גשר של חומר אפל
צביר הגלקסיות פרסאוס הוא אחד הגופים המסיביים ביותר המוכרים לאסטרונומים. צבירים כאלה הם דבוקות של גלקסיות שכוח הכבידה מחזיק אותן יחד. במקרה של פרסאוס, הצביר שוכן כ-240 מיליון שנות אור מאיתנו, וחוקרים מעריכים כי המסה שלו היא פי 600 טריליון מהשמש שלנו. במושגים יותר ארציים, אם השמש שלנו היא מטבע של שקל, צביר פרסאוס שוקל כמו 30 מיליון טנקי מרכבה 4.
צבירי גלקסיות מגיעים לגדלים בלתי נתפסים כאלה באמצעות בליעה של גלקסיות אחרות, אבל ההנחה הרווחת בקרב אסטרונומים היתה שפרסאוס כבר בלע מספיק, ועכשיו הוא "נח", כלומר נמצא במצב יציב ושקט. ואולם, ממצאים חדשים קוראים תיגר על ההנחה הזו, וגם עושים צעד נוסף בדרך לפתרון תעלומת החומר האפל.
4 צפייה בגלריה
מיפוי של חומר אפל (מסומן כענן כחול) על רקע הגלקסיות, מעיד על ריכוז גדול מימין לצביר פרסאוס (בצד שמאל של התמונה) ועל גשר של חומר אפל ביניהם
(צילום: HyeongHan et al/Robert Lea)
בשנים האחרונות צצו כמה ראיות שמרמזות לכך שצביר הגלקסיות הזה בכל זאת פעיל יותר ממה שאנו חושבים. פיזור לא אחיד של המסה בתוכו, פיזור דומה של הפלזמה ואזורים גדולים ו"קרים" מבחינת קרינת רנטגן, כל אלה עשויים להצביע כי הצביר אכן בלע משהו שהתנגש בו. אבל השאלה הגדולה היא, אם אמנם היה גוף מסיבי שהתנגש בצביר ונבלע בו, היכן השרידים שהיינו מצפים לראות. כדי לחפש אותם, צוות אסטרופיזיקאים מקוריאה הדרומית ומארצות הברית עשה שימוש בטכנולוגיות תצפית משופרות ובתופעת העידוש הכבידתי, שבה גרמי שמיים מסיביים מרכזים את האור מגופים מרוחקים ומאפשרים לנו לראותם בהגדלה.
עוד כתבות באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי:
הניווט הצפוף של העטלפים
הדרך הארוכה והקשה אל החשיבה המדעית
השפה המורכבת של הבונובו
הפעם החוקרים השתמשו בתופעה כדי למדוד מאפיינים של הגוף המעדש עצמו. כלומר, באמצעות התבוננות בעצמים רחוקים מעבר ל"פרסאוס", הם יכלו למפות את המסה בצביר הגלקסיות עצמו ובסביבתו. במדידות שנעשו בטלסקופ היפני "סובארו" המוצב בהוואי הם זיהו מסה גדולה של חומר אפל, פי 200 טריליון מהשמש שלנו, במרחק 1.4 מיליון שנות אור מפרסאוס. לדבריהם, בין שני הגופים מקשר "גשר" בולט פחות של חומר אפל, המספק ראייה ישירה לקשר כבידתי ביניהם.
(יוצר: אסף קוזין, עורך וידאו: בן חיים, צילום: ירון שרון, גרפיקה: שי שבתאי)
חישובים והדמיות שעשה צוות המחקר, לצד הצלבת נתונים עם ממצאים של טלסקופ החלל Euclid ושל טלסקופ הרנטגן XRISM, מעלים כי ההתנגשות הזו אירעה די מזמן אפילו בסדרי גודל קוסמיים, לפני כחמישה מיליארד שנה, אבל השפעותיה עדיין ניכרות היטב במבנה של צביר הגלקסיות הענקי. "זו החתיכה החסרה שחיפשנו. כל המבנים המשונים וסילוני הגז בצביר פרסאוס נראים הגיוניים כעת, בהקשר של מיזוג משמעותי", אמר ג'יימס ג'י (Jee), מאוניברסיטת סיאול שהוביל את המחקר. "פריצת הדרך התאפשרה בזכות שילוב נתונים מטלסקופ סובארו ומעידוש כבידתי מתקדם שפיתחנו, והיא מדגימה את היכולת של עידוש כזה לחשוף את הדינמיקה הנסתרת של הגופים המסיביים ביותר ביקום".
