עונת ההוריקנים באוקיינוס האטלנטי – מתחילה בחודש יוני ומסתיימת בחודש נובמבר – היא מהשקטות ביותר שנצפו אי פעם. הסיבה לכך: תופעת "אל ניניו" שגורמת לסופות לשכוך במהירות.
הוריקן מליסה באוקטובר 2025
(קרדיט: CSU/CIRA & NOAA/Reuters)
על פי המרכז הלאומי להוריקנים של ארצות הברית, טרם נוצרו השנה הוריקנים באוקיינוס האטלנטי, וסביר להניח שלא ייווצרו כאלה בשבוע הקרוב לפחות – וזאת למרות שזוהי בדרך כלל תקופת השיא של העונה. עד כה התפתחו העונה חמש סופות טרופיות בלבד, שהיו חלשות וקצרות יחסית. בכך נקבע שיא ללא סופה שהגיעה למהירות רוח של 119 קילומטרים לשעה – המהירות המגדירה סופה כהוריקן – וזאת לפחות מאז תחילת עידן הלוויינים. לפני שנות ה-50 היו שנים ספורות שבהן לא תועדו הוריקנים בשלב כה מאוחר של העונה, אך מטאורולוגים אינם סומכים על רישומים אלה מכיוון שהניטור האוקייני לא היה מלא.
על פי ד"ר פיל קלוצבאך, מומחה להוריקנים מאוניברסיטת מדינת קולורדו, הפעילות הכוללת של הוריקנים – הנמדדת באמצעות מדד המשקלל את מספר הסופות, עוצמתן ומשך הזמן שבו הן מתקיימות – נמצאת אף היא בשפל של כל הזמנים מאז 1950. פעילות הסופות באוקיינוס האטלנטי עומדת על 7% בלבד מהרמה האופיינית לתקופה זו של השנה.
הוריקן לאלה מעל האוקיינוס השקט, 18 באוגוסט 2026
(צילום: CSU/CIRA & NOAA/Reuters)
נזקי הוריקן אנדרו בפלורידה, 25 באוגוסט 1992
(צילום: Mark Foley/AP)
עם זאת, אין זה אומר שיש להיכנס לשאננות בהקשר זה, שכן די בסופה אחת – גם בתקופת "אל ניניו" – כדי לגרום לאסון כבד. דוגמה לכך היא העונה בשנת 1992, שנפתחה אמנם באיחור, אך בעוצמה הרסנית עם הוריקן "אנדרו" – אחת הסופות ההרסניות ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית. "מדהים לגלות עד כמה האוקיינוס האטלנטי עוין כרגע לכל מה שעשוי להוביל להיווצרות ציקלון טרופי" אמרה ד"ר קריסטן קורבוסיירו, ראש המחלקה למדעי האטמוספרה והסביבה באוניברסיטת אלבני. "כל מערכת שמנסה להיווצר נתקלת ב'שילוב קטלני משולש': רוחות ש'עורפות את הראש' של הסופה, אוויר יבש שמרעיב אותה, ופרצי רוח כלפי מטה שפשוט רומסים אותה".
שלושת הגורמים הללו הם השפעות קלאסיות של "אל ניניו" – תופעת ההתחממות הטבעית והזמנית של אזורים באוקיינוס השקט המשווני, המשבשת את מזג האוויר ומעלה את הטמפרטורות ברחבי העולם.
גלי ענק מתנפצים בקרבת בתים בקליפורניה כחלק מהוריקן מארי
(צילום: Mario Tama/Getty Images)
בית בלואיזיאנה, שנחרב בעקבות הוריקן איידה, 31 באוגוסט 2021
(צילום: David J. Phillip/AP)
ההשפעה המשמעותית ביותר של תופעת "אל ניניו" באוקיינוס האטלנטי היא גזירת רוח (Wind Shear) בעוצמת שיא. מצב זה מתרחש כאשר רוחות מזרחיות חזקות פוגעות בסופה בשכבות הנמוכות, בעוד רוחות מערביות חזקות דוחפות אותה לכיוון ההפוך בשכבות הגבוהות – מה שמערער את יציבותה וקורע אותה לגזרים.
