בתזמון מושלם עם יום ההיפוך הקיצי, שחל היום (א'), התגלו סמוך לסטונהנג' בדרום אנגליה עדויות לשני עמודי עץ עתיקים, שיושרו במכוון עם זריחת השמש בימי ההיפוך הקיצי והחורפי. אף שהעמודים עצמם נרקבו ונעלמו מזמן, חורי היסודות שלהם השתמרו באדמה. כעת סבורים הארכאולוגים כי ייתכן שמדובר באב טיפוס של מעגל האבנים המפורסם, שנבנה לפני כ-5,000 שנה.
ד"ר פיל הרדינג, ארכאולוג מחברה הבריטית Wessex Archaeology, ציין כי אנשים השתמשו בעמודים כדי לסמן את ימי ההיפוך בקיץ ובחורף כבר לפני אלפי שנים. "אנשים קדמונים אלה היו מסוגלים לקבוע את הנקודות באופק שבהן השמש זורחת באמצע הקיץ ושוקעת באמצע החורף", אמר ד"ר הרדינג. "זה היה הישג הנדסי ואסטרונומי חלוצי, שכן מה שגילינו בבולפורד מוקדם ב-500 שנים מהאבנים המפורסמות שאנו מכירים כל כך טוב".
שני עמודי העץ הגדולים, הנמצאים במרחק של כ-120 מטרים זה מזה, הוצבו על בסמוך לכפר בולפורד (Bulford), המרוחק 5 קילומטרים מזרחית לסטונהנג'. השטח נמצא כיום בשליטת משרד ההגנה הבריטי, אך ארכאולוגים הורשו לחפור שם מאז 2015.
בעבר הם מצאו עקבות של שני מבנים מעגליים המורכבים מסוללת אדמה ותעלה פנימית (המתוארכים לתקופה הנאוליתית) ועשרות בורות שתוארכו גם הם מלפני כ-5,000 שנים, מאות שנים לפני השלמת סטונהנג'. הבורות היו מלאים בעצמות בעלי חיים, כלי חרס, אבני צור ופחם, מה שמצביע על כך שמספר רב של אנשים התאספו במקום הזה, בפרק זמן קצר יחסית, כדי לחגוג את מחזור השמש.
6 צפייה בגלריה
הדמיה של שני העמודים שהיו מיושרים עם ימי ההיפוך בקיץ ובחורף, ונראה שהיו מרכז עתיק לטקסים דתיים
(איור: Marijane Porter, Wessex Archaeology)
העמודים היו מיושרים כך שיפנו לאורך ציר שסימן את כיוון הזריחה ביום ההיפוך הקיצי, ואת שקיעת השמש בדיוק שישה חודשים לאחר מכן, ביום ההיפוך החורפי. בדומה לכך, גם סטונהנג' נבנה תוכנן כך שהאבנים המסיביות שלו מיושרות באופן מדויק עם השמש במהלך ימי ההיפוך. ביום הארוך בשנה בחצי הכדור הצפוני (היפוך הקיץ) השמש זורחת מעל "אבן העקב", ואילו ביום הקצר בשנה (היפוך החורף) האתר מותאם לכיוון שקיעת השמש.
עצמות בעלי חיים שהתגלו בבורות בבולפורד הם עדות למספר רב של אנשים שהתאספו לפסטיבלים דתיים, לרבות סעודות והתכנסויות בקנה מידה גדול שבו אנשים חגגו את ימי ההיפוך, כפי שהם עדיין עושים כיום בסטונהנג'. גם בהקשר הזה נמצא דמיון לסטונהנג', שכן התגלו בו סימנים המעידים על סעודה עתיקת יומין. "כשאנחנו מדברים על יום ההיפוך, אנחנו מדברים על דת", אמר ד"ר מאט לייברס, ארכאולוג ומנהל מחקר בכיר מחברת Wessex Archaeology. "מה שאנחנו רואים בבולפורד, ומאוחר יותר בסטונהנג', הוא דרך לחגוג ולציין את חלוף הזמן, אבל גם דרך לוודא שהעולם ממשיך לפעול כראוי".
פעילי סביבה ריססו צבע על סטונהנג'
(מתוך הרשתות החברתיות)
סטונהנג' הוא המונומנט הנאוליתי המפורסם ביותר בעולם, אך ייעודו המקורי היה בגדר תעלומה במשך זמן רב. מחקרים ארכאולוגים קבעו כי בנייתו של אתר המורשת העולמית של אונסק"ו החלה בסביבות שנת 3000 לפני הספירה, אך בנייתו נמשכה בשלבים לאורך כ-1,500 שנים. החלק הקדום ביותר של המונומנט היה תעלה עגולה וסוללת אדמה, ואילו מעגל האבנים המפורסם הוצב כאלף שנים מאוחר יותר, בסביבות שנת 2400 לפני הספירה.
תגליות אחרונות בסטונהנג' כוללות עדויות לשריפות גופות עתיקות, וארכאולוגים רבים סבורים כיום שהאנדרטה שימשה במקור כאתר קבורה. אם זה המצב, ייתכן שהיישור עם השקיעה ביום ההיפוך ייצג "חיים חדשים", שכן הימים הפכו ארוכים וחמים יותר לאחר מכן. עם זאת, לא נמצאו שרידי אדם באתר בבולפורד. "בדומה לציון המסורתי של יום ההיפוך בסטונהנג', גם לפני 5,000 שנים אנשים עשו בדיוק אותו הדבר. על צלע גבעה סמוכה המשקיפה על בולפורד של ימינו, הם ציינו וחגגו את זריחתה של השמש", הסביר ד"ר הרדינג. "תגלית זו עוזרת לנו להבין את סטונהנג' לא כיצירה יחידה, אלא כחלק משיחה ארוכה הרבה יותר בין אנשים, הארץ והשמיים. סטונהנג' צמח ממסורות ומנהגים בעלי שורשים עמוקים הרבה יותר בנוף הזה", הוסיף ד"ר פאביו סילבה, ארכאולוג נוף שמיים במיזם Stone x Sky וב- Skyscape Academy, שערך את הניתוח שאישר את היישור להיפוך הקיץ והחורף.
