משחר ההיסטוריה האנושית נודע עמק בית שאן (עמק המעיינות) כאזור שופע המים וכמקום הפורה ביותר בארץ ישראל מבחינה חקלאית. באזור זה נחשפה רשת מנהרות תת-קרקעיות מימי הביניים, מתחת לבריכות הטבעיות של גן השלושה (סח'נה) שבעמק המעיינות. המערכת מהווה עדות נדירה לחדשנות ההנדסית של האימפריה הממלוכית ולתעשיית הסוכר המשגשגת שפעלה בעמק בית שאן במאות ה-15-14 לספירה.
המחקר, שפורסם בכתב העת Water History, נערך על ידי צוות רב-תחומי בראשות פרופ' עמוס פרומקין מהמכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית בירושלים, בשיתוף ד"ר עזריאל יחזקאל, דרור סגל וד"ר ינון שבטיאל.
6 צפייה בגלריה
נחל עמל (האסי), עם מנהרות מים ומתקנים שנבדקו (מסומנים באותיות A-F)
(צילום: מתוך כתב העת Water History)
הצוות זיהה מערכת מורכבת של מנהרות מים חצובות בסלע טופה רך – סוג של אבן גיר שנוצרת כאשר מינרלים של סידן פחמתי נושרים מתוך המים בנהרות או אגמים לא מחוממים – לאורך נחל עמל (האסי). המנהרות הללו שימשו ככל הנראה להפעלת טחנות סוכר מתקופת שלטון הממלוכים.
המנהרות נחשפו במקרה, כאשר עבודות תשתית מודרניות חשפו חמישה פתחים מקבילים. "הדיוק ההנדסי של המנהרות רמז על שימוש הידראולי", מסביר פרופ' פרומקין. "אבל בניגוד לאמות המים הפתוחות שהיו שכיחות באותה תקופה, כאן מדובר במערכת תת-קרקעית – התאמה יוצאת דופן לגאולוגיה המקומית ולמליחות המעיינות באזור".
באמצעות תיארוך רדיומטרי באורניום-תוריום של נטיפים שנוצרו לאחר חציבת המנהרות, קבעו החוקרים כי המנהרות נחצבו ככל הנראה במאות ה-15-14 לספירה – תקופת שיא תעשיית הסוכר בעמק בית שאן, אז נחשב האזור למרכז חשוב לגידול קנה סוכר ולייצואו ברחבי המזרח התיכון.
6 צפייה בגלריה
מבט כללי לכיוון מערב לעבר מפגש חוצבים. נישה לנר מסומנת בעיגול אדום, סטייה אופקית בחץ ירוק, וסטייה אנכית בחץ כחול (A). מבט לכיוון דרום-מזרח, לעבר צומת ה־T (B). ספלאותמים בתקרת הנקבה, אזור דגימת הנטיפים לתיארוך מסומן בעיגול אדום (C). פתח נקבה (D)
(צילום: ד"ר עזריאל יחזקאל, פרופ' עמוס פרומקין)
מקורות היסטוריים מתארים את שליטתם של הממלוכים במערכות מים - מאמות מים ומרחצאות ועד רשתות השקיה ענפות. אולם מהמחקר החדש עולה כי הם גם ידעו להמיר את זרימת המעיינות המליחים לכוח מכני.
לטענת החוקרים, המנהרות שימשו להעברת מים בלחץ שהניעו גלגלי משוטים אופקיים, ואלו הפעילו אבני ריחיים לריסוק קני סוכר – תהליך שחסך כוח אדם ואיפשר ייצור תעשייתי. "הממלוכים לא ראו במחסור במים מגבלה, אלא הזדמנות", אומר פרופ' פרומקין. "הם ידעו להפוך מי מעיינות מליחים לכוח מניע – פשוטו כמשמעו – ולהניע באמצעותם תעשייה מקומית משגשגת. בכך, ממצאי המחקר קוראים תיגר על הדימוי של תקופת ימי הביניים כתקופה של קיפאון טכנולוגי באזורנו".
6 צפייה בגלריה
נטיפים שנדגמו לתיארוך. מיקום השכבות שנלקחו לתיארוך מסומן בחץ אדום
(צילום: ד"ר עזריאל יחזקאל)
6 צפייה בגלריה
שרידי נר שמן ממלוכי (התגלה במורד הנחל) שהיה בשימוש עד המאה ה-16
(צילום: מתוך כתב העת Water History)
נר שמן ממלוכי שנמצא בטחנה במורד הנחל מסייע בתיארוך האתר ומעגן את הפעילות התעשייתית במאה ה־15. בהמשך, בתקופה העות'מאנית, שימשו אותן הטחנות לטחינת קמח – עדות להמשכיות השימוש במשאבי המים המקומיים לאורך מאות שנים. "התגלית הזו מחברת בין ארכאולוגיה תעשייתית להידרולוגיה", אומר פרופ' פרומקין. "היא חושפת אימפריה שלא הייתה רק צבאית או פוליטית – אלא גם חדשנית מבחינה הנדסית וכלכלית, שידעה לרתום את כוחות הטבע לטובת קיום, ייצור וצמיחה".
