לפני כ-66 מיליון שנה, אסטרואיד גדול פגע בכדור הארץ. כתוצאה מכך הוכחדו הדינוזאורים. כעת, צוות חוקרים פתח "קופסה שחורה" גיאולוגית, המצביעה על כך שפגיעת האסטרואיד יצרה פלומת אבק שחסמה את אור השמש, קיררה את כדור הארץ, מנעה את הפוטוסינתזה והרסה את שרשרת המזון.
עד כה, התיאוריה המובילה לגבי הכחדת היצורים החיים, לרבות הדינוזאורים, לפני כ-66 שנים, הייתה שגופרית מפגיעת האסטרואיד או פיח משריפות רבות שהוצתו, הובילו לחשיכה וקור מתמשך על פני כדור הארץ - מה שהוביל להכחדה ההמונית קרטיקון-פלאוגן, שרק ברי מזל שרדו אותה.
יחד עם זאת, ממחקר חדש שהתפרסם בכתב העת Nature Geoscience, המבוסס על חלקיקים שנמצאו באתר מאובנים בארה"ב, עולה כי חלקיקי אבק סיליקט דקים נישאו באוויר לאחר פגיעת האסטרואיד, ונלכדו באטמוספרה במשך 15 שנים, דבר שהוריד את הטמפרטורות העולמיות בעד 15 מעלות צלזיוס.
עוד בשנת 1980, הגאולוגים האמריקנים לואיס אלוורז ובנו וולטר, סברו לראשונה שהדינוזאורים נהרגו מפגיעת אסטרואיד שמילאה את העולם באבק. הטענה שלהם נתקלה בתחילה בספקנות מסוימת - עד שעשור לאחר מכן, התגלה מכתש צ'יקשולוב (בקוטר של כ-180 ק"מ ועומק של כ-20 ק"מ) במה שהוא כיום חצי האי יוקטן במפרץ מקסיקו.
"למרות זאת, ההנחה המדעית לפיה גופרית גרמה להשפעה הסביבתית ההרסנית הפכה לפופולרית מאוד בשנים האחרונות, שכן גודל חלקיקי האבק לא נאמד באופן מדויק, מה שגרם להבנה שגויה כי לא היה ביכולתם להישאר באטמוספרה די זמן כדי ליצור השפעה משמעותית כל כך", אמר ל-AFP אחד ממחברי המחקר, ד"ר אוזגור קראטקין, חוקר במצפה הכוכבים המלכותי של בלגיה.
צוות החוקרים הבינלאומי דגם חלקיקי אבק מאתר המאובנים טאניס (Tanis) שבמדינת דקוטה הצפונית בארה"ב. למרות היותו מרוחק כ-3,000 ק"מ מהמכתש, האתר שמר על ממצאים יוצאי דופן שמתוארכים לדעת החוקרים לזמן פגיעת האסטרואיד ומצויים בשכבות המשקעים של אגם עתיק.
גודלם של חלקיקי האבק שנבחנו היה בסביבות 0.8 עד 8.0 מיקרומטר - קטנים מקוטר של שערה אנושית טיפוסית ובדיוק בגודל הנכון להישאר באטמוספרה עד 15 שנים.
3 צפייה בגלריה
הדמיה של מה שאירע לאחר פגיעת האסטרואיד צ'יקשולוב (Chicxulub) בכדור הארץ לפני כ-66 מיליון שנים
(איור: רויטרס)
החוקרים הזינו את הנתונים למודלים אקלימיים ממוחשבים, וקבעו כי סביר להניח שלחלקיקי האבק היה תפקיד משמעותי בהכחדה ההמונית, יותר ממה שסברו בעבר. מתוך כל החומר שנאגר באטמוספרה, העריכו החוקרים כי מדובר ב-75% אבק, 24% גופרית ו-1% פיח.
"חלקיקי האבק השביתו לחלוטין את תהליך הפוטוסינתזה של הצמחים תוך כשבועיים ולמשך כמעט שנתיים (620 ימים), וגרמו להתמוטטות הקטסטרופלית של החיים", אמר ד"ר קראטקין, שהסביר כי נדרשו ארבע שנים לפחות עד שהצמחים שבו לבצע פוטוסינתזה בקצב שנראה לפני ההשפעה הקטלנית.
ד"ר שון גוליק, גיאופיזיקאי מאוניברסיטת טקסס באוסטין, אמר ל-AFP כי המחקר החדש (בו לא היה מעורב) מספק מענה מעניין על "השאלה החמה" מה הניע את השינויים הסביבתיים באותה תקופה קדומה, אם כי אינו מספק את התשובה הסופית לכך. "ממצאי המחקר חשובים לא רק להבנת העבר, אלא גם להבנת העתיד. ייתכן כי באמצעות מחקר זה נוכל לחזות טוב יותר את ההכחדה ההמונית הבאה", אמר ד"ר גוליק.
