השיא הצפוי על מאדים
רכב המאדים האמריקני פרסבירנס (Perseverance, "התמדה"), צפוי לשבור בשבוע הבא את שיא הנסיעה הגלגלית מחוץ לכדור הארץ. הרכב שהתחיל את משימתו על מאדים בפברואר 2021, יעבור את המרחק המצטבר של 45.16 קילומטרים שרשם רכב מאדים אמריקני אחר, אופורטיוניטי (Opportunity, "הזדמנות"), שהיה פעיל על מאדים מ-2004 עד מותו ב-2018.
יש כמה סיבות לכך שפרסבירנס עבר מרחק כזה בקצת יותר משליש הזמן של קודמו, ומהירות הנסיעה היא לא בין המרכזיות. אף על פי שפרסבירנס מהיר יותר, מהירותו המרבית היא בערך 150 מטרים בשעה (כן, 0.15 קמ"ש) – כשנוסעים במקומות חדשים לגמרי, עדיף להתקדם לאט ובזהירות. אחת הסיבות לכך היא העובדה שבניגוד לדורות הקודמים של רכבי מאדים, שני הרוברים האחרונים, פרסבירנס וקיריוסיטי (Curiosity, "סקרנות"), אינם תלויים באנרגיה סולארית אלא בגנרטור תרמו-גרעיני (RTG), שמייצר חשמל מהתפרקות של פלוטוניום.
בעוד אופורטיוניטי היה מושבת במשך החורף המאדימי, וגם בקיץ היה יכול לנסוע רק אחרי טעינה של כמה שעות בשמש, פרסבירנס וקיריוסיטי פטורים ממגבלות כאלה, ויכולים לנסוע כל השנה, בכל שעה. יתרון נוסף של פרסבירנס על פני כל קודמיו, היה רחפן שליווה אותו בחלק גדול מהמשימה. הרחפן תוכנן לבצע חמש טיסות הדגמה, אבל בסופו של דבר טס 72 פעמים עד שאחד מלהביו נשבר. הטיסות שלו, למרחק אופקי מצטבר של כ-17 קילומטרים, סייעו לתכנן מראש את הנסיעות של פרסבירנס, ואפשרו לו מקטעים ארוכים יותר של נסיעה רציפה.
עוד כתבות באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי:
האמא של ההפריה החוץ-גופית
עצם העניין: סידן וויטמין D
הבינה שפיצחה את שפת החלבונים
ואולם, המרכיב המרכזי שאיפשר לפרסבירנס לגמוע מרחקים יותר מכל קודמיו, הוא שיפורי המחשוב, שמעניקים לו יותר זמן של נסיעה אוטונומית. כלי הרכב הישנים שפעלו על מאדים היו מצלמים את סביבתם, מעבירים את התמונות למרכז הבקרה, ועל סמך ניתוח שלהן, צוותי המדע וההנדסה היו מתכננים כמה מטרים – או עשרות מטרים – של מקטע הנסיעה הבא. השיטה הזו איפשרה למזער את הסיכון שהרכב יתהפך לבור, או יילכד באזור חולי. לעומת זאת, פרסבירנס, שמצויד במצלמות משוכללות ומערכת עיבוד תמונה מתקדמת, יכול לעשות חלק גדול מהניתוח הזה בעצמו, ובערך 90 אחוז מהנסיעה שלו על מאדים היא אוטונומית, בלי שמהנדסים בכדור הארץ יצטרכו לשקול מראש כל סכנה פוטנציאלית. קיריוסיטי, שנחת על מאדים בקיץ 2012, דומה לו מאוד מבחינת העיצוב, הם למעשה בנויים על אותה שלדה, אך הוא נסע רק 38.6 קילומטרים, אף שהגיע למאדים 8.5 שנות ארץ לפני פרסבירנס. לעומת זאת, קיריוסיטי נסע רק כ-10 אחוז מהדרך באופן אוטונומי.
