חברת ספייס אקס (SpaceX) ערכה הלילה (בין שישי לשבת שעון ישראל) את טיסת הניסוי ה-13 של מערכת סטארשיפ, והשנייה של הדור החדש שלה, V3, אחרי טיסת הבכורה של הדגם הזה בניסוי האחרון לפני כחודשיים.
נחיתת הסטארטשיפ באוקיינוס בניסוי ה-13
(צילום: SpaceX)
אחרי שתי דחיות של השיגור בשבוע האחרון - אחת בשל תקלה במנועים והאחרת אתמול בגלל עננות שהגבילה את הראות - הלילה היה מזג אוויר בהיר בדרום טקסס בשעות אחר הצהריים שם, והשיגור בוצע דקות אחדות בלבד אחרי המועד המתוכנן.
כל 33 המנועים של טיל השיגור, סופר-הבי (SuperHeavy) פעלו כשורה, ותוך כשתי דקות הופעלו גם מנועי החללית והיא נפרדה מהטיל. מכיוון שמדובר בדגם חדש של טיל, עם מערכת הנעה שונה מהגרסאות הקודמות, החברה צריכה לבצע תמרון נחיתה מוצלח מעל הים לפני שתנסה להנחית את הטיל ביבשה ולקלוט אותו במגדל השיגור.
עוד כתבות באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי:
מדוע המונדיאל מזהם כל כך?
להצעיר את העין
טיפול הקסם בעצי האבוקדו
בניסוי הקודם הטיל איבד שליטה והתרסק לאחר ההפרדה מהחללית, לכן גם הפעם היה אמור להתבצע תמרון נחיתה מעל מי מפרץ מקסיקו, קילומטרים אחדים מאתר השיגור. הפעם הטיל ביצע בהצלחה את התמרון והגיע בדיוק לאתר הנחיתה, אבל ברגע הקריטי נדלקו רק חמישה מ-13 המנועים שהיו אמורים להאט את הטיל, והוא פגע במים במהירות גבוהה במקום לרחף כמתוכנן מעל פני הים.
החלק המאכזב. הכישלון בהנחתה רכה של טיל השיגור
למרבה המזל, האכזבה מהנחתת הטיל לא הייתה סימן לבאות. החללית נכנסה בהצלחה למסלול הבליסטי המתוכנן לאחר שכל ששת מנועיה פעלו היטב, וכבו במועד. היעד הקריטי הבא היה הצבה של לווייני סטארלינק בחלל, כ-38 דקות לאחר השיגור.
במשימות קודמות סטארשיפ הציבה לווייני דמה, והלילה בפעם הראשונה החללית נשאה לוויינים אמיתיים. זו הייתה ההצבה הראשונה של לווייני סטארלינק מהדור השלישי בחלל. אלה לוויינים גדולים משמעותית מהדור השני - משקלם בשיגור מתקרב ל-2,000 קילוגרם, ומוטת הלוחות הסולאריים שלהם כשבעה מטרים. נוסף על תקשורת הרדיו הרגילה, הם מצוידים גם במערכת לייזר לתקשורת בין הלוויינים.
סטארשיפ אמורה בעתיד להציב 60 לוויינים כאלה בכל משימה. הלילה היא הציבה 20 בהצלחה מלאה בטיסה בגובה כ-200 קילומטרים. הלוויינים לא נועדו להיכנס למסלול, אלא להישרף באטמוספרה כעשרים דקות בלבד אחרי הצבתם בחלל. בחלון הזמן הזה בחנו מפעיליהם את פרישת הלוחות הסולאריים, את התקשורת עמם, את החיבור שלהם לרשת, ואת תקשורת הלייזר. עד מהרה אישרו בספייס אקס שנוצר קשר עם כל הלוויינים וכולם תפקדו כמתוכנן.
הצבת לווייני סטארלינק בחלל
נחיתה מושלמת
הלוויינים האחרונים שנפלטו היו מצוידים גם בפנסים (פליטתם נעשתה בלילה סמוך לחלק הדרומי של יבשת אפריקה) ובמצלמות. הם צילמו מקרוב את החללית כדי לאפשר לצוותי ההנדסה לבחון את שלמות מגן החום ולראות אם אריחים נפלו בשלבים הקריטיים של השיגור או ההפרדה. לצורך זה החללית ביצעה גלגול, כדי לחשוף לעיני הלוויינים את הצד הגחוני, שפונה כלפי מטה בחזרה לאטמוספרה, ובו נמצאים רוב האריחים של מגן החום.
