כחולית", שגשגה במים החמים והעשירים בחומרי הזנה שהגיעו מאזור הנילוס. סערה קיצית הסיעה את ריכוזי הציאנובקטריה למרחבי הים וכתשה אותם, עד שהמים העכורים איימו על מתקני ההתפלה והובילו לסגירתם. מכאן הדרך להפסקות מים יזומות, לפגיעה בחקלאות ולנזק שיגיע בסופו של דבר גם לצלחת שלנו - קצרה.
האירוע ממחיש יותר מכל את החשיבות של קידום חוסן סביבתי-אקלימי, כלומר יכולת להתמודד ולהמשיך לתפקד במהירות ואף להשתקם מההשפעות השונות של שינויים סביבתיים ואקלימיים.
מתקן התפלת המים שורק ב'
(צילום: מאיר תורג'מן)
אחד המרכיבים המרכזיים של חוסן אקלימי הוא גמישות. מרכיב נוסף הוא תכנון שלא מבוסס על ממוצעים וסטטיסטיקות מהעבר, אלא על שינויים קיצוניים ותנודתיים הצפויים בעתיד. כאשר בסופו של דבר הדגש חייב להיות על מעבר מיעילות למועילות, כלומר מתפיסה שמתמקדת בהשגת התוצאה הטובה ביותר לתפיסה שמתמקדת בהשגת המטרה הרצויה.
ההתמודדות עם ההשלכות הישירות והעקיפות של משבר האקלים על החיים ועל אורחות החיים מחייבת לקחת בחשבון גם שהמשבר האקולוגי-אקלימי יוצר מצב חדש של "התיישנות אקלימית". התיישנות אקלימית מתייחסת למקרה שבו מוצר, מבנה, תשתית או שירות, שתוכננו לתנאי אקלים מסוימים, מאבדים לאורך הזמן את התאמתם, ביצועיהם או אורך חייהם כתוצאה משינוי בתנאים.
התרחבות של פסי רכבת בשל חום כבד, שיכולה להשפיע על תנועת הרכבות; פגיעה ביכולת לקרר תחנות כוח ולספק חשמל כשמי הנהרות מתחממים והספיקה שלהם יורדת; מערכת ניקוז שכושלת בשל עוצמת הגשמים; ואפילו ההשפעה של מזג אוויר קיצוני על היכולת לקיים מופע או אירוע ספורט, הם חלק מהתרחישים שאנחנו צריכים להיערך אליהם.
העכירות בחוף פלמחים
(צילום: באדיבות חיא"ל)
התיישנות אקלימית מחייבת גם לחשוב אחרת על מוצרים יומיומיים, כמו הטלפון או המחשב הנייד והמזגן, ועל היכולת שלהם לעבוד בתנאים קיצוניים ולא ממוצעים. במקרה של סוללות ליתיום-יון, למשל, שמשמשות בסמארטפונים וגם במכוניות חשמליות, הטמפרטורה היא פרמטר קריטי המשפיע באופן משמעותי על הביצועים, אורך החיים והבטיחות של הסוללה. היא משפיעה, למשל, על קצב התגובות האלקטרוכימיות בסוללה, על ההתנגדות הפנימית שלה ובהתאם על הקיבולת ועל יעילות מחזורי הטעינה והפריקה.
הביצועים של סוללות כלי רכב יורדים באופן משמעותי בתנאי קור, מתחת לאפס מעלות צלסיוס, ומנגד מושפעים משמעותית בטמפרטורות גבוהות מ-45 מעלות. בטלפונים ניידים או במחשבים, הבעיה היא בעיקר בטעינה, אבל בסביבה חמה מאוד המערכות יעבדו במהירות איטית יותר, כדי למנוע התחממות של המכשיר, ובמקרים מסוימים אפילו יבצעו הדממה עצמית.
כך שיכול להיות שהטלפון שלכם ישבוק חיים ביום חם מאוד כשאתם נמצאים בחוץ או ברכב. לכן השאלה העיקרית בהיבט של התיישנות אקלימית אינה רק אם הסוללה מחזיקה מספיק זמן ועמידה לטמפרטורה של קיץ ממוצע, אלא האם היא תמשיך לתפקד גם ביום הכי חם בשנה, שיכול לחרוג מהממוצע?
פרופ' עדי וולפסוןצילום: דודו גרינשפןהיערכות לשינויי האקלים, מגלי חום ושרפות ועד סופות והצפות, מחייבת תכנון גמיש וצופה פני עתיד של מבנים ורחובות, תשתיות מים, אנרגיה ותחבורה וגם מגוון מוצרים, קטנים כגדולים. הפרקטיקה ההנדסית והתכנונית המקובלת כיום, שבה מתכננים מערכות, מבנים ותשתיות בהתבסס על נתוני עבר סטטיסטיים של מזג האוויר, כלומר בהנחה שהמערכת האקלימית משתנה במסגרת גבולות קבועים וידועים, כך שדפוסי העבר ימשיכו לחזור על עצמם גם בעתיד, אינה תקפה עוד, ולכן כל תשתית או מערכת שנבנית על בסיס מודלים אלו צפויה לכשל תפקודי.
למעשה התיישנות אקלימית מתייחסת לכשל בתפיסת ההשפעות הישירות והעקיפות, לזמן הקצר והארוך, של שינויי האקלים, ולא פחות מכך כשל בתפיסת הזמן. היא מזכירה לנו שהעבר כבר אינו מדריך מספיק טוב לעתיד, ושאירועים קיצוניים אינם בהכרח חריגים נדירים שאפשר להתעלם מהם בתכנון. מדינת ישראל חייבת לא רק להיערך למשבר האקלים, אלא להפסיק לתכנן כאילו הוא עדיין לא קרה.
פרופ' עדי וולפסון הוא ראש המסלול לתואר שני בהנדסה ירוקה במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספרים "המשבר הגדול – עידן האדם: בין מבט מקרוסקופי למבט מיקרוסקופי" ו"צריך לקיים – אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד"