פרסבירנס על מאדים
(צילום: NASA/JPL-Caltech/ASU/MSSS/AP)
רכב החלל פרסבירנס
(צילום: NASA/AP)
לשני כלי הרכב מערכות צילום דומות, וההבדל ביכולות נעוץ בהתקדמות עיבוד התמונה הממוחשב במשך פחות מעשור שהפריד בין בניית שני כלי הרכב. חלק מיכולות עיבוד התמונה של פרסבירנס נעוץ ברכיב ישראלי שפיתחה חברת C-LAB מיוקנעם, המוכרת יותר בשמה הקודם, קומפיולאב. החברה שהוקמה ב-1992 מתמחה בייצור מחשבים קטנים למקומות שמחשב רגיל אינו מתאים אליהם. "ממכונת קפה או מכונת כביסה, דרך השילוט המתחלף בכבישים ועד בקר המזגן בקרונות רכבת – אנחנו שם", אמר דמיטרי קטקוב, מנהל הפיתוח של החברה, לאתר מכון דוידסון. "חלק מהדרישות של מחשבים כאלה הם עמידות ויציבות לאורך זמן, גם בתנאים קשים וטמפרטורות קיצוניות"
לחברת C-LAB יש כ-4,000 לקוחות ברחבי העולם. "אנחנו חברה שמשקיעה מעט מאוד בפרסום. אנו בדרך כלל לא מוכרים מוצר סופי, אלא רכיבים למערכות, ומי שצריך – יודע למצוא אותנו", סיפר קטקוב. "כך היה גם עם מעבדת JPL של נאס"א, שבנתה את רכבי השטח למאדים. הם פנו אלינו, חיפשו מוצר עם עמידות בתנאים מסוימים, וקנו את המחשב שלנו – זה מוצר מדף, לא משהו שפיתחנו בשבילם, ולא היינו מעורבים בפיתוח הרובר עצמו. הוא עבר כנראה את כל בדיקות העמידות שלהם, והם בחרו בו".
מחשב בעל עמידות ויציבות בתנאים קשים, שהיה שותף להישג על כוכב הלכת השכן. רכב המאדים פרסבירנס בצילום עצמי, ולידו מחשב Comex-IE38 של C-LAB
(צילום: NASA, C-LAB)
המחשב הישראלי שמצא דרכו למאדים, Comex-IE-38, הוא מחשב זעיר בגודל של כרטיס אשראי. "הוא מעורב בקליטה ובעיבוד של התמונות שהרכב מצלם", הסביר קטקוב. "הוא עמיד בטמפרטורות בין מינוס 40 מעלות צלזיוס ל-85 מעלות, ובבדיקות תפקד גם בטמפרטורות קיצוניות יותר. אין לו מיגון מיוחד מקרינה, אבל כנראה אין צורך בכך בחלקים הפנימיים של הרובר".
אף על פי שהחברה כאמור אינה מתמחה ברכיבי חלל, כמה גופי חלל הזמינו בעבר מחשבים שלה, בזכות העמידות הרבה שלהם, כולל רכיבים לרובוט שסייע לאסטרונאוטים בתחנת החלל הבינלאומית. "היו מאז עוד הזמנות, גם של נאס"א, ויש גם הזמנה למוצר חדש. כמו כל מי שהיה ילד בשנות ה-80 חלמתי להגיע לחלל, והחברה שלנו הגשימה חלקית את החלום הזה", סיכם קטקוב. "המחשב שייצרנו חורש כרגע את מאדים, ומרגש שהוא שותף לשיא של פרסבירנס".
