כדור הארץ הוא כוכב לכת יחיד ומיוחד במערכת השמש (ואנחנו לא משוחדים). הדבר שמבדיל אותו משאר כוכבי הלכת, לפחות לפי הידוע לנו, הוא היכולת שלו לאפשר התפתחות וקיום חיים. היכולת הזו תלויה בכמה תנאים, שחייבים להתקיים כולם יחד: מיקום כדור הארץ ביחס לשמש; קיום של מים בצורתם הנוזלית על פני השטח, דבר שלא נמצא בכוכבי לכת אחרים; הרכב האטמוספרה; הטמפרטורה ועוד. אפילו נוכחותו של ירח גדול היא חלק משילוב התנאים שמאפשרים חיים. כדור הארץ הוא כוכב הלכת החמישי בגודלו במערכת השמש, והגדול מבין ארבעת כוכבי הלכת הסלעיים. הוא כוכב הלכת היחיד במערכת השמש ששמו באנגלית, Earth, אינו שאול מהמיתולוגיה היוונית או הרומית. שמו לקוח מהאנגלית העתיקה, ומשמעותו הפשוטה היא אדמה או קרקע, בדומה לשמו בעברית – ארץ. מה גרם דווקא לכוכב הלכת שלנו להתפתח בצורה שמאפשרת קיומם של חיים? ומה אנחנו יודעים עליו?
בראשית
הסיפור של כדור הארץ מתחיל בהיווצרות מערכת השמש לפני כ-4.5 מיליארד שנים. בראשית, כל החומר שממנו נוצרה מערכת השמש התקיים כענן עצום של מולקולות גז וחלקיקי אבק וקרח, במבנה חסר צורה. בשלב מסוים, בהשפעת כוח הכבידה, הענן החל לקרוס ולהסתחרר מהר יותר ויותר, והחומר שבו הסתדר בדיסקה שטוחה. חלקיקים נצמדו זה לזה, ומשכו אליהם חלקיקים נוספים ליצירת גושים. האזור החם והצפוף ביותר היה המרכז, שם התגבש הגוף הגדול ביותר, וכך נוצרה השמש. באזור השמש היה כל כך חם שרוב הקרח התנדף, ומהאבק שנותר נוצרו כוכבי הלכת הסלעיים – חמה, נוגה, כדור הארץ ומאדים. בהתחלה הם היו חמים במידה קיצונית, בצורת מעין נוזל סלעי, עד שלבסוף התקררו והפכו לסלע מוצק.
עוד כתבות באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי:
אור בעיניים: המבנה התלת-מימדי של חיישני האור
בדרך לתרופה ראשונה לצליאק?
נשואים פלוס בריאות טובה
באותה תקופה ראשונית כדור הארץ ספג לא מעט פגיעות אסטרואידים ושביטים. גופים גדולים כאלה יכולים להוביל לנזק רב, אך ייתכן שאנחנו חבים להם את חיינו. לפי התיאוריות המובילות היום, הם אלו שהביאו לכדור הארץ את המים שמאפשרים את החיים בו, וייתכן שגם תרכובות אורגניות וחלק מהגזים שמרכיבים את האטמוספרה כיום. עם זאת, מחקר מלפני כמה שנים הציע שחלק גדול מהמים של כדור הארץ היו כאן מההתחלה, והדיון על כך עדיין נמשך.
במשך מאות מיליוני השנים לאחר היווצרות כדור הארץ הוא התקרר והתקשה, ונוצרו האוקיינוסים והימים. האוקיינוסים מכסים כ-71 אחוזים משטח כדור הארץ, עומקם הממוצע הוא כ-3.6 קילומטרים והם מכילים 97 אחוזים מכמות המים בכדור הארץ.
כדור הארץ מורכב מארבע שכבות עיקריות. השכבה הפנימית ביותר היא הליבה הפנימית, שנמצאת במרכז כדור הארץ, ואותה עוטפים הליבה החיצונית, המעטפת והקרום.
הליבה הפנימית היא כדור מוצק עשוי ממתכות, בעיקר ברזל וניקל, ורדיוסה כ-1,221 קילומטרים. הטמפרטורה שם היא הגבוהה ביותר ומגיעה עד 5,400 מעלות צלזיוס. עובי הליבה החיצונית שמקיפה אותה הוא כ-2,300 קילומטרים, והיא עשויה בעיקרה מברזל וניקל נוזליים. סביב הליבה החיצונית נמצאת המעטפת, השכבה העבה ביותר. היא עשויה מסלע מותך, חם וצמיג, שעוביו כ-2,900 קילומטרים ומרקמו סמיך. קרום כדור הארץ הוא השכבה החיצונית והמוצקה, שמגיעה לעומק ממוצע של כ-30 קילומטרים ביבשה. בתחתית האוקיינוס הקרום דק יותר, ועוביו כחמישה קילומטרים.