בתמונות לא נראה נזק של ממש לאריחי המיגון. ספייס אקס בוחנים כל הזמן חומרים שונים לאריחי המגן, ושיטות הדבקה שונות שלהם לגוף החללית, כדי לצמצם אובדן אריחים. המטרה היא לפתח מגן חום שידרוש כמה שפחות תחזוקה ובדיקות, וכך יאפשר שימוש חוזר ומהיר ככל האפשר בחלליות.
צילום מדהים של סטארשיפ מלוויין סטארלינק
האתגר הבא היה הפעלה של אחד ממנועי החללית בחלל, צעד שוויתרו עליו בניסוי הקודם עקב תקלה. הפעלת מנועים היא שלב קריטי בדרך לטיסה מסלולית, ובעיקר לחזרה מבוקרת לאטמוספרה בסיום טיסה כזו. סטארשיפ גם מיועדת להיות רכב הנחיתה של אסטרונאוטים על הירח בתוכנית ארטמיס, וגם תמרוני הטיסה לירח, הכניסה למסלול סביבו והנחיתה עליו ידרשו הפעלות מנוע מדויקות. הפעם תכננו בחברה להפעיל רק אחד משלושת מנועי הוואקום של החללית למשך כ-14 שניות, והדבר בוצע בהצלחה מלאה.
הפעלת המנוע בחלל
השלב האחרון במשימה הוא החזרה לאטמוספרה לביצוע תמרון נחיתה מעל הים באוקיינוס ההודי, מצפון מערב לחופי אוסטרליה. החללית השלימה גם את החלק הזה בהצלחה מלאה, ובסיומו ריחפה מעל פני המים, ונחתה עליהם ברכות. שלא כמו בטיסות מבחן קודמות, היא לא התפוצצה במגע עם המים, אלא נשארה צפה זמן ארוך יחסית, שבמהלכו הספיק רחפן לחוג מעליה ולצלם מקרוב את מגן החום, לצורך בדיקה מעמיקה של צוותי ההנדסה. במבט ראשון נראה שלא היה כמעט נזק לאריחים.
אתגרים רבים
ספייס אקס רשמה בניסוי ה-13 התקדמות משמעותית. זו הייתה כאמור טיסת הניסוי השנייה בלבד לחללית המוגדלת מהדור השלישי, והיא הציגה עמידה מרשימה ביעדים. עם זאת, האתגרים עצמם היו מינימליים, וספייס אקס צריכה להוכיח בהקדם שהחללית שלה יכולה לעמוד בכמה אתגרים משמעותיים הרבה יותר כדי להתקדם לשלב הבא, ולשמש רכב נחיתה על הירח.
המשגר בדרך חזרה לים
(צילום: AP Photo/Eric Gay)
החברה תצטרך להתקדם מטיסות במסלול בליסטי, לכניסה אמיתית למסלול סביב כדור הארץ. וגם יכולת לחזור ממסלול כזה לנחיתה מבוקרת, בעיקר אם היא מתכוונת לעמוד בקצב מיחזור החלליות שהיא מתכננת. השלב הבא יהיה חבירה לחללית אחרת במסלול סביב כדור הארץ, וביצוע תדלוק במסלול. זה תהליך מורכב שלא נוסה עד כה, וחיוני לביצוע הנחיתות על הירח.
לאחר שתעמוד ביעדים האלה תצטרך ספייס אקס להדגים נחיתה לא מאוישת של סטארשיפ על הירח, והמראה מפניו, בטרם תקבל אישור להנחית אסטרונאוטים. על הנייר החברה צריכה לעמוד בכל היעדים האלה עד סוף 2028, המועד הרשמי המתוכנן לנחיתה הראשונה של בני אדם על הירח. בחלקם היא אמורה לעמוד כבר בשנה הבאה, המועד המתוכנן למשימת ארטמיס 3, שבה תחבור חללית אוריון מאוישת לרכבי הנחיתה של ספייס אקס ושל בלו אוריגי'ין במסלול סביב כדור הארץ.
רבים הגיעו לצפות בשיגור
(צילום: AP Photo/Eric Gay)
עם זאת, אם לשפוט על פי ניסיון העבר, סביר להניח שהמשימות של נאס"א לא יתקיימו במועדים המתוכננים, ויידחו. היעדים האלה מאתגרים עוד יותר נוכח העובדה שנדרשו יותר משלוש שנים של ניסויים בסטארשיפ להגיע למצב הנוכחי, אבל אולי התחרות מול בלו אוריג'ין, שמפתחת גם היא חללית לנחיתה מאוישת על הירח, תדרבן את ספייס אקס לזרז את הפיתוח. גם התמריץ הכלכלי של שדרוג משמעותי לרשת סטארלינק ושל פיתוח תשתית להקמת מרכזי נתונים בחלל עשויה להאיץ את ספייס אקס לקו הסיום של פיתוח החללית המהפכנית.
איתי נבו, מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