הצלחה לאפוד המגן הישראלי בחלל
האפוד שפיתחה החברה הישראלית StemRad להגנה על אסטרונאוטים מפני קרינת החלקיקים בעת סערות שמש, נמצא יעיל בהפחתת הקרינה במחקר מדעי שמסכם את הניסוי בו במשימת ארטמיס 1. במשימה ששוגרה ב-2022 הוצבו בחללית אוריון שטסה סביב הירח שתי בובות, אחת עם האפוד ואחת בלי מיגון. בשתיהן הותקנו אלפי חיישנים שמדדו את רמות הקרינה על פני הגוף ובאיברים פנימיים. הניסוי בוצע בשיתוף פעולה בין סוכנות החלל הישראלית, נאס”א וסוכנות החלל של גרמניה, ותוצאותיו פורסמו השבוע בכתב העת המדעי Science Advances.
החוקרים התרכזו בכמות הקרינה שהחללית ספגה בעת המעבר בחגורות ון-אלן, האזורים עתירי החלקיקים שנוצרים בהשפעת השדה המגנטי של כדור הארץ. מכיוון שלא היתה סערת שמש בעת משימת ארטמיס 1, החוקרים השליכו מרמת הקרינה שהבובות ספגו במהלך המעבר בחגורות לרמה שהיו סופגות בשתיים מסערות השמש החזקות ביותר שתועדו במאה העשרים. הם מצאו כי הבובה שלבשה את האפוד היתה סופגת 60 אחוז פחות קרינה בהתפרצות שמש כמו הסערה החזקה של 1972, ו-40 אחוז פחות קרינה בסערה החזקה של 1989. "הצורך בציוד לביש להגנה מקרינה יגדל ככל שיתרבו המשימות לירח ולמאדים. הראינו שהאפוד שלנו יעיל, ואנחנו מקווים להיות אלה שיספקו אותו", אמר מנכ"ל StemRad אורן מילשטיין.
הבובות זוהר (משמאל, עם אפוד המגן) והלגה בחללית אוריון לקראת השיגור של משימת ארטמיס 1. בצד ימין: מאמר המחקר על אפוד המגן בשער הגיליון של Science Advances
כדור אש בשמי סין
טיל סיני מדגם לונג מרץ' 7A התפוצץ ביום שני השבוע, פחות מדקה וחצי לאחר שיגור מבסיס החלל ונצ'אנג באי האינן שבדרום סין. זה היה השיגור ה-18 של טיל מהדגם הזה, שגובהו כ-60 מטרים והוא מסוגל לשאת מטען של שבע טונות למסלול גיאוסטציונרי, שבו לוויינים נמצאים בפועל מעל אותה נקודה בכדור הארץ כל הזמן. זה המסלול המועדף ללווייני תקשורת גדולים, ואכן המטען של הטיל הפעם היה לוויין תקשורת גדול, ז'ונגשינג 4B Zhongxing-4B.
הכישלון השבוע קטע רצף של 16 שיגורים מוצלחים של טילי לונג מרץ' 7A, מאז שהטיל הראשון בסדרה התפוצץ בשיגור הבכורה ב-2020. מומחים מעריכים כי הסיבה לפיצוץ הייתה כשל מבני בטיל או באחד מארבעת טילי ההאצה שלו, מכיוון שהפיצוץ אירע סמוך למועד המכונה Max-Q, נקודת הזמן אחרי השיגור שבה פועלים על טיל הלחצים המכניים החזקים ביותר. עם זאת, הרשויות בסין לא פרסמו הודעה בעניין, מעבר לדיווח קצר על הפיצוץ בסוכנות הידיעות הרשמית, שינחואה.
התפוצצות הטיל הסיני מדגם לונג מרץ' 7A
(צילום: Social Media/Reuters)
התפוצצות הטיל הסיני מדגם לונג מרץ' 7A
(צילום: Social Media/Reuters)
החברה הסינית Landspace הייתה אמורה לבצע השבוע ניסוי בשיגור טיל ז'וקווה 3 והנחתת השלב הראשון שלו, אך דחתה אותו בכמה שבועות, ככל הנראה לסוף החודש. התאונה והדחייה הביאו למכירה רבה של מניות של חברות חלל סיניות השבוע, אך זה לא צפוי להשפיע על שאר פעילות החלל של סין, שבין השאר אמורה לשגר בשבועות הקרובים משימה לא מאוישת לירח. משימת צ'אנג אה 7 (Chang'e-7), שאמורה לנחות באזור הקוטב הדרומי של הירח מיועדת גם היא לשיגור מוונגצ’אנג, אם כי על גבי טיל אחר – לונג מארץ' 5.
