אתרי מים "סודיים" זוכים מאז ומעולם לפופולריות בקרב מטיילות ומטיילים חובבנים ומקצוענים כאחד. הסקרנות, החשיפה וההתפעלות בפני מקור מים בטבע, שחף לכאורה מכל התערבות אנושית, הן כמובן בסיס לכל חוויה מספקת של טיול בשטח. אבל לפעמים טבילה במקורות מים לא מוכרזים טומנת בחובה סיכונים שחשוב להכיר - ולא רק של נפילה או של טביעה חלילה.
האם מקור מים חבוי בטבע הוא טבעי?
מסתבר שלא בטוח, מאחר שיש סיכון לזיהומים שונים כתוצאה מפעילות אנושית. "מזהם המים העיקרי בעולם הוא שפכים, או במילים אחרות פסולת נוזלית", אומר פרופ' דרור אבישר, מהמרכז לחקר המים באוניברסיטת תל אביב. "מדובר בשפכים ביתיים, שפכים חקלאיים ושפכים תעשייתיים שבמצב אידיאלי לא אמורים להגיע לסביבה, לנחל או לים, אלא להיות מובלים למכוני טיפול, שם הם מובאים לרמת מי קולחים", הוא אומר.
אבל המצב בשטח רחוק מלהיות מושלם, והמראה החיצוני עלול להטעות. "גם כשאנחנו מגיעים למקום נידח והמים נראים נקיים, מה שחשוב זה איפה אזור ההזנה של מי התהום האלה? כלומר, מה המקור של המים? האם שם האזור מוגן ממזהמים? אנחנו רואים את המוצא אבל הוא לא תמיד קרוב להזנה, ולפעמים יש ביניהם מרחק של עשרות ומאות קילומטרים", מסביר פרופ' אבישר.
"השמועות על מקום סודי ששווה לרחצה מתפשטות מהר יותר מהאזהרות על הסיכונים הבריאותיים, וחסר מבוגר אחראי", אומר עמית מנדלסון, פעיל סביבתי ומוביל קהילה של מטיילים בפייסבוק. הוא מגדיר את התופעה כ"התנהגות רעה" שמעודדת על ידי הרשתות החברתיות. "בשנים האחרונות, הרשתות החברתיות הן מקור מידע והשפעה מרכזי על מטיילים בארץ. בפייסבוק יש כמה קבוצות מרכזיות כאלה וכמה עשרות 'מטיילי על' ובלוגרים שמתעדים בקביעות את הטיולים שלהם ומפרסמים בתפוצה נרחבת", אומר מנדלסון.
קבוצות המטיילים הפופולריות בפייסבוק מונות כל אחת עשרות אלפי חברים, ולצד התייעצויות, שאלות ושיתופים יש לא מעט "תמונות גבורה". "מדובר בחשיפה לעשרות אלפי אנשים, ואין גורם מקצועי שיבהיר לציבור את הסיכונים". למשל, לאחרונה עלה פוסט עם המלצה מתועדת על מערה עם מי תהום שהתגלתה לאחרונה. כותב הפוסט מציין: "לכאורה טוענים שהמים עם מתכות וכל מיני, אני בספק אם מישהו מספיק מקצועי לקבוע את זה. בגדול לטבילה קצרה לא רואה שום סיכון אבל קטונתי, על אחריותכם".
להפוך את האויב לאוהב
לצד פוטנציאל הסיכון למטיילים, חשוב לציין את ההשפעה הבעייתית של המתרחצים על הטבע, בייחוד באזורים לא מוכרים ולא מוכרזים. למשל, כניסה למעיינות עם מערכות אקולוגיות רגישות עלולה לגרום לרמיסה של צמחייה, לעכירות המים, לשינוי בהרכב הכימי שלהם ולהפרעה למחזורי החיים של מינים נדירים או מינים מוגנים.