כדור הארץ ממשיך להשתנות גם כיום: הלוחות הטקטוניים שמרכיבים את הקרום אינם נייחים אלא נעים באיטיות כל הזמן, סנטימטרים בודדים בשנה, ואיתם משנות מקום גם היבשות. לאורך מיליוני שנים, התנועה הזו גורמת לתהליך נדידת היבשות, וגם לרעידות אדמה, שמתרחשות כאשר לוחות מתחככים זה בזה, עולים זה על זה, מתנגשים ויוצרים הרים, או מתפצלים ונפרדים.
בדומה לכוכבי הלכת נוגה ומאדים, גם על פני כדור הארץ יש הרי געש, אך כמעט כולם חבויים מתחת לאוקיינוסים. גובה הר הגעש מאונה קיאה בהוואי מבסיסו ועד פסגתו, למשל, עולה על זה של הר האוורסט, אך רובו נמצא מתחת למים. רכס ההרים הארוך ביותר בכדור הארץ נמצא גם הוא מתחת למים, בתחתית האוקיינוסים הארקטי והאטלנטי. הוא ארוך פי ארבעה מהרי האנדים, הרי הרוקי וההימלאיה גם יחד (!).
מגיני כדור הארץ
כדי שאנחנו, וכך גם כל היצורים החיים האחרים, נוכל לחיות בכדור הארץ, לא מעט תנאים צריכים להתקיים יחדיו. אחד מהם נוגע לאטמוספרה הייחודית של כדור הארץ. הרכבה וצפיפותה מאפשרים לנו לחיות ולנשום, משפיעים על האקלים של כדור הארץ ומספקים הגנה מפני רוב הקרינה המזיקה שמגיעה מהשמש. היא גם מגנה עלינו מפני פגיעה של מטאוריטים: רובם נשרפים, מתפרקים ונהרסים לחלוטין באטמוספרה לפני שהם פוגעים בפני השטח.
גזי החממה שנמצאים באטמוספרה עולים לכותרות בימינו כבעיה שיש לטפל בה, אבל רמה מסוימת שלהם הכרחית לקיום החיים. הגזים באטמוספרה בולעים את הקרינה שמוחזרת מפני השטח של כדור הארץ. בזכות אפקט החממה הטמפרטורה הממוצעת של שטח פני כדור הארץ עומדת על כ-15 מעלות צלזיוס ומתאפשרים חיים, ואילו בלעדיו היא הייתה יורדת לכ-18 מעלות צלזיוס מתחת לאפס.
שכבת האוזון שנמצאת באטמוספרה מסננת את הקרינה העל-סגולה המזיקה של השמש, ובכך תורמת גם היא לקיום החיים על פני כדור הארץ. בעבר השימוש בגזים רעילים, בעיקר גזי קירור, פגע בשכבת האוזון, אך בזכות מאמץ בינלאומי הפגיעה באוזון נבלמה.
מגן נוסף של כדור הארץ הוא השדה המגנטי, שנוצר כתוצאה מהסיבוב המהיר של כדור הארץ ומהניקל והברזל המותכים שבליבתו. כדור הארץ מתפקד כמגנט עצום, וכמו לשאר המגנטים גם לו יש קוטב צפוני וקוטב דרומי. השדה המגנטי לא רק מסייע לנו בניווט (כך עובדים מצפנים), אלא גם שומר עלינו מרוח השמש, שמסיעה חלקיקים מזיקים ביותר שיכולים לשבש מערכות תקשורת וניווט. השדה המגנטי גם מונע מרוח השמש לפגוע באטמוספרה שלנו ולדלל אותה, ועל הדרך מאפשר את היווצרות אחת התופעות המרשימות ביותר – הזוהר הצפוני והדרומי.
גם כוכבי הלכת השכנים מסייעים לשמור על כדור הארץ. שדה הכבידה הרחב של כוכב הלכת צדק, למשל, מסיט אסטרואידים ושביטים מכיוון כדור הארץ, ובכך מצמצם את הפגיעות שלהם בו. הלוויין הטבעי שלנו, הירח, משחק גם הוא תפקיד מכריע בשמירה על יציבות התנאים בכדור הארץ, וליתר דיוק – האקלים. כדור הארץ נוטה ב-23.4 מעלות ביחס למישור מסלולו סביב השמש, והנטייה הזו היא שגורמת לעונות השנה. במהלך חלק מהשנה חצי הכדור הצפוני נוטה לכיוון השמש ונוצר שם קיץ, בעוד חצי הכדור הדרומי נוטה לכיוון ההפוך, וחווה חורף. בעונות האביב והסתיו, שני חצאי כדור הארץ מקבלים כמויות חום שוות בערך מהשמש. בשל גודלו, הירח מפעיל כוח משיכה על כדור הארץ וכך מייצב את זווית הנטייה. ללא הירח, הנטייה הייתה משתנה לאורך מיליוני שנים והיינו מרגישים תנודות אקלים קיצוניות.