מצילים את משימת ההצלה
חברת קטליסט התקדמה במאמצים לבלום את הסחרור הלא צפוי של החללית לינק, שאמורה לחבור לטלסקופ החלל האמריקני סוויפט כדי למנוע את שריפתו באטמוספרה. חללית ההצלה שוגרה לפני כחודש וחצי, אבל לפני כשבועיים דיווחה החברה כי היא נכנסה לסחרור בגלל תקלה בגלגלי התנופה שמיועדים לכוונון עדין של תנועתה בחלל, בעיקר בעת החבירה ללוויין המטרה. תחילה הפעילו מהנדסי החברה את מנועי ההכוון של החללית, שפולטים גז כדי לסובב אותה סביב ציריה, בניסיון לבלום את הסחרור. לדבריהם, התהליך הזה הצליח להאט אותו, וצרך רק חלק קטן מהדלק שמיועד לתמרון החבירה.
ביום שלישי השבוע עדכנה נאס"א כי החברה השלימה את עדכון התוכנה של חללית ההצלה, וכי האלגוריתמים בתוכנה החדשה אמורים לאפשר לחללית לתמרן עם גלגלי התנופה שעדיין מתפקדים. החללית אמורה לחבור לטלסקופ החלל בשבועות הקרובים, להיצמד אליו באמצעות זרועות מיוחדות, ואם הכל יעבור כשורה – לשאת אותו למסלול גבוה יותר.
יצאה מהסחרור. החללית לינק בצילום עצמי בעת פתיחת הלוחות הסולריים שלה
(צילום: Katalyst Space Technologies)
טלסקופ החלל האמריקני סוויפט (Swift) שוגר ב-2004 לחקור התפרצויות של קרני גמא. הטלסקופ, שאין לו מערכת הנעה משלו, היה אמור לתפקד תקופה קצרה יחסית, אבל המשיך לפעול יותר מעשרים שנה. עם זאת, הוא איבד בהדרגה גובה רב בשל החיכוך עם חלקיקים אטמוספריים ועקב פעילות השמש הרבה, שגרמה להתפשטות השכבות החיצוניות של האטמוספרה ולהגדלת הגרר. הטלסקופ ירד בחודשים האחרונים לגובה של פחות מ-350 קילומטרים, ואם ימשיך ויירד לפחות מ-300, כנראה לא יהיה אפשר למנוע את שריפתו באטמוספרה. מכיוון שמבחינה מדעית הוא מתפקד היטב, הזמינה נאס”א את משימת החילוץ מחברת קטליסט תמורת 30 מיליון דולר, והחללית פותחה ושוגרה בזמן שיא – כתשעה חודשים בלבד. אם החללית תצליח להיצמד לטלסקופ כמתוכנן, היא אמורה להעלותו בהדרגה למסלול המקורי, בגובה 600 קילומטרים. המשימה מעוררת עניין רב לא רק בגלל ערכו המדעי של הטלסקופ, אלא גם בגלל החשיבות של תמרונים כאלה להארכת החיים של לוויינים מסחריים, ולפינוי פסולת חלל.
מיליון טונות למסלול
המנכ”ל והמייסד של חברת ספייס אקס, אילון מאסק (Musk) אומר כי פעילות הבינה המלאכותית של החברה תכניס כבר בחודש הבא יותר כסף מאשר פעילות החלל שלה. להערכתו תוך חמש שנים פעילות הבינה המלאכותית תהיה כ-99 אחוז מהערך הכולל של ספייס אקס, שיהיה בעצמו מספר אסטרונומי, לדבריו. בנאום עדכון לעובדי החברה סקר מאסק את ההיסטוריה של ספייס אקס, ואמר כי החברה חייבת להצטיין בתחום הבינה המלאכותית, גם בחומרה וגם בתוכנה, משום שזה העתיד. הוא גם הציג תוכניות להגדיל את המפעל של ספייס אקס בטקסס, כך שיכלול גם את הייצור של לווייני Starmind – רשת מרכזי נתונים שספייס אקס מתכננת להציב בחלל. הוא העריך כי הכנסות החברה יוכלו להגיע ל-500 מיליארד דולר בשנת 2028.
בינה מלאכותית היא המפתח לעתיד, גם בחלל, לדברי מאסק. הדמיה של אבטיפוס ראשון של לוויין Starmind – הבסיס לרשת מרכזי הנתונים לבינה מלאכותית שספייס אקס מתכוונת להציב בחלל
(צילום: SpaceX)
מאסק שיבח את ההתקדמות בפיתוח חלליות סטארשיפ הענקיות, ואמר כי הן יביאו את החברה משיגור של כ-2,500 טונות בשנה למסלול סביב כדור הארץ, כפי שקורה כיום, לסדר גודל של מיליון טונות בשנה, ואולי אף עשרה מיליון. "אלה סדרי הגודל של מטענים שצריך כדי לפתח ציוויליזציות אנושיות על הירח, על מאדים ואולי גם במקומות אחרים", ציין מאסק.
ליקוי מאורות
ביום רביעי נראה ליקוי חמה מלא בעיקר בצפון האוקיינוס האטלנטי. זה היה הליקוי המלא הראשון באירופה אחרי כשלושה עשורים. ליקוי חמה מתרחש כשהירח עובר בינינו לבין השמש. מכיוון שהגודל הנראה של שניהם בשמיים דומה, ליקוי מלא מתרחש כשהוא מסתיר את כל דיסקת השמש.
ליקוי החמה בספרד
(צילום: רויטרס)
הליקוי הקצר נראה בצפון ספרד, באזור קטן בצפון פורטוגל, במערב איסלנד ובחלק מגרינלנד. אזורים רחבים הרבה יותר זכו לצפות בליקוי חלקי, במערב אירופה, בקנדה ובצפון מזרח ארצות הברית, בחלקים של צפון רוסיה ובצפון מערב אפריקה. מיליוני בני אדם יצאו להתבונן בתופעה המרהיבה ולצלם אותה. הליקוי תועד למטרות מחקר גם ממטוסים ומהחלל, בתקווה שהתצפית שהוא מספק על עטרת השמש תאפשר לנו להבין טוב יותר את מבנה החלק החיצוני של הכוכב שלנו. בסרטו הקצרצר כאן, שצילם לוויין מזג האוויר האירופי MTG-I1, אפשר לראות את צל הירח נע מצפון לדרום, לפני שקיעת השמש.
כשהירח מסתיר את השמש. ליקוי החמה של 12 באוגוסט 2026 כפי שצולם בסן מיאן דה לוס קביירוס בספרד
(צילום: Bill Ingalls/NASA)
הליקוי השבוע הוא הראשון בסדרה של ליקויי חמה מלאים וטבעתיים שייראו בשנים הקרובות. השיא מבחינתנו צפוי בעוד שנה, ב-2 באוגוסט 2027, אז יתרחש ליקוי מלא קרוב אלינו, וייראה היטב במצרים ובאזורים נוספים בצפון אפריקה. ברוב אזורי הארץ הירח יסתיר כ-80 אחוז מפני השמש, ויספק לנו רגע נדיר של נחת (טוב, כמעט שעה וחצי) בעת ליקוי מאורות.
ליקוי החמה המלא בשמי ספרד
(צילום: Ander Gillenea/AFP)