היורדים והעולים
שלושה אסטרונאוטים חזרו בתחילת השבוע מתחנת החלל הבינלאומית בחללית סויוז רוסית, אחרי משימה של שבעה חודשים במסלול סביב כדור הארץ. הצוות החוזר כלל את הקוסמונאוטים הרוסים אלכסיי אובצ'ינין (Ovchinin) ואיבן וגנר (Vagner), ואת האסטרונאוט האמריקני הוותיק דון פטיט (Pettit). שלושתם אנשי חלל ותיקים ומנוסים.
4 צפייה בגלריה
אחרי 220 יום בתנאי מיקרו-כבידה קשה להחזיק את הראש, במיוחד בגיל 70, אבל גם הקושי הזה לא מוחק את החיוך. פטיט נישא מחללית סויוז למסוק הפינוי
(צילום: Bill INGALLS / NASA / AFP)
אובצ'ינין זוקף לזכותו כעת 595 ימים מצטברים בחלל, ואילו וגנר – 416. פטיט, שהגיע ל-590 ימים בארבע משימות חלל, רשם ציון דרך מרשים לא פחות, כשחזר לכדור הארץ בדיוק ביום הולדתו ה-70. הוא האסטרונאוט הפעיל המבוגר ביותר בסוכנות החלל האמריקנית, נאס"א, ונוסף על עבודתו השוטפת בתחנת החלל, הוא מוכר לציבור גם בזכות צילומים מרהיבים מהתחנה שהוא מפרסם ברשתות חברתיות.
הצוות שהחליף את השלושה הגיע לתחנת החלל ב-8 באפריל בחללית סויוז אחרת, וכולל את הקוסמונאוטים הרוסים סרגיי ריז'יקוב (Ryzhikov) ואלכסיי זובריצקי (Zubritsky) ואת האסטרונאוט האמריקני ג'וני קים (Kim). הם הצטרפו לארבעת אנשי המשימה ה-73 שהגיעו לתחנה בחודש שעבר בחללית דרגון של ספייס אקס, וכעת שוב יש בתחנה שבעה אנשי צוות: שלושה מארצות הברית, שלושה מרוסיה ואחד מיפן.
זרים בתחנה הסינית
גם בתחנת החלל הסינית, טיאנגונג, יש חילופי צוותים. שלושת אנשי הצוות של משימת שנז'ו 20 שוגרו ביום חמישי למשימה של חצי שנה בחלל, ובשעות הערב (שעון ישראל) הם אמורים לעגון בתחנה. זו טיסת החלל השלישית של מפקד הצוות צ'ן דונג (Chen) וראשונה לשני עמיתיו ואנג ג'יה (Wang) וצ'ן ז'ונגרוי (Chen). הצוות הנוכחי בתחנה, של משימת שנז'ו 19, אמור לשוב לכדור הארץ באמצע השבוע הבא.
בתוך כך הודיעה סין השבוע כי האזרח הזר הראשון שייכנס לתחנת החלל שלה יהיה אסטרונאוט מפקיסטן, שטרם נבחר. ייתכן שהוא יטוס לחלל כבר בסוף השנה הבאה. סין פועלת לאחרונה להרחיב את שיתופי הפעולה הבינלאומיים שלה (גם) בחלל: משימת הירח האחרונה שלה צ'נג-אה 6, שהביאה בהצלחה דגימות ראשונות מהצד הרחוק של הירח, כללה גם מכשירים מדעיים של איטליה, צרפת ושבדיה, והיא גם הציבה לוויין פקיסטני זעיר במסלול סביב הירח.
ראש סוכנות החלל של פקיסטן, אמג'ד עלי (Ali), אמר כי ארצו תעביר לסין בחודש הבא רשימה של 10-5 מועמדים לטיסת חלל, והסינים יבחרו שניים מהם. אלה שייבחרו יעברו הכשרה של חצי שנה עד שנה בסין, ואפשר שאחד מהם יטוס לתחנה הסינית כבר באוקטובר 2026, כשהשני יהיה גיבוי עבורו, אם מסיבה כלשהי לא יוכל לטוס. האסטרונאוט הפקיסטני ישתתף בעבודה השוטפת בתחנת החלל הסינית, וגם יעשה ניסויים של מוסדות מחקר מארצו.