היווצרות החיים
שאלת היווצרות החיים היא אחת מהתעלומות הגדולות שניצבות בפני המדע. כמיליארד שנים חלפו מאז נוצר כוכב הלכת שלנו ועד שהופיעו היצורים החד-תאיים הראשונים. עבר זמן רב, ככל הנראה, עד שהצטרפו אליהם היצורים הרב-תאיים הראשונים: הראיות המוקדמות ביותר לקיומם הן מלפני כ-2.1 מיליארד שנים. תחילה היה מדובר בצבירי תאים פשוטים, ולאחר מכן הופיעו יצורים מורכבים עם רקמות ואיברים.
ישנן מספר תיאוריות שמנסות להסביר כיצד נוצרו החיים על פני כדור הארץ. הימים הראשונים של כוכב הלכת נראו שונים מאוד מהיום: היה חם במיוחד, שררה פעילות געשית, וקרינה על-סגולה פגעה בפני השטח. כיוון שאין ברשותנו מאובנים מתקופה זו, מדענים ניסו לבחון צורות חיים שעדיין משגשגות בתנאים דומים על מנת להסביר כיצד הצליחו להיווצר חיים בתוך הכאוס. ישנם מיקרואורגניזמים שחיים במעיינות חמים וחומציים מאוד, ויש המשערים שהחיים התפתחו בפעם הראשונה במקומות דומים.
לשם היווצרות חיים דרושים מקור אנרגיה קבוע, תרכובות אורגניות ומים. מקור האנרגיה הוא אור השמש על פני השטח, ואנרגיה גיאותרמית בקרקעית האוקיינוס. במעיינות החמים נמצאים גם חומרים כימיים מורכבים הדרושים לאורגניזמים כדי לחיות.
השערה אחרת היא שהחיים צמחו מתוך "מרק קדמוני". בניסוי שנערך בשנת 1952, סטנלי מילר (Miller) והרולד יורי (Urey), חתן פרס נובל לכימיה, הזריקו אמוניה, מתאן ואדי מים לתוך מכל זכוכית סגור כדי לדמות את מה שנחשבו אז לתנאי האטמוספרה הקדומה של כדור הארץ. לאחר מכן הם העבירו ניצוצות חשמליים דרך המכל כדי לדמות ברק. התנאים הובילו ליצירת חומצות אמינו, אבני הבניין של חלבונים, שהכרחיים לקיום כל היצורים החיים. מילר ויורי הבינו שייתכן שתהליך דומה יצר את המולקולות הראשונות הדרושות ליצירת חיים. אף שכעת הסברה המקובלת היא כי הרכב האטמוספרה הקדומה של כדור הארץ היה שונה מזה של הניסוי, הוא הוליד תחום מדעי חדש, בשם כימיה פרה-ביוטית או א-ביוטית – הכימיה שקדמה למקור החיים.
תיאוריה נוספת מציעה שהחיים הגיעו לכדור הארץ מהחלל. יש מדענים שטוענים שחלק מהמולקולות והתרכובות האורגניות ההכרחיות לחיים נוצרו מחוץ לכדור הארץ והגיעו ממטאוריטים או משביטים. ראיה תומכת בתיאוריה היא מטאוריט מרצ’יסון, שנפל באוסטרליה ב-1969 והכיל עשרות חומצות אמינו שונות. תיאוריות נוספות מציעות שמולקולות אורגניות חיוניות להיווצרות החיים נוצרו גם בסוגים מסוימים של אדמת חימר מינרלי, שהייתה יכולה לספק תנאים נוחים למחיה, כך שייתכן ששם התפתחו החיים לראשונה.
גם אם נראה שאנו מתקרבים להבנת ראשית החיים כאן על כדור הארץ, ואולי גם בכוכבי לכת נוספים, ייתכן שלעולם לא נדע בוודאות כיצד התחילו.
התחממות כדור הארץ
מאז תחילת המהפכה התעשייתית, וביתר שאת במאה השנים האחרונות, שריפה של פחם, נפט וגז משחררת לאטמוספרה גזי חממה רבים, במיוחד פחמן דו-חמצני. לכך יש להוסיף את גז המתאן הנפלט בכמויות גדולות ממערכת העיכול של בעלי חיים מעלי גרה. כתוצאה מכך אפקט החממה הטבעי, שמסייע לשמור על טמפרטורה קבועה בכדור הארץ, נעשה "יעיל יותר" והטמפרטורה עולה במהירות יוצאת דופן. לפי ההערכות, הטמפרטורה הממוצעת על פני כדור הארץ כיום גבוהה בכ-1.4 מעלות צלזיוס מזו ששררה בו במאה ה-19, לפני המהפכה התעשייתית. זה אולי נשמע כמו שינוי קטן, אך משמעותו גדולה מאוד. אחת ההשלכות של ההתחממות היא הפשרת הקרחונים: תצפיות הראו נסיגה משמעותית של מאות קרחוני ענק בקטבים, תופעה שמובילה לעליית פני הים ולהצפות.
לפי חישובים ומדידות שנערכו בעזרת לוויינים, מדענים מעריכים שגובה פני האוקיינוסים היה קבוע פחות או יותר במהלך מאתיים השנים האחרונות, אך מאז 1900 ועד היום גובה פני המים עלה במילימטר עד שלושה בשנה, מה שמצטבר לכ-10-3 סנטימטרים כבר כעת. עלייה של מספר מטרים כבר תפגע בחלק ניכר מאוכלוסיית כדור הארץ המתגורר בערי חוף.
כמה גדול, ככה קטן
ב-1990 החללית וויאג'ר 1 כבר סיימה את משימתה המדעית לחקר כוכבי הלכת צדק ושבתאי וירחיהם, והייתה על המסלול שיוביל אותה אל מחוץ למערכת השמש. קרל סייגן (Sagan), אסטרונום, שנודע גם כמנגיש מדע מוכשר, שכנע את ראשי נאס"א לסובב את המצלמה שלה לאחור, לצילום אחד אחרון של כדור הארץ. בתמונה, שצולמה ממרחק של כשישה מיליארד קילומטרים, נראה כוכב הלכת שלנו בגודל של פחות מפיקסל, על רקע החלל הריק. סייגן כינה את התמונה Pale Blue Dot, נקודה כחולה חיוורת. זה גם היה שמו של ספר שהוציא ב-1994, שעסק במקומה של האנושות ביקום, ובעיקר בעובדת היותנו קטנים כל כך.
על תמונת "הנקודה הכחולה החיוורת" אמר סייגן: "הסתכלו שוב על הנקודה הזאת. זה כאן. זה הבית. זה אנחנו. עליה כל מי שאתם אוהבים, כל מי שאתם מכירים, כל מי ששמעתם עליו אי פעם, כל בן אנוש שאי פעם היה, חי את חייו. סך כל שמחתנו וסבלנו, אלפי דתות, אידיאולוגיות ודוקטרינות כלכליות בטוחות בעצמן, כל צייד ולקטת, כל גיבורה ופחדן, כל בוראת ומשמיד של ציוויליזציה, כל מלכה ואיכר, כל זוג צעיר מאוהב, כל אם ואב, ילד מלא תקווה, ממציא וחוקרת, כל מורה למוסר, כל פוליטיקאי מושחת, כל כוכב על, כל מנהיג עליון, כל קדושה וחוטא בהיסטוריה של המין שלנו חיו שם – על גרגר אבק התלוי בקרן שמש. כוכב הלכת שלנו הוא נקודה בודדה בחושך הקוסמי הגדול העוטף אותנו. באפלולית שלנו, בכל המרחב הזה, אין שום רמז לכך שתגיע עזרה ממקום אחר כדי להציל אותנו מעצמנו. כדור הארץ הוא העולם היחיד הידוע עד כה המכיל חיים. אין מקום אחר, לפחות בעתיד הקרוב, שאליו המין שלנו יוכל לנדוד. לבקר, כן. להתיישב, עדיין לא. אם נרצה ואם לא, כרגע כדור הארץ הוא המקום שבו אנו מקיימים את חיינו. נאמר שאסטרונומיה היא חוויה מעוררת ענווה ובונה אופי. אולי אין הדגמה טובה יותר לטיפשות שביהירות האנושית מאשר תמונה רחוקה זו של עולמנו הקטן. בעיניי, זה מדגיש את אחריותנו לנהוג ביתר אדיבות זה עם זה, ולשמר ולהוקיר את הנקודה הכחולה-חיוורת, הבית היחיד שאי פעם הכרנו".
בקרב השכנים שלנו, הקרובים והרחוקים, אין אף מקום אחר שיוכל לקיים את צורות החיים שאנו מכירים כיום כמו כדור הארץ. לכן, במקביל לחיפושים אחרי עולמות רחוקים שאולי בחלקם יש תנאים דומים לשלנו, עלינו לשמור עליו.
עומר עזרן, מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע









