חתול בר זעיר החי ביערות העננים של בוליביה זוהה כמין שלא היה מוכר למדע עד כה – גילוי שהופך אותו למין החתול החי החדש הראשון שקיבל שם ותיאור מדעי רשמי זה יותר מ-100 שנים.
החתול, המכונה טילקאיו (Tilcayo) בפי הקהילות המקומיות, משתייך לסוג נמרון, שמיניו נפוצים לא רק בחלקה הצפוני של יבשת אמריקה, אלא גם בדרומה. הוא התגלה ביערות יונגאס (Yungas) הירוקים והסבוכים של בוליביה – אזור הררי שבו היערות מכוסים לעיתים קרובות בעננים ומאופיינים בלחות גבוהה.
אורכו של החתול כ-46 סנטימטרים ומשקלו כ-1.4 קילוגרם בלבד, כך שהוא קטן אפילו מחתול הבית הממוצע. מחברי המחקר, שהתפרסם בכתב העת Current Biology, השתמשו בנתונים גנטיים כדי לאשר כי מדובר במין חדש, והעניקו לו את השם המדעי Leopardus tilcayo, תוך שהם משמרים את שמו המקומי.
טילקאיו, המין החדש שזוהה ביערות העננים של בוליביה
(צילום: Fernando Faciole/National Geographic/Handout/Reuters)
מעט מאוד ידוע על הביולוגיה ואורח החיים של החתול מבוליביה. שרידים של מכרסמים קטנים שנמצאו בדגימות הצואה שלו מרמזים כי הם עשויים להיות חלק מתזונתו, בעוד שתיעוד ממצלמות לכידת-תנועה מצביע על כך שהוא עשוי להיות פעיל בעיקר בשעות הלילה. "חתולי הבר הנמריים, כפי שנהוג לכנותם, נחשבים למינים שקשה להבחין ביניהם על סמך המראה החיצוני בלבד", הסביר הביולוג האבולוציוני ד"ר יונאס לסקרואה מאוניברסיטת אנטוורפן בבלגיה, שנמנה עם צוות המחקר.
בעבר נחשבו החתולים הללו למין יחיד בשם נמרון מנוקד או האונקילה (Leopardus tigrinus), אך מחקרים גנטיים שנערכו לפני עשרות שנים כבר העלו את האפשרות שמדובר למעשה בכמה מינים שונים. באשר למין החדש, המידע בשלב הזה מוגבל לשני פרטים חיים שנבדקו על ידי מחברי המחקר, עם תיעוד מצומצם ביותר שנלכד בעדשות מצלמות לכידת-תנועה. אחד משני החתולים הללו הוא זכר בן 10 שנים, המתגורר כיום במקלט לחיות הבר סנדה ורדה (Senda Verde), לאחר שמשפחה מקומית החזיקה בו בביתה.
החתול Leopardus tilcayo, המתגורר כיום במקלט לחיות הבר סנדה ורדה בבוליביה
(צילום: Fernando Faciole/National Geographic/Handout/Reuters)
מחברי המחקר ניתחו דגימות דנ"א מ-38 חתולים שנאספו בכמה מדינות באמריקה הדרומית, לרבות שמונה דגימות של פרטים שנשמרו במוזיאונים. מהמחקר עולה כי חתולי הבר הנמריים כוללים למעשה חמישה מינים שונים מבחינה גנטית. "מעולם לא ציפינו שחתול הבר הבוליביאני הזה יהיה מין נפרד, ואף אחד מעולם לא הציע שמדובר בבעל חיים שונה – לא כמין, לא כתת-מין ולא באופן אחר", אמר ד"ר לסקרואה.
הניתוח הגנטי העלה כי השושלת של טילקאיו נפרדה משאר חתולי הבר הנמריים לפני כ-1.4 מיליון שנים. "ככל שיש יותר הבדלים גנטיים, כך ארוך יותר פרק הזמן שאנו מעריכים שבו השושלות הללו היו מופרדות זו מזו מבחינה פיזית", הסביר ד"ר לסקרואה. לדבריו, פער כזה נחשב בדרך כלל להבדל המצדיק הגדרה של מין נפרד בקרב חתולים.
צוות המחקר תיאר גם תת-מין חדש של חתול בר נמרי בפרו, והעניק לו את השם המדעי Leopardus tigrinus antisuyo, על שם אנטיסויו (Antisuyu) – האזור באימפריית האינקה העתיקה שכלל את השטח שבו הוא חי.
נמרון מנוקד, שנחשב עד כה כמין היחיד מקבוצת חתולי הבר הנמריים
(צילום: hecke61/Shutterstock)
האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע ומשאבי הטבע (IUCN) מנהל את הרשימה האדומה המעריכה את מצב השימור של מינים ברחבי העולם. נכון לעכשיו, הרשימה מתייחסת לחתולי הבר הנמריים כשני מינים המוגדרים "פגיעים", ושאוכלוסיותיהם הולכות ומצטמצמות. עם זאת, ממצאי המחקר עשויים לשנות את ההגדרה, כך שמינים כמו טילקאיו עשויים להיות מסווגים כמינים המצויים "בסכנת הכחדה" כאשר מצבם ייבחן באופן פרטני.
הצורך בהערכה מדויקת יותר משמעותי במיוחד, שכן האזור בו הוא חי נחשב לאחת המערכות האקולוגיות המאוימות ביותר מפני הגורם האנושי. בירוא יערות, התרחבות החקלאות, שריפות שנגרמות בידי בני האדם וכרייה מאסיבית – כל אלה מאיימים יותר ויותר על בית הגידול הטבעי הזה. "סדרי העדיפויות הדחופים כוללים שיקום אזורים מיוערים שנפגעו בשריפות, הגנה על היערות המקומיים שנותרו ושמירה על רציפות בין בתי הגידול", אמרה פאולה נוגאלס-אסקרונס, ביולוגית בוליביאנית וחוקרת של נשיונל ג'יאוגרפיק, המקדישה את פועלה למחקר ושימור של חתולי בר באמריקה הלטינית. "העובדה שאפשר להראות לציבור הרחב שאפילו בקבוצה מוכרת ובולטת כמו חתולים עדיין יש מינים חדשים שאפשר לגלות, מעבירה מסר חשוב", הוסיף ד"ר אדוארדו אייזיריק, ביולוג אבולוציוני מהאוניברסיטה הקתולית האפיפיורית של ריו גרנדה דו סול בברזיל. "ישנם מינים רבים שטרם התגלו ברחבי העולם, והם עלולים להיעלם לפני שבכלל נגלה אותם".