בישראל, תעשיית מחזור המים היא מהמובילות בעולם. הקולחים בארץ מתאימים לכל שימוש מלבד מי שתייה, ומעל 80 אחוז ממי הקולחים עוברים כיום להשקיה חקלאית, משם הם מחלחלים למקורות המים הטבעיים וחוזרים להיות חלק פעיל ממחזור המים. זה לא היה כך תמיד.
"עד שנות ה-90 המצב היה קטסטרופלי. רוב מקורות המים היו מזוהמים בצורה קשה מאוד משפכים. הם הגיעו לכל נחל ואפילו לכינרת. משנות ה-90 התחילו להכיר בשפכים כמקור זיהום שמזיק לסביבה והקימו את מנהלת הביוב הארצי. במקביל, ניתנו מענקים לרשויות מקומיות שגם חויבו לטפל בביוב שבשטחן, בין היתר דרך הקמת מכונים מתקדמים לטיפול בשפכים", אומר פרופ' אבישר. "המהפכה הזאת לקחה המון שנים ולאט לאט מצב הסביבה החל להשתפר. יש עדיין הרבה בעיות באזורים מסוימים אבל המצב טוב יותר לאין שיעור. זו הייתה מהפכה כי המטרה שלה הייתה להפוך את האויב לאוהב. כך מרוויחים פעמיים כי מונעים את הזיהום ומקבלים מים בשפע לחקלאות".
שפכים ופלסטיק
גם הטיפול הטוב ביותר לא מסיר לחלוטין את כל קבוצות המזהמים. פרופ' אבישר חוקר בין היתר תהליכי זיהום מים ופיתוח טכנולוגיות חדישות לטיפול במים ובשפכים. לדבריו, מכוני שפכים לא מטפלים בכל המזהמים כמו זיהומים משאריות של תרופות. נוסף על כך, השפכים התעשייתיים לא תמיד מטופלים. "כל מפעל מחויב לטפל בשפכים שלו על חשבונו במסגרת השטח של המפעל ולהביא אותם לפחות לרמה של שפכים עירוניים, ואז הם מוזרמים לביוב העירוני. יש מפעלים שלא עושים את זה, וזה כישלון של ניהול. זו לא גזירה משמיים ולא גורל. צריך עוד תקנות, עוד אכיפה, עוד טכנולוגיות", הוא מסביר.
נוסף על מזהמים משפכים, יש גם מזהמים שמקורם במוצרי פלסטיק. בדוח של רשות המים שפורסם השנה, התגלו מזהמים במים מקבוצת PFAS תחת 22 אתרים תעשייתיים בישראל, כאשר במחציתם הריכוזים גבוהים ביותר מפי 100 מהתקן. על פי נתונים שהציגה ד"ר מאיה שדה בוועידה השנתית ה-53 למדע ולסביבה, באזורים שבהם התגלו ריכוזים גבוהים של PFAS, נמצאו כ-60 אלף מקרים של תחלואה עודפת ביתר לחץ דם, כ-2,000 מקרים עודפים של מחלות לב וכ-600 מקרים עודפים של שבץ.
הנזק הבריאותי כתוצאה מחשיפה למים מזוהמים לא תמיד נראה לעין בשלב המיידי. "לפני קרוב לעשור, משפחה טיילה עם הכלבים בבעלותה בנחל הבשור. הכלבים שתו מהמים ומתו", אומר אבישר. "המים נראו נקיים, אבל מים נקיים לא בהכרח מעידים על איכותם. יש מזהמים ללא צבע וללא ריח. היו מקרים בנחל הירקון של חשיפה למים שהובילה למחלות קשות, ויש אנשים שעד היום סובלים מהידרדרות בריאותית מכל מיני אורגניזמים ופטריות. איכות החיים שלהם נפגעה מאוד. זה יכול להיות וירוס או חיידק שנכנס לגוף, וזה עלול להתפתח למשהו כרוני", הוא אומר. בסופו של דבר, מים צלולים במעיין חבוי הם לא ערובה לבטיחות. הזהירות, המודעות והאחריות שלנו כמטיילים חיוניות לבריאות שלנו ולהגנה על המערכות האקולוגיות.
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה
