במשך עשרות שנים, ביולוגים ידעו שסרטני נזיר שנאלצים לחיות בקונכיות קטנות מדי מאטים את גדילתם. מה שלא היה ברור היה כיצד הם עשו זאת. ממחקר שפורסם בכתב העת Invertebrate Biology עולה שהתשובה לשאלה זו אינה מסתכמת בכך שהסרטנים הללו אוכלים פחות. במקום זאת, נראה שהם מווסתים את הגדילה על ידי שינוי יעילות השימוש במזון שהם צורכים.
על הסרטן הנזיר מוטלת האחריות להשיג את הקונכייה בכוחות עצמו, שכן היא הכרחית גם להגנה על גופו הרך וגם להישרדות, שכן הקונכייה מספקת הגנה מפני טורפים. הוא מאמץ קונכייה ריקה של שבלולים בטבע, אולם זמינותה בטבע לא תמיד קיימת. לעתים, בגלל התערבות אנושית, כמו איסוף קונכיות מהחוף להנאה או למטרות מסחר, נאלצים סרטני הנזיר לחפש פתרונות חלופיים, לרבות פסולת אנושית. עם זאת, פסולת זו עשויה להוות תחליף זמני, אך היא לא מספקת את ההגנה והבידוד הדרושים, ולעתים אף מסכנת את הסרטנים.
ככל שהסרטן גדל, הקונכייה הופכת צפופה מדי. הוא יוצא למסע חיפוש אחר קונכייה גדולה יותר, ולעיתים אף מחכה בתור עם סרטנים אחרים כדי להחליף קונכיות "בשרשרת" – בה כל סרטן מתקדם לקונכייה מעט גדולה יותר מזו שברשותו. "כאשר הם תקועים בקונכיות קטנות מדי, הם גדלים לאט יותר. על כן, חקרנו מה המנגנון העומד מאחורי זה", אמרה קייטלין בול, מהמחלקה לביולוגיה באוניברסיטת טאפטס.
סרטן נזיר על החוף באיי סיישל
(צילום: Seth Yarkony/Shutterstock)
סרטן נזיר מתחת למים
(צילום: Burdos/Shutterstock)
לשם כך השוו מחברי המחקר את דפוסי האכילה והפרשות של סרטנים החיים בקונכיות מתאימות היטב לעומת סרטנים בעלי קונכיות שהיו קטנות מדי לממדיהם במכוון. באופן מפתיע, סרטנים בקונכיות קטנות מדי לא אכלו פחות.
במקום זאת, הם עשו את צרכיהם בתדירות גבוהה יותר, דבר המצביע על כך שהם סילקו חלק גדול יותר של חומרים מזינים במקום להמיר אותם לרקמה חדשה. "במשך שנים, אנשים צפו בהאטה בגדילה אך לא הצליחו לזהות את המנגנון העומד מאחוריה", אמר ד"ר פיליפ סטארקס, מהמחלקה לביולוגיה של אוניברסיטת טאפטס. "מה שאנחנו רואים עולה בקנה אחד עם תהליך שבו הסרטנים מווסתים את גדילתם על ידי התאמת ספיגת החומרים המזינים בגופם".
סרטן נזיר על חוף הים
(צילום: GreenOak/Shutterstock)
סרטן נזיר שנכנס לפסולת אנושית בקוסטה ריקה
(צילום: Scupix/Shutterstock)
הממצאים מצביעים על עיקרון רחב יותר בביולוגיה: גדילה אינה נשלטת רק על ידי כמות המזון שבעל חיים אוכל, אלא גם על ידי מידת היעילות שבה הוא הופך מזון למסת גוף. תחת אילוצים מבניים - במקרה זה, קונכייה שממדיה מגבילים את תהליך ההתפתחות – בעלי חיים עשויים לשנות את עיבוד האנרגיה הפנימי ולא את הצריכה החיצונית.
עבור בני אדם, ידוע גם כיצד אנרגיה נספגת, מחולקת, מאוחסנת ומבוזבזת משתנה באופן משמעותי בין פרטים, אם כי יש אנשים שעשויים לקנא בסרטני נזיר על כך שיש להם כל כך הרבה שליטה על תהליך זה. "לא היינו רוצים לרמוז שסרטני נזיר הם מודל לחילוף חומרים אנושי, או שמחקר זה מסביר ישירות את השונות במשקל האדם, אבל העיקרון הביולוגי הרחב יותר משתרע מעבר לסרטנים", הסביר ד"ר סטארקס. "בקרב בעלי חיים – כולל בני אדם – מסת הגוף אינה נקבעת אך ורק על ידי כמות המזון הנצרכת. ויסות גדילה יכול להתרחש ברמת הטמעת החומרים המזינים, לא רק התיאבון. צריכה וגדילה אינן אותו דבר".
