בימים של חוסר ודאות ובין מלחמה אחת לאחרת, רבים מהסטודנטים של הטכניון בחיפה ממשיכים לנוע בין ספסל הלימודים לשירות המילואים. לצד הרצון להשיג מצוינות אקדמית, גם צרכי המדינה נמצאים על הכף.
בריאיון מיוחד לרגל יום העצמאות ה-78 של מדינת ישראל, אמר נשיא הטכניון, פרופ' אורי סיון, כי המוסד האקדמי המוביל רואה את עצמו זה מכבר כחלק מהעמוד השדרה הלאומי של המדינה. "אנו רואים בביטחון ישראל, בכלכלת ישראל ובחברה הישראלית חלק ממשימתנו", אמר פרופ' סיון בריאיון ל-ynet Global. "זה לא שמישהו כפה את זה עלינו, אלא ככה אנחנו מרגישים".
ריאיון באנגלית עם פרופ' אורי סיון ב-ynet global
פרופ' סיון, שמוביל את הטכניון מאז 2019, אמר שזה מה שהתברר לאחר שנשאל בתחילת נשיאותו מה מייחד את המוסד שבראשו הוא עומד מאוניברסיטאות אחרות בישראל ומבתי ספר להנדסה יוקרתיים בארצות הברית. תחילה, הוא אמר, המדדים הרגילים בפן ההישגי האקדמי הם שרצו בראשו, אבל בסופו של דבר הוא הגיע למסקנה שיש דבר נוסף שיש לקחת בחשבון. "בכל בוקר כשאני יושב ליד שולחן משרדי, ביטחון ישראל, כלכלת ישראל וחברת ישראל עומדים לנגד עיני. זה מכתיב רבות מההחלטות שלי. לכן אנחנו מונעים על ידי שליחות".
בשנת 1924 החלה לפעול הכיתה הראשונה בטכניון, לאחר עיכובים של למעלה מעשור. בכך הפך הטכניון למוסד האקדמי הראשון בארץ ישראל. על כן, סיפורו ההיסטורי של הטכניון מסייע להסביר מדוע פרופ' סיון רואה בו יותר מאשר מוסד אקדמי.
לטכניון יש היסטוריה מרשימה של מצוינות מדעית, עם שלושה חוקרים שזכו בפרס נובל לכימיה. כמו כן, יש לציין את אלגוריתם למפל-זיו – אלגוריתם לדחיסת נתונים שפותח על ידי אברהם למפל ויעקב זיו מהטכניון. אולם כשנשאל פרופ' סיון על פריצת הדרך הבולטת מכולן שהושגה בין כותלי הטכניון, הוא בחר במשהו פשוט ביותר. "ההמצאה המועדפת עליי היא השקיה בטפטוף, צינור פלסטיק פשוט ונקבוביות שלא נסתמות", אמר פרופ' סיון. "מדובר בחידוש משנה עולם, המסייע להאכיל מעל מיליארד אנשים באזורים צחיחים ברחבי העולם".
הריאיון עם פרופ' סיון התקיים על רקע המלחמה עם איראן, ששיבשה את חיי היומיום ברחבי ישראל. לדבריו, למרות איום הטילים הגובר, פעילות הטכניון לא חדלה. "הטכניון מעולם לא סגר את שעריו במהלך מלחמות גדולות, ממלחמת העולם השנייה ועד היום", אמר. "המשכיות זו משקפת הן את מחויבות המוסד למדינה והן את הדרישות שמציבה לו החברה הישראלית. ישראל תלויה במהנדסים שלנו, במדענים שלנו, ברופאים, באדריכלים ובמרצים שלנו".
עם זאת, פרופ' סיון לא מתעלם מהעובדה שסטודנטים רבים גויסו לשירות מילואים. בהסתמך על ניסיונו האישי כטייס מילואים במהלך מלחמת לבנון הראשונה בשנת 1982, פרופ' סיון נזכר שחזר לזמן קצר להשלמת מבחנים והרגיש מנותק מהחיים הרגילים. "אני זוכר את התחושה הזו של להיות זר לשאר העולם כי המציאות פשוט ממשיכה", הוא אמר. "הקולגות שנשארו באוניברסיטה פשוט המשיכו ללמוד".
זיכרון זה, לדבריו, עיצב את גישת הטכניון לאלפי אנשי המילואים שלומדים בו. "אני יודע בדיוק איך אנשי המילואים האלה מרגישים", אמר פרופ' סיון. "אנחנו מחויבים לגרום לזה לעבוד כך ששירות המילואים לא יפגע בלימודים, וההיפך. לשם כך התאמנו את תוכנית הלימודים לכל אחד ממשרתי המילואים, בדגש על הפן המנטלי והכלכלי – הרחבת השירותים הפסיכולוגיים והכשרת צוות לזיהוי תסמיני טראומה ופוסט-טראומה".
פרופ' סיון הדגיש גם את המחויבות הרחבה של הטכניון, מעבר לגבולות ישראל, במיוחד בתקופה של אנטישמיות גוברת בקמפוסים בחו"ל. "תמיד ראינו את עצמנו כבית הספר להנדסה של העם היהודי, לא רק של מדינת ישראל", אמר. "הטכניון פתח הזדמנויות לסטודנטים ולסגל הוראה מחו"ל, ואף השיק תוכנית לימודים בשפה האנגלית עבור אלו המחפשים סביבה אקדמית נטולת אנטישמיות".
בד בבד, פרופ' סיון לא מעלים עין מהטלת חרמות אקדמיים וגילויי עוינות כלפי מוסדות ישראליים, שנותרו לדבריו מקור לדאגה. "זהו אתגר מרכזי עבורנו משום שהאקדמיה תלויה בשיתוף פעולה, חילופי רעיונות אקדמיים וכן הלאה", אמר פרופ' סיון. "פתיחות והכלה הן חלק מהרוח האקדמית. לשם כך יצרנו שיתופי פעולה עם מוסדות אקדמיים מהעולם, כמו למשל המכון הטכנולוגי של קליפורניה, אוניברסיטת קורנל טק ומכון טכניון-קורנל ע"ש ג'ייקובס בניו יורק. אלו הן כמה דוגמאות לבריתות שנועדו לשמר חילופי מחקרים וחדשנות משותפת גם כאשר חלקים מהעולם האקדמי נעשים עוינים יותר כלפי מוסדות ישראליים".
כששמע על כך שראש עיריית ניו יורק זוהראן ממדאני קרא לחרם על קורנל-טק בגלל קשריה לטכניון, הבהיר פרופ' סיון כי אמנם הנושא כואב לו, אך הוא לא ואמר נואש ובטוח כי שיתוף הפעולה יקרום עור וגידים ואף יעמיק בעתיד.
