כשמדברים על החג הלבן בדרך כלל מתכוונים לשבועות, אבל עבור מאות החקלאים מעמק החולה ועד שדות הנגב המערבי שמגדלים כותנה, מדובר בעונת הקטיף שמתרחשת בסתיו הישראלי הקצרצר.
עונת קטיף הכותנה
(צילום: גיל נחושתן)
"בישראל מגדלים כותנה מטיפוס פימה, כותנה ארוכת סיב שפחות מגדלים אותה בעולם", מסביר בגאווה איתן אביבי, מנהל הגד"ש (גידולי שדה) בקיבוץ הזורע. "היא נחשבת לכותנת פרימיום בזכות האורך, העדינות והחוזק של הסיב. את הכותנה זורעים במרץ-אפריל, והיא מצריכה השקיה במהלך הקיץ. אנחנו, החקלאים, משתמשים במים שוליים (מי ביוב מטוהרים או מים מליחים - י"מ), וכך הופכים את המים הלא נקיים למשאב חשוב".
הכותנה המקומית, שנחשבת לאיכותית במיוחד, משווקת בכל העולם. "הכותנה שלנו מגיעה לבתי האופנה המובילים, ושחקני ושחקניות קולנוע, דוגמניות מובילות ונסיכים לובשים בגדים שהתחנה הראשונה שלהם הייתה בשדות הגליל והנגב", אומר אביבי. "אנחנו מגדילים בכל שנה את שטחי הכותנה, שאותה מגדלים קיבוצים, מושבים וחקלאים פרטיים. הגידול דורש מקצוענות, ולכן ברגע שחקלאי יוצא מהתחום מאבדים ידע רב".
"שדות הכותנה הלבנים, שכמעט ונעלמו מארצנו בעשור הקודם, שבים ותופסים את מקומם כמבשרי הסתיו", הוסיף ניר מאיר, מזכ"ל התנועה הקיבוצית. "זו החקלאות הקיבוצית במיטבה. שינויי מחירים ומשבר האקלים החזירו את הלבן הבוהק לחיינו".
אביבי מספר שמחירי הכותנה בעולם היום "מעולים בעקבות מחסור שנובע מהצפות בקליפורניה, אזור הגידול המרכזי של פימה, וגם הידע והמיומנות הישראליים שהביאו אותנו לשיאי תפוקה. לפני שלוש שנים המחיר לליברה היה 1.4 דולר, והיום מדברים על 2.35 דולר. בנוסף, הדולר התחזק ונותן לנו תמורה יותר טובה על הגידול".
בעבר הקטיף היה ידני, אולם כיום הוא מבוצע באמצעות קטפות מיוחדות שעובדות חודש וחצי בשנה ומושבתות בשאר הזמן. התהליך מתחיל בקטפת המפרידה את הכותן מהשיח, ממשיך בעגלת הביניים המובילה את הכותן למהדק, ומשם הכותנה עוברת למכבש עגול, שמייצר חבילה (באלה) בקוטר של 2.4 מטר ובמשקל של 2.5 טונות.
החבילה מכוסה בפלסטיק להגנה מהגשם עד להובלתה למנפטה, שם מופרדים הסיבים מהגרעינים, שמשמשים למזון לבעלי חיים, ומהפסולת.