התחנה הנוכחית היא תחנת החלל השלישית של סין, והיא פעילה מאז 2021. עד כה, אנשי הצוות שהיו בה ובתחנות הקודמות של סין היו כולם סינים. ואולם, בייג'ינג מעוניינת להשתמש בתחום החלל כמנוף לחיזוק קשרים בינלאומיים, כפי שברית המועצות עשתה בשנות ה-80 כשאירחה אסטרונאוטים ממדינות אחרות, בעיקר קומוניסטיות, בתחנת החלל "מיר".
מחטיאים את המטרה
חברת החלל הגרמנית אטמוס (Atmos) סיימה את משימת הניסוי הראשונה של החללית שלה, אך בגלל שינויים מפתיעים בנתיב הטיסה, כמעט שלא התקבלו נתונים מהניסוי. חברת ההזנק הגרמנית מפתחת חלליות קטנות עם מגן חום מתנפח, שמיועדות לא לטיסות מאוישות, אלא לשאת ניסויים לחלל. הרעיון הוא להחזיר את הניסוי בבטחה לכדור הארץ, כדי שהחוקרים יוכלו לבחון את תוצאותיו. כיום החזרת ניסויים נעשית כמעט רק בחלליות של חברות גדולות כמו ספייס אקס, שמחזירות מטענים (ובני אדם) מתחנת החלל הבינלאומית.
החללית של אטמוס, פניקס 1, שוגרה ביום שני השבוע במשימה שיתופית (rideshare) של חברת ספייס אקס. המטען העיקרי בשיגור זה היה לוויין צבאי קוריאני, והמטענים המשניים - פניקס 1 ולוויין נוסף, שביעי במספר, של חברת חיזוי מזג האוויר האמריקנית-ישראלית Tomorrow.io. פניקס היתה אמורה להיכנס לאטמוספרה מעל אפריקה, לחלוף מעל מזרח היבשת והאי מאוריציוס ולצנוח באוקיינוס ההודי, לא רחוק מהאי הצרפתי ראוניון.
4 צפייה בגלריה
זה לא בייגלה, זו חללית עם מגן חום מתנפח. הדמיה של החללית פניקס 1 עם מגן חום מנופח
(מקור: ATMOS space cargo)
במסגרת ההכנות למשימה הקימה החברה תחנות קרקע לאורך הנתיב הזה, שיקלטו את המידע מהחללית וממגן החום, ויוכלו לנתח את תוצאות הניסוי. ואולם, חמישה שבועות לפני השיגור הודיעה ספייס אקס לחברה הגרמנית כי היא משנה את מסלול הטיסה עקב אילוצים של צבא דרום קוריאה, בעליו של המטען העיקרי, שגם נושא ברוב עלויות השיגור.
הנתיב החדש עובר מעל דרום-מערב ארצות הברית, קולומביה וברזיל, לפני נחיתה באוקיינוס השקט, כ-2,000 קילומטר מחופי ברזיל. החברה ניסתה להתארגן בחופזה למסלול החדש ולהציב תחנות קרקע מתאימות. היא אף חכרה מטוס עם ציוד תקשורת לקליטת המידע מהחללית בחלק האחרון של המסלול, מעל הים. ואולם, בסופו של דבר החללית נכנסה לאטמוספרה בסטייה מהמסלול המתוכנן, ונחתה – כנראה – כ-500 קילומטר רחוק עוד יותר מהנקודה שיועדה לה.
החברה לא יצאה לגמרי בידיים ריקות. היא קיבלה נתונים מארבעה מכשירים מדעיים בחללית, והצליחה לקבל מידע ראשוני שמגן החום התנפח בהצלחה. אך שאר המידע אבד עם החללית, וכנראה ירד איתה למצולות אי שם בלב האוקיינוס האטלנטי. אף על פי כן, בחברה מתייחסים לניסוי כתוצאה חיובית. "בסך הכל זו היתה משימה מוצלחת מאוד", אמר מנכ"ל אטמוס סבסטיאן קלאוס (Klaus).