באזור שבין אפריקה לבין האיים הקריביים – המקום שבו נוצרות בדרך כלל הסופות החזקות ביותר והן נעות מערבה – עוצמת גזירת הרוח גבוהה בכ-74 קילומטרים לשעה ממה שציקלון טרופי מסוגל לשאת. לעומת זאת, אזור שבו עוצמת גזירת הרוח לא הייתה גבוהה הוא מפרץ מקסיקו. מכיוון שסופות באזור זה נוטות לצבור תאוצה משמעותית בשלב מאוחר יותר של העונה, ייתכן שעדיין יגיעו אליו סופות חזקות.
לדברי המומחים, לצד האוויר היבש המונע מהסערה להתפתח, אבק שמקורו באפריקה "חונק" אותה, וישנם פחות גורמים התורמים למזג אוויר סוער – כל אלה הם סימנים קלאסיים של תופעת "אל ניניו". כמו כן, באוקיינוס האטלנטי, לחץ אוויר גבוה דוחף את האוויר כלפי מטה, דבר המעכב אף הוא את היווצרותן של סופות. כל זה קורה למרות התחממות מי האוקיינוסים, מה שבדרך כלל מתדלק סופות.
הוריקן פטרישה משנת 2015, סופת ההוריקן החזקה ביותר שנמדדה אי פעם באוקיינוס השקט
(צילום: Goddard MODIS Rapid Response Team/NASA/AP)
נזקי הוריקן לאלה בהוואי
(צילום: Jill K. Briggs/AFP)
תושבות פלורידה מתפנות בעקבות שיטפון שנוצר כתוצאה מהוריקן מילטון
(צילום: Chris O'Meara/AP)
הבעיה היא שמי האוקיינוס האטלנטי, אף שהם חמים, לא התחממו במהירות המתקרבת לזו של האטמוספרה שמעליהם – אשר התחממה במהירות כחלק מתופעת "אל ניניו" – כך לדברי פרופ' קרי עמנואל, מטאורולוג במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס. מחקרו העלה כי הגורם המשמעותי יותר – מעבר לטמפרטורת המים עצמה – הוא הפרש הטמפרטורות בין האוויר לבין המים. "מכיוון שהוריקנים ניזונים מזרימת חום מהאוקיינוס אל האוויר, ככל שהפרש זה גדול יותר, כך תפחת פעילות הסופות", הסביר פרופ' עמנואל. "עם זאת, בשנה הבאה – כשהשפעת האל ניניו תיחלש והטמפרטורות יתקרבו לרמה הרגילה – המים החמים יגדילו את הסיכויים לכך שהעונה הבאה תהיה פעילה במיוחד".
כשם שתופעת אל ניניו נוטה בדרך כלל למתן את עונת ההוריקנים באוקיינוס האטלנטי, היא נוטה להגביר את פעילותן של סופות טרופיות באוקיינוס השקט, הודות לאוויר לח ולגזירת רוח חלשה. נכון לעכשיו, היקף הפעילות של סופות במזרח האוקיינוס השקט כפול כמעט מהרגיל, והוריקנים נמשכים זמן רב יותר מהרגיל – פעילות גבוהה בכ-40% מהממוצע נרשמה במרכז האוקיינוס השקט. "זו פשוט חגיגה שם בחוץ – סופה רודפת סופה במזרח האוקיינוס השקט", אמר ד"ר קלוצבאך.
בעוד שבאוקיינוס האטלנטי נרשמו רק חמש סופות טרופיות קטנות, נרשמו 16 סופות בעלות שם במזרח האוקיינוס השקט ו-20 במרכזו. לדברי ד"ר קורבוסיירו, תופעת האל ניניו נוטה לדחוף סופות מערבה יותר מאשר בשנים אחרות. עם זאת, למרות שחוקרי אקלים יודעים זה מכבר על השפעותיה של התופעה המחזורית על פעילות הסופות בשני האוקיינוסים, נראה כי לא היה אחד שצפה שקט כה רב באזור האוקיינוס האטלנטי.
